אנשים מפלצות ומה שמעבר

פרק 66

"קחו אותו לחדר שלוש מאות", האחות אמרה.
"סליחה?" שירי שאלה. האחות הסתכלה על שירי וחייכה.
"איך אפשר לעזור?" שאלה. בלי שיני הערפד, החיוך היה יכול להיות באמת לבבי. נו טוב, לפחות היא ניסתה.
"יש לנו פה ערפד שנשרט במקום הנשיכה שלו", שירי אמרה.
"נשרט? ממה?" האחות שאלה, מחכה באימה לתשובה שכבר הבינה לבד.
"איש זאב", שירי אמרה.
"איפה הוא?" האחות שאלה.
"אחים שלי וחברים שלנו מביאים אותו. פשוט הוא תעלף כל הזמן. הוא מתעורר לכמה זמן ואז שוב מתעלף, אז הם תומכים בו שלא ייפול. הם עוד רגע כאן", שירי אמרה. לא חלפה דקה והם הגיעו.
"מה יש לנו כאן?" האחות שאלה ורחרחה את האוויר. "אנושית?" היא הסתכלה על דניאל במבט רעב.
"היא לא אנושית", רודי אמר.
"והיא בעיקר מחוץ לתחום שלך", אלי אמרה.
"אני לא רוצה לחשוב מה אבא יעשה אם יאכלו אותה", שירי חשבה בקול. היא לא שמה לב עד שראתה אותם מסתכלים עליה.
"אופס..." לחשה.
"זה למה לא היית צריכה לבוא",ג'וני אמר.
"הוא החבר שלי, לא?" דניאל אמרה.
"טוב, אין לנו זמן לבזבז!" האחות אמרה. היא יצאה מהדלפק והתקרבה לקיר. כפתור אדום הופיע עליו.
"תניחו אותו פה, על הרצפה", ציוותה. הם עשו כדבריה והיא לחצה על הכפתור. שלושה ערפדים עם מדי רופאים הגיחו משום מקום ולקחו אותו.
"בואו איתי", האחות אמרה. היא חזרה למקומה בדלפק והם נעמדו מולה.
"אתם משפחה?" שאלה.
"לא", שירי אמרה.
"המשפחה קיימת?" האחות שאלה.
"לא", רודי אמר. האחות לקחה דף מאחת המגירות ושמה מולה על הדלפק.
"מי הכי קרוב אליו?" שאלה.
"אמממ..." אלי חשבה לרגע. כולם הסתכלו על רודי ודניאל. מי מהם?
"אתה מכיר אותו יותר זמן", דניאל אמרה.
"אבל את החברה שלו", רודי אמר.
"אתה יודע עליו הכול", דניאל אמרה.
"את כמו המשפחה שלו", רודי אמר.
"ואתה אח שלו", דניאל אמרה, מוותרת על הדימוי. היה ברור לכולם שרודי ובן הם לא כמו אחים, אלא אחים. לגמרי.
"כן, רודי. אתה יותר קרוב אליו", ג'וני אמר. האחות משכה בכתפיה והגישה לרודי את הדף ועט.
"תמלא את הטופס", אמרה. רודי לקח את הטופס והעט והתחיל לכתוב.
"אתם יכולים לחכות בחדר ההמתנה המרכזי", האחות אמרה. היא לקחה את הטלפון וחייגה.
"בואי", היה כל שאמרה לפני שניתקה. כעבור כמה שניות הגיעה בחורה ברונטית גבוהה. גם היא עם ניבים שלופים.
"זה חלק מהמדים", ג'ק לחש לדניאל.
"אהה, אוקיי", לחשה חזרה.
"קחי אותם לחדר ההמתנה המרכזי", האחות אמרה והצביעה על דניאל, ג'ק, ג'וני, אלי ושירי.
"בואו אחריי", אמרה הבחורה. היא התחילה ללכת בעוד החמישה בעקבותיה.
"הגענו", אמרה אחרי כמעט עשר דקות הליכה.
"וואו, המקום הזה עצום", דניאל אמרה.
"כן, בגלל זה לא נכנסים לכאן אנושיים", הבחורה אמרה.
"מ... מה?" דניאל שאלה.
"את לא יצור כלשהו, נכון? מי את? מה את?" הבחורה שאלה.
"לא עניינך", אלי אמרה.
"טוב, מזלך שכבר אכלתי", הבחורה אמרה ויצאה מהחדר. חדר ההמתנה המרכזי היה עצום והם היו היחידים בחדר.
"מה נעשה?" דניאל שאלה.
"נחכה", ג'וני אמר והתיישב על אחת הכורסאות. מרוב שעמום אלי ניגשה אל פינת העיתונים ורפרפה עליהם. היא נעצרה על אחד העיתונים והסתכלה על השער באימה.
"בואו לכאן, מהר!" אלי קראה. הם מיהרו אליה ונעמדו סביבה.
"מה קרה?" ג'ק שאל.
"תראו", היא אמרה והגישה את העיתון לדניאל.
"אוי, לא..." דניאל לחשה. הספיק להם לקרוא רק את הכותרת כדי לדעת שזה חדשות רעות.
"האלפית האחרונה- הם עדיין בנינו".
"זה לא טוב", שירי אמרה.
"תני לי", ג'ק אמר. הוא לקח את העיתון והתחיל לקרוא:
"האלפית האחרונה- הם עדיין בנינו. ראיון בלעדי עם אוסטין לינק, איש זאב אשר פגש אלפית באירועי ליל הירח המלא אמש. עמוד עשרים".
"זה לא טוב", דניאל אמרה.
"אוסטין לינק? זה אח של ליאם!" שירי אמרה.
"לא טוב", דניאל אמרה.
"את יודעת להגיד משהו אחר?" ג'וני שאל.
"זה פשוט אסון", דניאל גיוונה.
"בסדר, הבנו שזה לא טוב, אסון, נוראי. אבל מה עכשיו?" ג'וני שאל.
"לא יודעת", דניאל אמרה.
"הם לא יניחו לך לרגע", אלי אמרה. ג'ק החזיר את העיתון למקום ונאנח.
"פשוט מושלם!" אמר. "הכול מתפרק! נהרס, מושמד!"
"ג'ק, תירגע", ג'וני אמר. דניאל הסתכלה עליו וחשבה מה לומר.
"מה עושים?" דניאל לחשה. "מה אני אעשה?"
"אם יש כאן תיאור שלך, אז אין לך הרבה לעשות", ג'ק אמר.
"היי", הם שמעו קול מהכניסה. הם הסתובבו וראו את רודי.
"היי", אלי אמרה. דניאל התיישבה על אחת הכורסטות וכולם אחריה.
"מה קרה?" רודי שאל ונעמד מולם.
"תקרא עיתון", אלי אמרה והצביעה על הספרייה עם כל העיתונים והמגזינים.
"איזה?" רודי שאל כשהגיע לשם.
"ידיעות מפלצתיות", אלי אמרה. זה היה העיתון הכי מצליח בעולם המפלצות. רודי לקח את העיתון והסתכל על השאר.
"אוי", לחש. הוא הסתובב והסתכל על דניאל.
"מה עושים?" הוא שאל כשיתיישב איתם.
"אין לי מושג", דניאל אמרה.
"יש כרגע יותר סימני שאלה מסימני קריאה", שירי אמרה.
"יותר שאלות מתשובות", אלי אמרה.
"יותר...-" דניאל התחילה אבל נקטעה.
"די!" ג'וני אמר.
"טוב, באמת די", ג'ק אמר.
החבורה ישבה שם בשקט מוחלט. העיתון עדיין אצל רודי.
"שלום", נער התקרב אליהם.
"היי", דניאל אמרה. הוא התיישב לידם והסתכל עליה.
"אפשר לעזור לך?" דניאל שאלה.
"אתה רוצה פוסטר?" אלי שאלה.
"אולי חתימה?" שירי הוסיפה.
"טוב, עכשיו שאת מפורסמת..." ג'וני אמר. ג'ק נתן לו מכה בעורף.
"שתוק כבר", הוא לחש.
"אופס..." ג'וני לחש.
"היי, לא הצגתי את עצמי כראוי. אני מני", הנער אמר.
"אלי".
"ג'וני".
"ג'ק".
"שירי".
"רודי".
אני דניאל".
"שלום דניאל, נעים להכיר", הנער אמר וחייך.