"דניאל, תיזהרי", דניאל שמעה קול צרוד אומר לה, והתעוררה בבהלה.
"מה זה היה?" היא שאלה והסתכלה לצדדים, "זה היה חלום?" היא שמה יד על מצחה ונשמה עמוק.
"זה בטח היה חלום", היא חשבה לעצמה בעודה קמה מהמיטה.
"דניאל?" דלת חדרה נפתחה, זה היה רודי.
"היי", דניאל אמרה.
"את בסדר?" רודי שאל.
"כן, למה שאני לא יהיה?" דניאל שאלה.
"פשוט שמעתי קולות מהחדר, אז באתי לבדוק שהכול בסדר איתך", רודי אמר.
"אולי זה לא חלום אחרי הכל?" דניאל חשבה לעצמה.
"את נראית קצת חיוורת", רודי אמר והתקרב אליה.
"אני בסדר", דניאל אמרה, "סתם, חלום".
"אם אנחנו כבר ערים, כדי שנתחיל להתארגן", רודי אמר.
"כבר?" דניאל שאלה ועיקמה פרצוף.
"בכל מקרה אנחנו צריכים לקום בעוד חצי שעה", רודי אמר, "אני לא ממליץ לך לחזור לישון".
"אתה כנראה צודק", דניאל אמרה.
"אם רק כולם היו כמוך", רודי אמר וגיחך.
"אז העולם היה מושלם", דניאל אמרה והדגישה את המילה האחרונה. שניהם צחקקו.
"אז, בוקר טוב", רודי אמר.
"בוקר טוב", דניאל חיכתה אותו. רודי חייך ויצא מהחדר.
"אלי!" נירן קראה מהמטבח.
"אני יורדת!" קולה של אלי הדהד ברחבי הבית. כולם, פרט לאלי, ישבו במטבח ואכלו ארוחת בוקר.
"בוקר", אלי אמרה שנכנסה למטבח.
"בוקר גם לך", רודי אמר, מבלי להוריד את עיניו מהצלחת.
"מה שתגיד", אלי אמרה וגלגלה עיניים.
"מה יש לה?" דניאל חשבה.
"טוב חמודים, תמהרו שלא תאחרו", נירן אמר בחיוך.
"ו... סיימתי", רודי הכריז.
"חזיר", שירי לחשה לדניאל ושתיהן גיחכו.
"מה?" רודי שאל.
"כלום, כלום", דניאל אמרה והסתכלה על שירי.
"ביי אמא, ביי נירן", דניאל אמרה וקמה מהכיסא.
VOCÊ ESTÁ LENDO
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasiaאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
