הגורל שלנו

הים הכחול

~9:00~

נקודת מבט ליהי:
אני לא מבינה השיעור אנגלית הזה מסתיים מתי שהוא, אני מתה כבר לישון אני כל כך עייפה
"ליהי ליהי" אופק קורא לי "מה מה מה" אני אומרת חסרת כוחות לאנשים בכללי, לא יודעת למה אבל יש ימים כאלה שפשוט אין לי כוח לאף אחד , "מה יש לך?" הוא שואל אותי לא מבין למה עניתי לו ככה, העדפתי לשים ראש על השולחן ושלא היו חפירות "המורה אמרת שאסור לישון בזמן השיעור אז למה ליהי ישנה" אני שומעת את נטלי הכלבה אומרת וישר עולים לי העצבים "כלבה מסריחה חסרת חיים שחררי ממני ומהר נשבעת לך זה לא יגמר בטוב!!!" אני אומרת עצבנית ממנה "דייי שקט שקט" המורה צועק "דייי ליהי פה זה בית ספר לא ישנים פה" הוא אמר "המורה אני לא מרגישה טוב אז שמתי ראש על השולחן באמת כואב לי הראש" אמרתי מנסה לשחרר את עצמי מהמצב הזה "טוב בסדר" הוא אמר חייכתי חיוך מרוצה וחזרתי לשים את הראש על השולחן, אני חושבת שעברו אולי שתי דקות כי אז כבר היה צילצול, 
"ליהי את באה" אור קוראת לי לבוא אחרייה, אנחנו הולכות לספסל של החבורה שלנו ומחכות להם, אנחנו מתיישבות "מה עם ליאב?" אור שואלת "הכל טוב איתו" אני אומרת לה מנסה להראות שהכל כרגיל "יופי אני שמחה לשמוע, רק שתדעי שמים לב לזה שהוא בעיניין שלך" היא אמרה מנסה להוציא ממני מה אני חושבת על זה "לא יודעת לא שמתי לב לזה" אני אומרת משחקת אותה תמימה "שמעי אחותי הוא חתיך ושווה אומרת לך כדי לך לנסות" היא אומרת לי, והאמת אני שמחה לשמוע את זה, אחרי כל הסרטים שאני מאכילה את עצמי, אולי יש משהו במה שהיא אומרת "אור את יודעת שהוא גדול ממני בחמש שנים" אמרתי לה רוצה לשמוע את הדעה שלה בנושא הזה "בסדר ליהי כולה חמש שנים לא משהו רציני וגם עם תהיו ביחד לא חייב לספר לכולם רק לחברים הקרובים" היא אמרה את דעתה והדעה שלה יותר סיבחה אותי במחשבות שלי, יופי אור ממש עזרת לי, באמת תודה תוסיפי לי עוד כאב ראש ממה שיש לי,
לא דיברתי עם ליאב אחרי מה שהיה אתמול לא יודעת למה, הוא שלח לי הודעת בוקר טוב אבל לא עניתי סיננתי,
אולי עדיף ככה ובכלל לא סיפרתי לו על נטלי
**********
~16:00~

היום לימודים הזה סוף סוף הסתיים, שונאת את יום ראשון תמיד הכי קשה,
עמית הציעה לי טרמפ הביתה, אמרתי לו שאני נוסעת באוטובוס, אבל גם שם אני לא רוצה,
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי,
אני מחליטה להרגיע את המחשבות שלי, אני שמה ארפוד ושומעת שירים לא יודעת לאן אני הולכת אבל גם לא אכפת לי, העיקר שהראש שלי הירגע כי באמת מתפוצץ לי הראש אני שומעת ציפצופים אבל לא מעניין אותי, אני מתרכזת בשירים ואני לא מבינה מה באמת אנשים מצפצפים לי, מה אסור ללכת בצד הכביש מעבר למעקה, אני ממשיכה בשלי מגבירה עוד יותר את המוזיקה פתאום משהו תופס אותי בצדידי הגוף הרמתי את הראש לראות מי זה וזה ליאב
ליאב מה הוא עושה פה בכלל, איפה אני, אני רואה כביש ארוך למולי אין שלטים מה זה כמה הלכתי, אני מוציאת את האוזניות שלי "תגידי את נורמלית, אני מצפף לך ואת מתעלמת עצרתי בצד ואת מתעלמת, אני אפילו שולח לך הודעות ואת מסננת מה עובר עלייך!!!" ליאב צועק בעצבים לא מבין מה יש לי "לא שמעתי" אמרתי להגנתי באמת לא שמעתי הייתי עם אוזניות "ליהי מה עובר עלייך, את יודעת בכלל איפה את?" הוא שואל אותי ביותר רגוע "לא" אני אומרת מנסה להבין לאן הגעתי "בואי" הוא אומר ומסתובב לאופנוע שלו, אין לי כוח לשאול שאלות שיעשה מה שהוא רוצה רק שיסע וזהו, אני רואה שהוא לא מסתובב הוא ממשיך לנסוע בדרך שאני הלכתי, והגענו לים ירדנו לחוף אני יושבת מול הים הכוחל, הוא כל כך יפה אין יופי כזה בעולם אני מרגישה מהופנטת "יופי אני שמח שנרגעת" ליאב אומר אני מצחקקת ונשענת עליו "תודה חיים שלי" לא יודעת הרגשתי צורך להגיד לו את זה, הוא משחק לי בשיער וזה ממש נעים לי אני עוצמת עיינים ומתענגת על התחושה, ואז אני מרגישה זוג שפתיים מנשקות אותי על השפתיים, אבל זה נשיקה יבשה שכל פעם חוזרת על עצמה, ואני מתחרפנת מי זה אני פותח את העיינים ורואה את ליאב צוחק "מה מצחיק תנשק כמו שצריך" אמרתי לו רצינית "אבל זה כל הכייף בלשגע אותך" הוא אומר מדגדג אותי ואני צוחקת "דיי ליאב דיי" אני מתחננת שיעזוב אותי "תגידי שאני המלך שלך ואני עוזב" ליאב אומר בסחטנות "לא דיי ליאב שחרר" אני צוחקת מתחננת בפניו, "את יודעת מה להגיד בשביל שאני יעזוב אותך" הוא אומר ומדגדג אותי יותר חזק ומהר "טוב דיי טוב, אתה המלך שלי" אני אומרת והוא הפסיק, אני מסדרת את הנשימות שלי וליאב מסתכל עליי רק מחייך "דיי יכולתי למות" אני אומרת בין הנשימות שלי "לא, אל תדאגי לא הייתי נותן לזה לקרות" הוא אמר וואו ממש יודע הכל הבחור מעדיפה לא לענות לו ואני מגלגלת עיינים "תפסיקי" ליאב אמר רציני לא הבנתי "מה להפסיק?" אני שואלת, "אל תגלגלי אליי עיינים" הוא אומר קצת כועס, "ממש אבא שלי אתה, אני יעשה מה שאני רוצה" כבר פעם שנייה שהוא אומר לי את זה מי הוא חושב שהוא "תסתמי, זה מעיד על זילזול ואת לא תזלזלי בי" הוא אומר עצבני "אני לא אסתום מי אתה חושב שאתה בכלל" אני אומרת עצבנית "ליהי תזהרי אני לא אחד החברים שלך מבית ספר" הוא אומר עצבני יותר, "תקשיב לי ותקשיב לי טוב עם אתה לא אחד החברים שלי מה אתה עושה פה, ועם עוד פעם תדבר עליהם ככה, אני נשבעת לך שאתה תצטער" אני אומרת עצבנית מאוד, דיי כמה אני יכולה לספוג עוד ועוד "אבל את מתייחסת אליי כמו אל זבל, התחמקת ממני בבית, לא ענית להודעות שלי סתם, אפילו את השיחה שרצית שנעשה לא עשית אותה בסוף ואלוהים יודע למה" הוא צועק בעצבים ואני מבינה שהוא לא זוכר מה שהיה באותו ערב, אני לוקחת את התיק שלי "עם את חושבת שאת עכשיו הולכת את ממש טועה אני רוצה הסברים" הוא אומר עצבני אפילו יותר,
אני מוציאה את המפתח של הבית שלו וזורקת לו "קח הינה ההסבר שלך" אני אומרת עצבנית, אבל מעדיפה להסתכל על הים, חצוף לא זוכר מה היה באותו ערב בגלל שהוא השתכר ומאשים אותי בזה, "מה זה ליהי למה המפתח של הבית שלי אצלך?" הוא שואל אותי יותר רגוע מנסה להבין, אני לא מסתכלת עליו רק לעבר הים "באותו יום של הפגישה באת שיכור והחזרתי אותך הביתה" אמרתי מסכמת את מה שהיה שם "ליהי מה היה שם אני לא זוכר אל תעשי לי את זה" הוא אומר בקול רגוע ומחכה לתשובה שלי "לעשות מה?", "תספרי לי מה היה שם, אל תסכמי" הוא אומר ואני מבינה שאין לי ברירה, סיפרתי לו מה היה "מצטער" הוא אומר בצחקוקים "לפחות לא היה שטויות" הוא אומר צוחק ונזכרתי שהיה כמעט, אני לא אומרת מילה והוא מסתכל עליי "מה היה עשיתי לך משהו?" הוא שואל בתקווה שהוא לא עשה לי כלום, אני מסתכלת על הים ולא עליו הוא מסובב את ראשי כדי שאביט בו "ליהי בבקשה תגידי לי" הוא אומר עוד שנייה עם דמעות בעיינים איזה חמוד הוא, הוא חושב שהוא עשה לי משהו, והוא ממש מגזים אין אני מתה עליו "רציתי להוריד ממך את החולצה והתיישבתי עלייך" אני אומרת עוצרת, רואה איך הוא מגיב והוא רק מסתכל על החול באכזבה, "ובסוף הצלחתי את הג'ינס אמרתי לך לקום להוריד ולהכנס למיטה, עשית את זה, ואז סובבת אותי וחיבקת אותי ואמרת לי, שאין לי מושג כמה אתה אוהב אותי קטנה שלי אמרתי לך לעלות למיטה לישון, ביקשת שאני יעלה איתך אמרתי לך שאתה שיכור ועלית למיטה ונרדמת, ואני הלכתי ונעלתי את הדלת של הבית שלך" הוא מסתכל אלי רגוע, ופשוט תופס אותי ומנשק אותי נשיקה טובענית