"היא בסדר?" רודי נכנס לחדר האחות ושאל.
האחות הסתכלה עליו במבט דואג, "מתי היא התעלפה, תזכיר לי?" היא שאלה.
"ממש בתחילת השיעור", רודי אמר והתקרב לדניאל, ששכבה על מיטת טיפולים קטנה.
"אני לא יודעת מה להגיד, היא לא התעוררה עדיין", האחות אמרה, "אני לא יודעת מה קרה".
רודי התקרב עוד לדניאל, הוא בחיים שלו לא ראה משהו מוזר כזה, והוא עוד ראה דברים מוזרים. אתם יודעים, בתור מכשף.
"איך אתה קשור עליה?" האחות שאלה, "חוץ מזה שאתם באותה כיתה?"
"למה את שואלת?" רודי שאל.
"כי נראה שאתה מאוד דואג לה", האחות אמרה וקרצה.
"לא ככה", רודי אמר, "היא... א... היא אחותי", הוא גמגם.
"אחותך?" האחות שאלה ועיוותה פנים.
"חצי אחות", רודי אמר, "אמא שלה התחתנה עם אבא שלי".
דפיקות בדלת עצרו את השיחה.
"פתוח", האחות אמרה, ליאת נכנסה בדלת.
"מה קרה לה?" ליאת שאלה בדאגה והתקרבה לדניאל.
"זהו, שזה לא ברור", האחות אמרה.
"היא מעולפת כמעט שעה", רודי אמר.
"אין עליה סימני חבלה, המורה גם אמרה שלא קרה כלום", האחות אמרה.
"חוץ מההפסקת חשמל", רודי חשב. גם זה, היה נראה לו מוזר, הוא הרגיש שיש משהו לא טבעי בהפסקת חשמל הזאת.
"אני מציאה לקחת אותה לבית חולים", האחות אמרה.
"לא", דניאל אמרה והתעוררה בבת אחת.
"תודה לאל", ליאת נאנחה.
"מה קרה לי?" דניאל שאלה ושמה יד על הראש.
"את התעלפת", רודי אמר, "לדי הרבה זמן".
"את בסדר?" ליאת שאלה וליטפה את ראשה.
"אני חושבת", דניאל אמרה, ראשה כאב לה מעט.
"אני חושבת שעדיין עדיף לבדוק את זה", האחות אמרה.
"כמובן", ליאת אמרה. היא עזרה לדניאל לקום. גם רודי קם מהכיסא, הוא ליווה אותן לשער.
"תודה רודי", דניאל אמרה, והיא וליאת יצאו מהשער.
"הנה אתה", רודי שמע את משי מאחוריו. הוא הסתובב אליה.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
