"כל הכבוד, אלי", שירי אמרה בציניות.
"בוא", דניאל אמרה לבן. הם עלו לחדר שלה, נכנסו ודניאל סגרה את הדלת.
"אלפית?!" בן שאל שוב.
"אתה יודע להגיד עוד משהו חוץ מ...-"
"אלפית?!" בן קטע אותה.
"קח", היא אמרה והביאה לו את היומן.
"מה זה?" בן שאל.
"היומן של סבתא שלי", דניאל אמרה.
"או", בן אמר.
"היא הייתה אלפית", דניאל המשיכה.
"או", הוא אמר ולקח את היומן.
"היא כתבה פה משהו על התפלצת", דניאל אמרה.
"מה?" בן אמר. הוא הסתכל כריכת היומן, מתלבט אם לפתוח.
"אתה יכול לקרוא, לא אכפת לי", דניאל אמרה.
"את בטוחה?" בן שאל.
"כן", דניאל אמרה. בן הניח את היומן על המיטה והתיישב.
"מה?" דניאל שאלה והתיישבה לידו.
"למה לא סיפרת לי?" בן שאל.
"רק היום גיליתי", דניאל אמרה. דניאל הרימה את היומן והסתכלה על הארון שלה. היא קמה, הכניסה אותו לארון ואז חזרה לשבת ליד בן.
"אני צריכה לספר לאמא שלי", דניאל אמרה.
"את בטוחה?" בן שאל.
"בן, זאת אמא שלי. היא הייתה אמא שלה, אני חייבת לספר לה!" דניאל אמרה, "יש לה זכות לדעת בדיוק כמוני".
"טוב, את צודקת", בן אמר.
"נו, מה חדש?" דניאל אמרה ושניהם צחקקו.
"ג'ק וג'וני, אנחנו לא חייבים לכם דין וחשבון בכלום", רודי אמר.
"היא אלפית?" ג'ק שאל בפעם השלישית.
"זה לא עניינך", אלי אמרה.
"אבל היא אלפית?" הוא שאל שוב.
"לכו כבר", אלי אמרה.
"איך היא אלפית?" ג'ק שאל.
"לא שמעתם? אנחנו לא חייבים לספר לכם", רודי אמר. שני הערפדים נאנחנו.
"טוב, איך שאתם רוצים", ג'ק אמר.
"ביי", שירי אמרה בזמן שהם יצאו מהדלת. רודי נתן לאלי מכה בכתף.
"את לא יודעת לשמור על הפה שלך?!" הוא שאל.
"נו סליחה, זה היה בטעות. נפלט לי", היא אמרה, "לא יכולתי להתאפק".
בן ודניאל ירדו וחזרו לסלון.
"שלום לזוג יונים שלנו", רודי אמר.
"את לא יודעת לשתוק?" דניאל שאלה.
"נו אני מצטערת", אלי אמרה.
"היא לא התכוונה, נפלט לה", שירי אמרה כאילו מחכה אותה.
"מה אמרתם להם?" דניאל שאלה.
"לא סיפרנו להם כלום", רודי אמר.
"טוב, אבל אתם יודעים, יש מישהו שכן צריך לספר לו", דניאל אמרה.
"אבא שלנו, כן אנחנו יודעים", רודי אמר.
"לא רק, גם לאמא שלי", דניאל אמרה.
"מה?!" שלושת האחים שאלו ביחד.
"וואו", רועי פלט.
"סבתא שלי, זאת אמא שלה! היא חייבת לדעת!" דניאל אמרה.
"לא היא לא", אלי אמרה.
"לפחות לא בנתיים", רודי אמר.
"רודי, זאת החלטה שלה", בן אמר.
"בן, היא לא יכולה ללכת לעולם שלה ו... לצעוק שאנחנו קיימים", רודי אמר.
"העולם שלה? אנחנו?" דניאל שאלה.
"דניאל, את חמודה אבל... את לא כמונו", רודי אמר.
"אולי סבתא שלך הייתה אלפית, אבל זה לא ממש הופך אותך לאחת", שירי אמרה.
"את לא אחת משלנו", אלי אמרה, "לא היית וגם לא תהי".
"כן, את זה הבנתי מהרגע שפגשתי אתכם", דניאל אמרה. היא מיהרה לצאת מהבית. היא לא בכתה, סתם נעלבה.
"למה זה היה טוב?" בן שאל.
"מה יש לך אתה?" אלי שאלה.
"חשבתי שאתה לא רוצה לצאת אם מישהי כזאת", רודי אמר.
"רודי, גם לך אין חיי נצח", בן אמר, "גם אתה תמות יום אחד".
בן יצא מהבית וראה את דניאל במרחק מה מהבית. סתם, עומדת.
"מה יש לו?" אלי שאלה.
"כלום", רודי אמר וצנח לספה ליד אלי.
"טוב, אני אזוז", רועי אמר. הוא אלך לחדר של שירי, לקח את התיק וירד חזרה למטה.
"ביי", הוא אמר.
"ביי", שירי אמרה והוא יצא.
DU LIEST GERADE
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
