"אני צריך לספר לך משהו", בן אמר.
"מה?" מיילי שאלה.
"אני לא מי שאת חושבת שאני", בן אמר.
"מה הכוונה?" מיילי שאלה.
"אני לא אנושי", בן אמר. כצפוי, מיילי התחילה לצחוק.
"תמיד היית מוזר, זה מה שאני כל כך אוהבת בך", מיילי אמרה.
"לא, מיילי, אני רציני עכשיו", בן אמר. הוא חשף שיניים להוכחה.
"אמא'לה", מיילי פלטה.
"אני ערפד", הוא אמר, "אני כבר בן אלפיים בערך".
"מה?" מיילי אמרה.
"אבל אני באמת אוהב אותך", הוא אמר, "לא אכפת לי שאת אנושית ואני לא".
בן הכניס את הניבים פנימה וחייך. מיילי כיווצה גבות והסתכלה עליו.
"אבל אני מקווה שזה לא מפריע לך", הוא אמר ונגע בידה.
"את תיגע בי!" היא אמרה והתרחקה ממנו, "אתה מפלצת!"
בן חיבק את דניאל והתנער מהזיכרונות.
"אתה חושב כמוהם?" היא שאלה. בן הרפה את החיבוק.
"לא", בן אמר, "ות'אמת? את לא האנושית הראשונה שאני יוצא איתה".
"באמת?" דניאל שאלה.
"כן, אבל זה... זה היה מזמן", בן אמר.
"מתי זה היה?" דניאל שאלה.
"לפני משהו כמו... אלף שנים", בן ענה.
"אז הוא היה עם אנושית לפני אלף שנים, אפשר לחשוב", אלי אמרה.
"פשוט, אחרי מה שהוא סיפר לי, הייתי בטוח שהוא לא ירצה יותר להיות עם אנושית", רודי אמר.
"ת'כלס, שחושבים על זה, בן הוא זקן, אבל ממש", שירי אמרה.
"מה קשור זקן?" רודי שאל.
"עזוב את זה", אלי אמרה, "זה מפריע לך שהם זוג?"
"לא", רודי אמר, "אני חושב..."
"אתה חושב?" שירי שאלה.
"זה אומר שכן", אלי אמרה.
"לא יודע, הם יכולים לעשות מה שבא להם", רודי אמר.
"תגיד, אתה יודע כמה חברות היו לו?" שירי שאלה. רודי גיחך.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
