הגורל שלנו

עדיין לא התרגלתי

~9:30~

נקודת מבט ליהי:
"לולי לולי שלי" אני שומעת, משהו מעיר אותי, "חיים שלי צריך לקום" אני שומעת את ליאב, אני פותחת קצת את העיינים, "לא אני רוצה לישון" אני אומרת, ושמה את הכרית מתחת לראש שלי, אני שומעת את ליאב מצחקק, "יפה שלי היום זה יום גדול" הוא אומר, מוריד ממני את הכרית, "אני עייפה" אני אומרת בתסכול שכל האור נכנס לי לעיינים, "את לא רוצה לדעת מה יש לך בבטן היפה שלך" ליאב אומר, אני מסתכלת עליו, אני רואה שהוא מת מהתרגשות, אני מחייכת גם, ומהנהנת, "יופי חיים שלי אז יאללה תתארגני, אני בנתיים הולך לקנות לך משהו קטן לאכול" ליאב אומר, "אבל אני לא רעבה" אני אומרת, הוא מסתכל עליי בפרצוף רציני ועצבני טיפה, אוייש שיט שכחתי, אני הבטחתי לו שהוא צודק, אין ברירה אני חייבת לאכול, "את מוכנה להפסיק..." הוא אומר בעצבים, אבל אני עוצרת אותו בכך "אני רוצה טוסט עם זייתים ואייס קפה" אני אומרת, מחייכת אליו, ישר עולה לו החיוך חזרה, הוא נותן לי נשיקה יבשה על השפתיים, "אני מת עלייך" הוא אומר ויוצא מהחדר

*****************

אחרי שהתארגנתי אני מחכה לליאב שיגיע, פתאום יש דפיקה בדלת, מה הוא רציני הוא יכול פשוט לפתוח אותה, אני קמה לדלת "מה קשה לך לפתוח את הדלת" אני אומרת בצחקוק, ואז אני רואה שזה ניב, "היי בוקר טוב מה חיכית למשהו אחר?" הוא שואל, פשוט נכנס לי לחדר, "כן" אני אומרת, "מה איתך איך ישנת?" הוא שואל, "בסדר ישנתי ממש טוב אבל מה לעשות חייבת ללכת לבדיקה" אני אומרת, "כן מבין אותך איזה בדיקה את צריכה לעשות?" הוא שואל, אויי קצת מביך אותי להגיד למשהו שאני בקושי מכירה שאני בהריון, "מה זה?" אני מסתובבת וזה ליאב, עומד עם מגש שיש בתוכו טוסטים סלט קטן ואייס קפה, הוא מסתכל עליי במבט עצבני, אני לא מבינה למה בכלל, "היי נעים מאוד אני ניב" ניב עומד ומציג את עצמו לליאב, "אני ליאב חבר של ליהי מה אתה עושה?" ליאב אומר בעצבים, "ליאב!" אני אומרת, שהוא ישים לב לטון שלו, "אני סתם שאלתי את לילוש איך היא ישנה אחרי אתמול בלילה" ניב אומר, אויי לי עכשיו יהיה פה סרט קנאה, "אתמול בלילה?" ליאב שואל אותי, "כן חיים שלי הייתי צמאה והייתי צריכה ללכת למכונה אבל פחדתי וניב עזר לי" אני אומרת, "למה לא הערת אותי בשביל מה אני פה" ליאב אומר, ממשיך בעצבים שלו, "היי גבר תרגע לא צריך להתעצבן עלייה בגלל שטויות כאלה" ניב אומר, מנסה להרגיע את העצבים שבו, "אתה אל תגיד לי איך להתנהג עכשיו עוף מפה!!!" ליאב צועק, אני לא יודעת מה להגיד ממש לא נעים מניב, שהוא ככה צועק עליו בלי סיבה, "בסדר אני הולך את תהיא בסדר קטנה?" ניב שואל אותי בדאגה, "כן ברור לך אתה בטח עייף מהמשמרת" אני אומרת, "כן אהה ספרי לי על זה" הוא אומר, ויוצא מהחדר, "את מוכנה להגיד לי מה עובר עלייך!!" ליאב צועק, וואוו מה נכנס בו שהוא ככה, "מה עובר עליי תסתכל על איך שאתה מתנהג וצועק פה" אני אומרת, אני לא רוצה לריב איתו אבל שירגע, "אני?? את זאת שהלכת אתמול בלילה עם המטורלל הזה" הוא אומר, טוב נכנס בו הקנאה, "חיים שלי בבקשה תירגע" אני אומרת בסבלנות, "להרגע מה עשית איתו אתמול בלילה!!" הוא צועק, מה הוא שפוי? מה הוא חושב שכבר עשיתי איתו, "תגיד אתה רציני זה בן אדם שאני מכירה אותו פחות מיום והוא עזר לי מה הבעייה פה?" אני אומרת בעצבים, כי הוא מעצבן אותי מה הוא חושב לעצמו בכלל, "הבעייה פה שהוא בא אלייך לחדר קורא לך לילוש קורה לך קטנה, אני עוד שנייה מאשפז אותו פה חדר ליד" ליאב צועק, הבן אדם איבד את זה סופית, "טוב אתה תמשיך לחיות בסרט שאתה חיי בו, אני הולכת" אני אומרת, עוברת אותו, הוא תופס לי את היד "לאן את חושבת שאת הולכת" הוא אומר, "לבדיקה שיש לי עכשיו אתה לא בא" אני אומרת, לא רוצה לראות אותו עם איך שהוא מדבר, "מה זה אני לא בא להזכירך זה גם שלי" הוא מצביע על הבטן שלי, "לא מעניין אותי עם ככה אתה חושב עליי לא רוצה לראות את הפרצוף שלך" אני אומרת בעצבים, ויוצאת מהחדר,

~10:15~

אני מחכה פה בחוץ, אני מנסה להרגיע את כל העצבים שיש בי, אבל כלום לא מרגיע אותי, אני מלטפת את הבטן, בכך שעם לפחות אני עצבנית, שהקטן שלי לא ארגיש את זה לבנתיים, אני מרגישה שהוא ממש זז בתוכי, כאילו הוא שמח שאני מלטפת אותו, אני מסתכלת על הבטן שלי, שלאט לאט הולכת ונעשת יותר גדולה, ומחייכת אלייה, מרגישה כאילו הקטן שלי, שם יד מול היד שלי, בלי לשים לב נוצרות לי דמעות של אושר, אני כל כך רוצה להחזיק אותו, כף יד משתלבת עם היד שלי, אני מסתכלת הצידה ורואה שזה ליאב, "אני מצטער יפה שלי" הוא אומר, ואז אני נזכרת במה שהוא חשב עליי, והבכי ממשיך, "דיי קטנה שלי אני באמת מצטער אני הייתי ברגע של כעס" הוא אומר, "על מה כעסת כל כך?" אני שואלת כי באמת אני לא מבינה, "כי לא אהבתי את זה שיש בחור שיושב בכיסא שלי ואת מדברת וצוחקת איתו וכמובן משהו שאני לא מכיר" הוא אומר, אני לא מבינה אותו "זאת לא סיבה ככה להתעצבן" אני אומרת, "את צודקת אבל אז הוא קרא לך לילוש ועוד קטנה וכאילו את קטנה שלי ולילוש רק שלי אז הרגשתי ממש כעס על כך שמשהו ככה קרה לך" הוא אומר, "אבל כולם קוראים לי לילוש" אני אומרת, זה לא חדש שכולם ככה קוראים לי, "כן מאמי כולם ככה קוראים לך רק הקורבים שלך אף ילד מהכיתה שלך לא יקרה לך לילוש נכון?" הוא שואל, האמת שהוא צודק רק החברים הקרובים שלי קוראים לי ככה, "וקטנה מי עוד קורא לך ככה חוץ ממני ומלפעמים עמית" הוא אומר, טוב לא שמתי לב לזה שהוא קרה לי קטנה, "לא שמתי לב לזה" אני אומרת, "את לא שמת לב אבל אני כן וזה הטריף אותי" הוא אומר, מחבק אותי ברוכשניות, "חיים שלי אני אוהבת אותך והולכת להיות לנו משפחה אז אל תכנס לעצבים בגלל כל משהו" אני אומרת, בכל זאת אין צורך שהוא ככה יגיב על כל בחור שני, "כן אבל אני לא אוהב אותו מהכירות הקטנה שלי איתו" הוא אומר, "ליהי לוי לחדר 12" אומרים בכריזה, אני מסתכלת על ליאב, אני כל כך במתח, אני והוא קמים, נכנסים לחדר, שם רואים רופא, "שלום בבקשה בואי שבי פה" הוא אומר מצביע על המיטה, אני כל כך בלחץ "ומי אתה בשבילה" הרופא שואל את ליאב, "אני האבא של הקטן" ליאב אומר בחיוך גאה, ואני נבוכה מי זה, עדיין לא התרגלתי לרעיון הזה אפשר לומר, "אוקי תרימי קצת את החולצה ותפתחי את הכפתור בג'ינס כלפי מטה" הרופא אומר, כך אני עושה, הוא מורח לי סוג של ג'ל על הבטן הוא קצת קר, והוא שם לי את האולטרסאונד על הבטן, אני מחזיקה לליאב את היד, ואנחנו מסתכלים ביחד במסך הקטן, הרופא מסתכל מוזר על המסך, וזה לא מביא לי הרגשה טובה, הוא לוחץ לי יותר על הבטן עם המכשיר, "איי" אני אומרת, כי הוא לוחץ ממש חזק כלפי הבטן, "חיים שלי הכל בסדר" ליאב אומר מרגיע אותי, הרופא לא אומר כלום, מגיש לי נייר לנקות את עצמי, וניגש למחשב, אני חוזרת להתיישב במקום מולו, ואני כולי בלחץ, הרגל שלי רועדת יד אחת שלי על הבטן, והיד השנייה ליאב מחזיק לי אותה חזק, מנסה להרגיע אותי ואת עצמו