הגורל שלנו

הסוד שלי

נקודת מבט נטלי:
איך הם יכולים להגיב לזה בכזה פשטות, אני מסתכלת על גל ואני רואה שהיא שבורה, איך הם לא מבינים אותי, למה כולם בעדה, היא לא יפה לא חכמה, לא מגניבה, היא בעצם כלום ושום דבר אז למה כולם מבינים אותה "את מוכנה להסביר לי איך שירז וליהי חברות איך זה קרה בכלל??!!!" גל אומרת בעצבים, וזה באמת סימן שאלה, איך זה קרה, איך לא ידענו מי זה, "פשוט בואי נשאל" אני אומרת, וחוזרת לכיוון שלהם "נטלי נט לא נוו" גל אומרת, מנסה לעצור אותי, כן הם עדין שם ומדברים בינהם, כאילו חבריל שנים, "שירז!!!" אני צועקת, אין לי מה לדבר עם ליהי יותר, שירז זאת שהייתה החברה שלי, איך היא זייפה את זה, "מה את רוצה?" שירז אומרת, באדישות שלא אופיינית לה, "תגידי מה קיבלת ביטחון שאת ככה מתחייסת אלי" אני אומרת, "נטלי כדי לך להירגע יאללה תגידי מה שאת רוצה ועופי מפה" ליהי אומרת, ישר מגנה אלייה, "אוקי אוקי" אני אומרת בציניות שמצחיקה אותי, "איך השלמת עם ליהי כמה זמן את ככה מזייפת את החברות שלנו?" אני שואלת את השאלה, ומקווה שתענה עלייה כמו שצריך "היא לא חייבת לך הסברים" ליהי אומרת, "זה בסדר אני רוצה לענות" שירז אומרת, ליהי מופתעת ממנה, ואני מחייכת, "לא זייפתי את החברות שלנו פעם אחת אפילו" שירז אומרת, "אין מצב עכשיו את משקרת לפחות תהיא כנה ואמיתית" גל אומרת, "אני הכי כנה שיש לא זכרתי אותכן עם כל הכבוד ואני וליהי השלמנו ופשוט שמרנו את זה לעמנו נכון ליהי" היא אומרת, "כן אפילו החברים שלי לא ידעו מי זה" ליה אומרת, והחברים מסכימים, "לא זכרתן אותנו?" אני שואלת, "כן את יודעת המשכנו בחיים" שירז אומרת, אבל ליהי לא עונה, "למה את לא עונה?", "אני לא ידעתי פשוט הרגשתי שהחיבור שלי איתך לא היה שם והרגשה שלי לא טעתה" ליהי אומרת, יפה שאני זוכרות כל יום ויום שעבר עלי בגן כל יום שהתחננתי לאמא להשאר בבית או שלא תלך ותשאיר אותי בגן, אבל הן שכחו, "פשוט שכחתן את כל מה שעשיתן לנו בגן כל התעללויות ההשפלות הכל" אני אומרת בדמעות, "אני מצטערת" ליהי אומרת, "מה!!!" כולם אומרים, אבל אני אני שותקת, "מאוחר מידי" אני אומרת, "מתי השלמתם שירז?" אני מתעקשת לשאול את זה, כי איך פספתי את זה, "כל כך חשוב לך לדעת אז אולי גם אני אחשוף סוד שלי" שירז אומרת, וכולם מסתכלים עלייה בציפייה
"באותו יום שליאב בא ופוצץ את איתי בגלל הפיצוץ שהיה וליהי הייתה בבית החולים דאגתי לה אז הלכתי לבקר אותה, הגעתי את (ליהי) היית ישנה הרופא גם בא ובדק אותך אז שאלתי אותו עם את תהיא בסדר הוא ענה לי שאת תהיא בסדר ואת מאוד חזקה וכמה יופי שהגנת עליו אני חשבתי שהגנת על אופק ככה, אבל אז זזת וחיבקת את הבטן שלך, אז הרופא אמר שאת גם עכשיו שומרת עליו ושתהיא אמא מדהימה ככה גיליתי שאת בהריון כמובן שדיברתי איתך אבל את לא ענית ובטח לא שמעת ומשם כבר אמרתי לך" שירז אומרת, "אז ככה גילית שאני בהריון?" ליהי שואלת המומה, "כן" היא עונה לה, "אוקי חברים אני מבקשת סליחה סליחה אתם החברים הכי מדהימים בעולם וכתרוץ אני אגיד שיש לי הורמינים" אני אומרת מחייכת, ומאי כבר נקרעת מצחוק, "ברור הכל טוב" אור אומרת מחבקת את ליהי, "אני עוד אחשוב על זה" עמית אומר, והם צוחקים, "אז שאני אבין חזרתן לקשר בגלל ששירז גילת את ההריון" גל אומרת, "אפשר להגיד שכן" ליהי אומרת, "אני אומרת בואו נפתח דף חדש אני מצטערת על העבר יאללה בואו נמשיך" ליהי אומרת, "מסכימה איתך גם אני מצטערת שהיינו מגעילות כן אנחנו יכולות להיות מגעילות ביחד" שירז אומרת צוחקת, "לא תודה" אני אומרת, "גם אני לא בטח לא משהו ששכח אותי" גל אומרת, ואנחנו פשוט הולכות משם