"אלי?" רודי דפק על דלת חדרה.
"לך מפה!" היא צעקה אל כיוון הדלת הסגורה. עינייה היו לחות מבכי.
"אלי נו..." רודי התחנן.
"אני לא רוצה לדבר איתך", היא צעקה שוב.
"אז אל תדברי", רודי אמר, "רק תקשיבי".
אלי נאנחה וקמה מהמיטה. היא התקרבה לדלת לאט לאט, עדיין לא בטוחה אם לפתוח או לא.
"מה אתה רוצה?" היא פתחה את הדלת.
"לדבר", רודי אמר ונכנס. רודי התיישב על המיטה, בזמן שאלי עדיין עמדה עם הפנים אל מחוץ לחדרה. היא נשמה עמוק וסגרה את הדלת.
"אלי?" רודי שאל. אלי ניגבה את עינייה והתיישבה ליד רודי.
"דבר", היא אמרה.
"תקשיבי, אני מצטער-"
"אל!" אלי קטעה אותו, "אם באתה בשביל זה, אז לך. אני פשוט לא מאמינה שעשית את זה!"
אלי קמה מהמיטה. היא התקרבה לדלת ופתחה אותה.
"החוצה", היא פקדה על רודי. היא לא הסתכלה עליו, רק על המסדרון.
היא הבחינה בדלת חדרה של דניאל נפתחת, דניאל יצאה החוצה.
"יודע מה?" אלי שאלה וסגרה את הדלת.
"מה?" רודי שאל, בעוד אחותו מתיישבת לידו.
"זה כבר קרה", אלי אמרה,"ולא אתה זה שצריך להתנצל, אני צריכה".
"או.קיי, מי את ומה עשית עם אחותי?" רודי שאל, גורם לשניהם לצחוק קלות.
"סולח?" אלי שאלה.
"יעזור עם אני אגיד לא?" רודי שאל ואלי דחפה אותו אחורה.
"רוצה ללכת לסרט, או משהו?" אלי שאלה.
"רגע... יש היום מפגש!" רודי קם מהמיטה.
"מה השעה?" אלי שאלה.
"שש, אני חושב", רודי אמר. אלי קמה מהמיטה.
"מתי זה, תזכיר לי?" אלי שאלה.
"שש וחצי", רודי ענה.
"אז עוף מפה", אלי אמרה בחיוך, "צריך להתארגן".
"הייתי בטוח שתהי אנטי בקשר לזה", רודי אמר, "את יודעת, בגלל אדם וכל זה".
"שטויות", אלי אמרה.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
