הגורל שלנו

שיחה עם אבא

נקודת מבט ליהי:
"אוקי אז ככה ילדה שלי את מספיק בוגרת ואני מוכן לפתוח איתך את הנושא הזה" אבא אומר, אני מגלגלת עיינים לאור מה שהוא אמר לי עכשיו, הוא עשה הכל מול הפרצוף שלי, הוא גרם לזה שאני אצטרך להתבגר מהר, הוא אשם שהוא פירק את המשפחה שלנו, אבל אני רוצה לשמוע מה יש לו לומר להגנתו, "את צודקת בכל מה שאמרת לי ובכל מה שהיה, הייתי זבל של בן אדם, וחרא של אבא, לא ידעתי להעריך את מה שיש לי ביידים, יצאתי עם ילדות כי התלהבתי, אבל זה היה סתם אף אחת מהן לא שווה את אמא שלך, ואני מטומטם שויתרתי עלייה" הוא אומר, אני שמחה לפחות שהוא מודה בטעות שלו, אבל שלא יצפה ממני לאיזה מדליה או משהו, "אני אפילו לא שמתי לב שאת היית צריכה לראות את זה, "את יודעת בכל הזמן הזה בחיים לא הבנתי אותך למה את ככה מתייחסת אליי חשבתי זאת אמא שלך הסיטה אותך נגדי, אבל מסתבר שאת פשוט ראית את זה כל הזמן הזה, שזה הכי עצוב לי" הוא אומר, באלי פשוט לבכות "אתה פירקת את המשפחה הזאת" אני אומרת "את צודקת אני הרסתי את כל מה שבניתי אבל אני באמת רוצה שתהיא הבת שלי, את הילדה הבכורה שלי הילדה שהפכה אותי לאבא בפעם הראשונה אני לא רוצה לוותר עלייך" הוא אומר, באמת ריגש אותי מה שהוא אמר, אבל זה לא יתקן ברגע את הכל "אני לא יודעת אני לא יכולה לסמוך עלייך" אני אומרת, "אני יודע אבל לפחות תתני לי צ'אנס?" הוא שואל, אני שותקת אני לא יודעת מה להגיב איך אני צריכה להגיב, היה לי סבבה עד עכשיו בלעדיו אז למה לשנות את זה "נסי אותי אל תשפטי אותי ככה אני השתנתי ואני באמת מצטער על הסטירה הזאת ילדה שלי" הוא אומר, לא יודעת מה גרם לי להאמין לו שבאמת פעם ראשונה אני מאמינה שהוא השתנה, "אני מסכימה" אני אומרת, מחייכת חיוך קטן, "אל תדאגי אני לא אספר לאמא שלך שיש לך חבר" הוא אומר, ואני ישר מסמיקה "מה על מה אתה מדבר" אני ישר מתגוננת "ליהי אני אבא שלך זה שלא ראיתי אותך מלא זמן לא אומר שאני לא מכיר אותך" הוא אומר, אני פשוט בהלם מאיפה הביטחון הזה "מה אתה כבר יודע" אני אומרת צוחקת, "אני יודע שיש לך חבורה עם עידו אופק עמית אור ומאי, אני יודע שעמית בשבילך אח גדול, אני יודע שההורים של אופק עשירים ביותר, אני יודע שעידו שחקן טוב בכדורגל ויש לו עתיד מזהיר אבל ההורים שלו עומדים לו בדרך ו... אני יודע שאת וליאב הזה זוג בלי שאף אחד יודע" הוא אומר את כל זה, ואני פעורת פה איך הוא ככה יודע על כל זה, "מה אבל איך?" אני פשןט בשוק "פעם אחרת ילדה שלי" הוא אומר, קם נותןמלי נשיקה בראש והולך לכיוון החדר שלו, לפני שהוא נעלם במסדרון הוא אומר "תמסרי לליאב שישמור עלייך טוב טוב ואת בלי שטויות איתו כן" הוא אומר, קורץ לי ואני מסמיקה

~10:45~

נקודת מבט ליאב:
קמתי בבוקר יותר שמח מתמיד, הלכתי להעיר את עלמה הנסיכה הקטנה שלי, אני רוצה קצת לפנק אותה, "עלמוש נסיכה שלי קומי" אני קורא לה, "לא רוצה עזוב אותי" היא עונה לי, ושמה כרית על ראשה, "טוב אז אני מבין שאת לא רוצה לבוא איתי לארוחת בוקר מפנקת" אני אומר, יודע שזה ישר יעבוד עלייה "מה באמת?" היא ישר אמרה והוציאה את ראשה מחוץ לכרית, אני מהנהן לה לחיובי, "ישששש" היא צועקת ורצה להתארגן, אני גם הולך לחדרי להתחיל להתלבש, "מה זה כל הרעש הזה" אמא שלי אומרת, "סתם אני לוקח את עלמה לארוחת בוקר ואחר הצהריים אני צריך להעשות איתך שיחה" אני אומר לאמא, "אוקי" היא עונה בחזרה ואני סוגר את הדלת של חדרי, אני מתלבש בחליפת נייק שלי שחור לבן, וכמובן מתאים עם נעל נייק שחורה, שם דורדוראנט, ובושם של ג'וצ'י, יוצא מהחדר שלי, לוקח את המפתח של האופנוע ושתי קסדות, "עלמה קדימה" אני קורא לה, אין לא משנה באיזה גיל בנות לוקח להן שעות להתארגן כבר מהגיל של עלמה זה ככה, מקווה שליהי לא כזאת, אויי כמעט שכחתי מהיפה שלי, אני נכנס לווצאפ