"היי רודי", אלי נכנסה לחדרו של רודי וסגרה את הדלת.
"מה את רוצה?" רודי שאל, הוא שכב על המיטה וקרא ספר.
"עשה מקום", אלי אמרה והתיישבה על המיטה. רודי גלגל עיניים, סגר את הספר והתיישב על המיטה.
"שמעתי ששירי נדחפה למסיבה של בן", אלי אמרה.
רודי חייך, "אליאן יקירתי-"
אבל אליאן קטעה אותו, "אל תקרא לי ככה, בחיים", היא אמרה והזעיפה פנים.
"כן המפקדת, אלי", רודי אמר והצדיע.
"אני שונאת את השם שלי", אלי אמרה ונשענה אחורה.
"זה בסדר", רודי אמר, "גם אני".
"מה?" אלי שאלה, "אתה שונא את השם שלך?"
"לא", רודי אמר, "אני שונא את השם שלך". הוא הדגיש את המילה 'שלך'.
אלי גיחכה, "איזה כיף זה שיש לי אחים קטנים", היא אמרה בציניות.
"תגידי תודה", רודי אמר, "חצי מהחברים שלך, הם בזכותי".
"סליחה?!" אלי אמרה וקמה לישיבה.
"מה ששמעת", רודי אמר, "התאומות, לידור, משי, בן... נו, את יודעת, החבורה שלנו".
"נו טוב, אולי אתה צודק", אלי אמרה.
"תגידי אלי", רודי אמר, "מה יקרה עם דניאל, או אמא שלה, יגלו?"
"אל תדאג, אם תסתום את הפה, כלום לא יקרה", אלי אמרה.
"למה את מצפה? שהן יגורו פה, ולא יגלו שאנחנו מכשפים? שהחברים שלנו לא אנושיים?
כאילו, אם הן רק יראו את תאומות האימה, הן יבינו שאין מצב שהן אנושיות. הן קריפיות לגמרי", רודי אמר, הוא הצטמרר שהוא הזכיר את פרי ולרי, תאומות האימה.
"לרי ופרי לא כאלה נוראיות", אלי אמרה.
"אולי לא בשביל מכשפה, אבל בשביל בני אנוש", רודי אמר.
"אני שונאת להודות בזה", אלי אמרה, "אבל אתה צודק". רודי חייך חיוך ניצחון קטן.
"מה אבא חשב שהוא התחיל לצאת עם בת אנוש?" רודי שאל. אלי עשתה פרצוף של, 'לא יודעת'.
"טוב, תירגע", אלי אמרה, "הכל יהיה טוב".
"ומה אני אמור לענות אם היא תשאל... מה קרה לאמא", רודי שאל.
"היא לא חייבת לדעת איך אמא מתה", אלי אמרה, "אל תגיד כלום על התפלצת, פשוט תגיד שאתה לא רוצה לדבר על זה. פשוט".
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
