"היי אלי", אדם אמר והתקרב אל אלי. הוא חיבק אותה.
"מה אתה עושה?" אלי שאלה אותה והשתחררה מהחיבוק.
"אסור להתגעגע?" אדם שאל.
"למה לא סיפרת לי שחזרת?" אלי שאלה והלכה מעט אחורה.
"רציתי שזאת תהיה הפתעה", אדם אמר.
"אני אכן מופתעת", אלי אמרה, היא הסתכלה על הכל חוץ מאדם.
דניאל כחכחה בגרונה כדי להזכיר להם שהיא שם.
"בוא", אלי אמרה ומשכה את אדם מחוץ לחדר של דניאל. הם נכנסו לחדרה של אלי והיא טרקה את הדלת.
"מזל טוב", אדם אמר והתיישב על המיטה.
"עזוב את זה", אלי אמרה והתיישבה לידו.
"את בסדר?" אדם שאל.
"כן, אני בסדר. רק קצת מופתעת", אלי אמרה.
"אז, חוץ מזה שאבא שלך מתחתן, מה חדש?" אדם שאל.
"האמת? לא הרבה השתנה בחצי השנה האחרונה", אלי אמרה והשפילה מבט.
"מה את אומרת?" אדם אמר ונשען אחורה.
"כן, אתה הייתה שם, אנחנו כאן... חצי שנה", אלי אמרה, נשענה אחורה ונאנחה.
"זאת לא אשמתי. אבל היי, לפחות הסיוט הזה נגמר", אדם אמר.
"הוא לא", אלי אמרה. היא קמה מהמיטה וצעדה קדימה.
"למה את מתכוונת?" אדם שאל והתיישר.
אלי הסתכלה על הדלת, "למקרה ששכחת, נפרדנו לפני שעזבת", היא אמרה.
"לא שכחתי", אדם אמר ונאנח. הוא קם מהמיטה והתקרב אל אלי.
"כדאי שתלך", אלי אמרה, "עכשיו".
"איך שבא לך", אדם אמר ויצא מהחדר. הוא התקרב לחדרה של דניאל ודפק על הדלת.
"פתוח", דניאל אמרה. אדם נכנס והסתכל על דניאל, היא ישבה על המיטה.
"מה?" דניאל שאלה אותו, "למה אתה תקוע עליי ככה?"
"את בהחלט מבלה איתן יותר מדי זמן", אדם אמר וגיחך.
"מה רצית?" דניאל שאלה וקמה מהמיטה.
"להשתמש בחלון שלך, אפשר?" אדם שאל.
"למה נכנסת דרכו קודם?... לא, למה אתה גם יוצא דרכו?" דניאל שאלה.
"אני פשוט לא רגיל לזה שיש מישהו בחדר הזה", אדם אמר, "בדרך כלל, הייתי נכנס דרך החלון הזה, אז זה מה שעשיתי גם עכשיו. והשאלה השנייה, אני פשוט לא רוצה שרודי יראה אותי".
"למה?" דניאל שאלה.
"עזבי, את לא תביני", הוא אמר, "זה סיפור ארוך". דניאל הנהנה ואדם יצא דרך החלון.
דניאל הסתכלה החוצה ובהתה בדמותו המתרחקת של אדם.
היא תהתה אם גם הנער עם העיניים הכחולות כים והשיער השטני הקצר, מוזר כמו מי שפגשה בינתיים.
"דניאל?" קולה של ליאת הוציא אותה ממחשבותיה.
"מה אמא?" דניאל שאלה, מבלי להזיז את ראשה מדמותו של אדם.
ליאת נכנסה לחדר, "על מה את מסתכלת?" שאלה.
"על כלום", דניאל אמרה והסיטה את מבטה מהחלון.
"טוב, צריך למהר", ליאת אמרה בהתרגשות.
"אני יודעת אמא, אני יודעת", דניאל אמרה.
"טוב, אז את מתארגנת?" ליאת שאלה.
"כן אמא", דניאל אמרה. לפני שליאת יצאה מהחדר, דניאל חיבקה אותה.
"מזל טוב אמא", דניאל אמרה. ליאת חייכה, היא הרגישה שזאת בהחלט יכולה להיות הזדמנות שנייה.
ליאת יצאה מהחדר וסגרה את הדלת. דניאל הורידה את החיוך המזויף מפרצופה ונשכבה על המיטה.
"זהו זה, אין דרך חזרה", חשבה דניאל, "אמא שלי הולכת להתחתן בעוד כמה שעות עם... עם... מפלצת?"
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
