הגורל שלנו

חבר זה כאב ראש

נקודת מבט שירז:
אני אצל נטלי, לא יודעת למה אבל מפחיד אותי מה שקרה לליהי, בכל זאת היינו חברות הכי טובות אני לא רוצה שיהיה לה רע, אני נכנסת לווצאפ וחושבת לשלוח לה הודעה, לא זה רעיון טיפשי מה לי ולה, מה שהיה היה וצריך לשחרר בזה, היא זאת שגרמה להכל להיות ככה, עם לא היה לה אגו כזה גדול, סביר להניח שהיינו עכשיו חברות, אבל לא! לה קשה להגיד סליחה, כולם חייבים להתנצל בפנייה, אני נזכרת בזה וכעס נכנס בי, כל פעם שהיה קורה משהו אני זאת שהייתי באה להשלים יוצאת הבוגרת באה ומפתחת איתה שיחה, לא הולכת ומתעלמת מקיומה, נטלי צדקה, היא סתם כפויית טובה, לא עושה לי טוב שליאב פה, בעיקר שאני גם לא מבינה מה לה ולו, איך הם בכלל קשורים, אני מכירה את ליהי לא מהיום, קשה לה להיות עם בן זוג בעיקר בגלל אמא שלה, וגם כי היא תמיד אמרה ש"חבר זה כאב ראש",
"טוב אני הולכת" אני אומרת, "לא למה תשארי" גל אומרת, "לא חיים אמא שלי מחכה לי אח שלי מגיע היום" אני אומרת בהתרגשות, "יאאא תהני לך" גל אומרת, ואני יוצאת, אני תופסת מונית, כן אני גרה בצד השני ועצלנית מידי בשביל אוטובוס, "לאן את?" הנהג אומר, ומשום מה אני מתלבטת לאן אני רוצה לנסוע, "גברת אין לי את כל היום" הוא אומר, מעיר אותי מהמחשבות שלי, בלי יותר מידי לחשוב "בית החולים" אני אומרת, אני יודעת שאני עושה טעות, אבל מה אני יעשה, כנראה קשה לי לשחרר מהחברות שהייתה לנו,

הגעתי לבית חולים, אני ניגשת לפקידה "ליהי לוי" אני אומרת, "קומה 2 חדר 97" המזכירה אומרת, וככה אני עושה, מרחוק אני רואה את אור ומאי, אוי לא מה חשבתי לעצמי, שהיא אשכרה תהיה פה לבד, איזה סתומה יצאתי, אין סיכוי שאני הולכת לשם, אחרי כמה שניות יוצא עמית מהחדר שלה, הם מדברים על משהו, אני לא שומעת מה הם אומרים, אבל הם מתקדמים לכיווני, אני ישר מחפשת איפה להסתתר והיה דלת של חדר שירות, נכנסתי וסגרתי את הדלת, "אבל ליאב אמר להשגיח עלייה" אור אומרת, "נוו כמה דקות חוזרים רק הולכים להביא משהו לאכול" מאי אומרת, "אני מסכים איתה עוד שנייה אני יואכל פה את הרופא" עמית הולך, וככה הם מתקדמים, פווו איזה מזל יש לי, אני מתקדמת לחדר שלה, אני מהססת להכנס איך היא תגיב שהיא תראה אותי, מה היא תחשוב, אני צוברת אומץ ופשוט נכנסת, "ליהי אני יודעת שלא ציפית לראות אותי" אני אומרת, היא בכלל רדומה, עד כדי כך איתי הכאיב לה, אבל איך ליהי תמיד חזקה לא נותנת לעצמה להגיע למקומות האלה, איך זה קרה, "אל תדאגי היא תתעורר ממש בקרוב" הרופא אומר, אני נבהלתי מאיפה הוא בא, לא מודעים לפני שנכנסים, "היא תהיה בסדר" אני שואלת, לא יודעת בכלל למה זה כל כך מעניין אותי, "כן היא תהיה בסדר חזקה מאוד לא פלא שהיא הצליחה להגן עליו" הרופא אומר, אבל אני לא מבינה היא עד כדי כך הגנה על אופק מאיתי, איך באמת איתי הרשה לעצמו להרים יד על אישה, לא משנה למה, "כן אתה צודק" אני אומרת, "יש לך חברה גיבורה אמיתית" הרופא אומר, ובדיוק ליהי זזה, שמה את ידייה על הבטן, "היי תראי רואה איך היא שומרת עליו היא תהיה אמא מדהימה" הרופא אומר, "כן אתה צודק" אני אומרת, והרופא יוצא, רגע מה על איזה אמא הוא מדבר, "מה את אמא?" אני אומרת, לליהי כאילו היא יכולה להגיב לי, אני פשוט בשוק, מה היא נורמלית, למה שהיא תהרוס לעצמה את החיים בשביל מה?
אני שומעת רעשים וישר רצה למאחורי הדלת, "רואה היא בסדר" אני שומעת את מאי אומרת, אויי ליי איך אני אצא מפה עכשיו,