הגורל שלנו

עד האישה שלי

נקודת מבט ליאב:
עמית מתחיל בנסיעה, "מה קרה לה?" אני שואל, אבל הם לא עונים לי, אני מלטף את פנייה של ליהי, "לילו בבקשה תתעוררי" אני אומר מתחנן אלייה, "ליהי ליהי" אני ממשיך לקרוא לה, מה קרה ליפה שלי, למה היא ככה, איך היא הגיעה למצב הזה, היא הבטיחה לי שהיא תשמור על עצמה, "מה קרה לה?" אני שואל את אור, אבל אור ממשיכה לבכות, ואני לעזעזל לא מבין, "תגידו לי עכשיו מה קרה להה!!!" אני כבר צועק, "היא היא" אור מגמגמת, בדיוק עמית הגיע לכניסה של הבית חולים, עידו מהר יוצא מהאוטו, ופותח לי את הדלת, אני רץ עם ליהי לפקידה, "מהר מהר היא התעלפה והיא בהריון קיבלה מכה חזקה בגב" אור צועקת בהיסטריה, "בוא אחרי" רופא אומר בא אלי, ואנחנו מתחילים לרוץ, הוא מביא לי מיטה, אני משכיב את ליהי על המיטה, נותן לה נשיקה במצח, "בבקשה תהיא חזקה" אני לוחש, הרופא נכנס איתה לאן שהוא, ואמר לי לחכות בחוץ, אני לא מאמין איך קרה לה דבר כזה, "איך זה קרה?" אני שואל את אור, ואני רואה שהגיעו גם עידו עמית אופק ומאי, "היא רבה עם נטלי כי נטלי ישבה לה במקום ולא הייתה מוכנה לקום ואז איתי רצה להרביץ לה ואופק הגן עלייה ואז שהיא רצתה להפריד בין אופק לאיתי, איתי דחף אותה, והיא קיבלה מכה בגב של השולחן" אור אומרת, ואני פשוט בשוק, אני אמרתי לנטלי לשחרר ממנה, ועכשיו איתי אח של תומר מתחיל איתה, ועוד לאיזה מצב זה מגיע, חאלס אני עושה לזה סוף מעכשיו!!!

*************

~13:00~

אני יושב לחכות ובמתח לדעת מה קורה לאישה שלי, למה היא ככה, אני מת לפוצץ את איתי על זה, אבל אני לא מבין למה היא רצה אליהם, בשביל מה, "אחי אני מצטער" אופק אומר, עומד מולי "אין לך מה להצטער אחשלי אתה הגנת עלייה" אני אומר, נותן לו כיף וחיבוק גברי, אני אפוצץ את איתי ואפילו תומר לא יוכל לעזור לו, עד האישה שלי ובטח הילד שלי, כמובן שרק תומר יודע שליהי בהריון לא שיתפתי את בר וירין לא יודע למה, הרגשתי שנטלי שם ועדיף שלא תדע וכך גם הם לא ידעו, הרופא יוצא אלינו "מי כאן לליהי לוי?" הרופא שואל, ישר אני קם "אנחנו" אמרנו כולם ביחד, "קודם כל כמה שאלות מתי היא שתתה או אכלה פעם אחרונה" הרופא שואל, ואני לא מבין מה זה השאלות האלה עכשיו, כוסעמק שיגיד לי מה איתה, "קודם תגיד לנו מה איתה" עמית אומר, כנראה לו יש יותר סבלנות מי לי, "היא מיובשת ממש וזה גם ממש לא בריא לתינוק שלה לכן היא ככה הגיבה" הרופא אומר, אני לא מבין זה לא קשור למכה שהיא קיבלה, "אבל היא קיבלה גם מכה בגב" אופק אומר, "כן לגבי המכה הזאת, היא הייתה מאוד מסוכנת לתינוק, אבל אני לא יודע איך היא עשתה את זה אבל הילד לא נפגע רק היא נפגעה ממנה ובגלל שלא היה בה מספיק כוחות היא התעלפה וזה נבע מחוסר אוכל ומים וכמובן שהמכה לא הועילה לזה" הרופא אומר, "אז היא בסדר?" אני שואל "כן היא עכשיו בהתוששות אבל היא לא תקום היום ועכשיו מי האבא?" הוא שואל, "למה היא לא תקום?" אני שואל, "כי היה חסר לה ויטמינים בגוף וכמובן שיש תינוק זה מוסיף לילה אחד היא תהיה פה עכשיו מי האבא?" הוא אומר, וחוזר על השאלה שלו "אני" אני אומר, "אוקי אז כדי שתדאג שהאישה שלך תואכל ותשתה ושלא תקבל מכות מיותרות במיוחד לא בחודשים האלה של ההריון" הוא אומר, ואני מודה לו על כך, אני נכנס לחדר של היפה שלי, היא שוכבת שם ממש כמו מלאך קטן, "לילו יפה שלי" אני אומר, מנשק את מצחה, היא לא מגיבה לי, אבל מקווה שהיא שומעת אותי, "חיים שלי אני עכשיו הולך לטפל במשהו בנתיים כל החברים שלך פה ישמרו עלייך" אני אומר, רוצה שהיא תגיב משהו, אבל כלום, אני יודע שאני יוצא אגואיסט שעכשיו אני הולך, אבל אני חייב, אני בוער, נתתי לילו נשיקה על השפתיים, ויצאתי מהחדר, "תקשיבו אני הולך לכמה סידורים תכף אחזור" אני אומר, וכולם מהנהנים לי "האישה שלך פה לאן אתה צריך ללכת" עמית אומר, אני שמח שהוא דואג לה, "הולך לטפל במי שעשה את זה בנתיים תשמרו עלייה" אני אומר, ובלי לשמוע אף דעה פשוט הלכתי שמעתי כמה צועקים לי, אבל לא אכפת לי, עד האישה שלי,

**************

~13:43~

הגעתי לבית של ירין ובר, אני נכנס דרך הגינה, כרגיל כולם שם, החבורה של נטלי בבריכה, ובר ירין ותומר מעשנים כרגיל במחששה, "היי אחי" ירין אומר, אבל אני עובר אותם, אני רואה שאיתי עומד לקפוץ לבריכה, אני תופס אותו לפני שהוא מספיק לקפוץ, וכולם צוחקים "היי אחי הרסת לי את הקפיצה" איתי אומר, אני מצמיד אותו לקיר, ומתחיל לתת לו אגרופים, כולם צועקים לי, איתי מנסה להתנגד ולהחזיר לי, אבל אני קצת יותר חזק ממנו, אני נותן לו עוד אגרוף לפנים ולצד השני, הכל נפתח אצלו יורד לו דם, הוא מחזיר לי אגרופים בבטן ובחזה, זה כואב אבל הכאב על האישה שלי יותר, אני נותן לו אגרוף ישר לבטן והוא מתקפל, משהו מעיף אותי "תגיד אתה השתגעת מה עובר עלייך" תומר אומר, תוך כדי שהוא מעיף לי אגרוף לפרצוף, "אני השתגעתי בגלל האפס הזה ליהי יושבת בבית חולים" אני אומר, ותומר מבין מה קרה ישר, אני מסתובב לנטלי שצופה בכל זה, אני תופס אותה ומרים אותה באוויר "כמה פעמים אמרתי לך להתרחק ממנה היא לא עשתה לך כלום אז בשביל מה זה היה" אני צועק, תוך כדי מנהר אותה, ירין תופס אותי שאני יורד אותה, ובר לקח אותה מהיידים שלי, תוך כדי שהיא בוכה לו, והוא מחבק אותה, "מה הסיפור נטלי אמרתי לך לעזוב אותה" ירין צועק עלייה, "אני לא עשיתי כלום" היא אומרת, אני יודע שהיא משקרת, אחד הדברים השנואים עליי, אני מושך אותה מבר והיא ישר צועקת כמו חולת נפש, "כן מה היא עשתה לך רצתה לשבת במקום שלה שאת לא הסכמת לקום ממנו" אני צועק, ומנהר אותה, שתתאפס על החיים, "אחי וואי תירגע ותעזוב אותה" בר אומר, דוחף אותי לאחור, אני לא יעזוב אותה, "אף אחד לא נוגע באישה שלי ולא אכפת לי שאת אחות של" אני אומר בכעס עצום, "אחי אני ממש מצטער מה מצבה" תומר אומר, ניגש אליי, הוא היחיד שיודע שליהי בהריון ולכן הוא מבין את חומרת המצב, אבל זה לא מעניין אותי, גם עם היא לא הייתה בהריון הייתי עושה בדיוק אותו דבר, "כרגע בבית חולים חסר לה נוזלים וכוח בגלל שמשהו דחף אותה על שולחן ברזל" אני אומר, מסתכל על איתי, שמנקה את עצמו מהדם שיש לו בגבה ובשפה, "לא אשמתי שהיא נדחפה" איתי אומר, מאיפה יש לו את החוצפה לענות "איתי אני מציע שתרגיע ומהר עם אתה לא רוצה שאני יתן לך איזה אגרוף לפנים" תומר אומר, אני מופתע שהוא בצד שלי, כנראה באמת חבר אמיתי, נכון שבר החבר הכי טוב שלי, אבל עם אני לא יכול לספר לו דברים כנראה שכבר לא, למרות שהוא גם עזר לי עם אבא שלי מאחורי הקלעים,