הגורל שלנו

שקר

16:20

נקודת מבט אופק:
אני מסיעה את הבנות חזרה לבית שלהן, מת לדבר עם ליהי, להרגיע אותה, בטח הטמבל שאיתה עכשיו, ינסה להפריד בין עמית לליהי, אני גם לא מסכים עם מה שהיה עם עמית, ועצבני טילים על זה, אבל הוא עדיין אח שלה, וראיתי בעיינים שלו, כמה הוא שבור, וכמה הוא מתחרט על מה שהיה, רק דבר אחד אני לא מבין איך ליאב הגיע כל כך מהר, ליהי סיננה את כולנו, היא הייתה מאחורי המגרש, אני לא מאמין שהיא התקשרה אליו, ועם כן איך הם הגיעו למצב הזה שהוא ועמית רבו, קשה לי מאוד להאמין שליהי תספר דבר כזה הכל בטלפון זה לא אופייני לה
"תגיד למה אמרת לחבר של ליאב שאנחנו נוסעים לחבר שלה" אור שואלת אותי, וואיי גם כן היא בזמן אחרי שליהי וליאב עשו את ההצגה שלהם בשביל עמית, שזה לא היה לעיניין בכלל, ראיתי את הבן זונה הזה מביט באור, "לא היה לי כוח למתלהב הזה גם כן כולה אוטו שישחרר אז אמרתי" אני אומר, משתדל לא להוציא עלייה את העצבים, "נכון הוא חמוד" מאי אומרת, אויי ואבוי לי זה באמת מה שחסר לי עכשיו "מאיי תזהרי ממני מספיק יש את ליהי על הראש" אני אומר עצבני, "הגזמתם באמת תמצאו משהו בגיל שלכן תעשו לי טובה" אני אומר מחזיק את ההגה חזק, מנסה להוציא את כל העצבים עליו, "אופק תירגע אתה יודע זה רגשות שלנו אנחנו לא שולטות בהם" אור אומרת, אני מגלגל עיינים
"חבל שלא" אני ממלמל לעצמי
הורדתי את הבנות ועכשיו אני נוסע לליהי

נקודת מבט ליהי:
אני בבית של נטלי, נטלי עלתה לחדרה, קצת מוזר לי האמת, אף פעם לא הייתי פה, רק שמעתי על הבית שלה פה ושם, יש להם גינה עם בריכה גדולה, ווואוו בטח מארגנת פה מלא מסיבות לה ולחברים שלה,
אני רוצה הביתה מה עשיתי לעצמי שבאתי לפה, ועוד לנטלי באמת, כבר שכחתי מה היא עשתה לי לחברים שלי, בעצם לכולם, "היי יפה שלי" ליאב בא אומר לי ומתיישב לידי, אני מסתכלת עליו ופשוט שמה את הראש שלי עליו,
מה אני אמורה לעשות עכשיו בלי אח שלי, איך אני אמורה להקשיב לנטלי אחרי מה שקרה,
העיקר קרה לעצמו אח שלי, אבל זה היה שקר
"מהממת שלי אל תחשבי עליו מחשבות הוא לא שווה את זה" ליאב אומר לי, כנראה הוא צודק
"ליאב אנחנו ציריכים לדבר" בר אומר, נכנס דרך הגינה, אח של נטלי, "דבר אחי חופשי" ליאב אומר לו, "לא זה בסדר אני יעשה סיבוב בנתיים בבית" אני אומרת, לפני שליאב מספיק להגיד משהו אני נותנת לו נשיקה בלחי, והולכת,
אני עושה את הסיבוב סביב הבית, וואו יש להם שטח ענקי, למה הם לא עושים איתו כלום אני לא מבינה, אני מתיישבת על הדשא סינטטי, עם הגב לקיר הבית, מנסה לחשוב מה אני מתכוונת לעשות ואיך בכלל, בלי לשים לב הדמעות זולגות מעצמם, "אל תבכי" אני שומעת את אופק, אני לא מאמינה, הוא קפץ מעבר החומה של הבית ונכנס פנימה, "אתה לא נורמלי" אני אומרת, תוך כדי מנגבת את הדמעות ומחבקת אותו, "חחח קטנה שלי לפני חצי שעה ראית אותי" אופק אומר לי, אבל הייתי צריכה משהו שיבין אותי,
וידעתי שרק הוא באמת יודע את הסערת רגשות שאני נמצאת בה....

**********
~17:10~

כבר שעה שאופק ואני יושבים מדברים, וקצת צוחקים כי בכל זאת כמה אפשר לשקוע, בתוך הדיכאון, "לילו עכשיו רציני אל תוותרי על עמית יש בינכם קשר טוב ואתם אחים יותר מאשר אני ואח שלי אל תוותרי על זה, אני אומר לך הוא שבור ממה שקרה" אופק אומר, "אני יודעת" אני אומרת, אני לא יוותר על עמית אבל אני יקח את הזמן שלי כדי לסלוח לו, וסליחה שלי לוקחת זמן והרבה, אבל יש לי את הסבלנות,
"לילו אני עכשיו חייב לשאול אותך משהו שמציק לי" הוא אומר, אני מסתכלת עליו, ומנסה להבין מה יש, הוא ממשיך בדבריו "את סיננת היום את כולנו נכון?" הוא שואל ואני מהנהנת לו שישמשיך לדבר, "אז איך ליאב ידע?" אופק שואל, ופה גם אני עכשיו לא מבינה, כי גם אני לא סיפרתי לו את מה שקרה, "אני לא יודעת" אני אומרת, הוא מסתכל עליי במבט לא מאמין, "באמת אופק אני לא יודעת איך הוא ידע, אני הייתי מאחורי האולם דיברתי עם נטלי, ואז שעשינו סיבוב כדי לחפש את עמית, ראיתי אותם הולכים מכות" אני אומרת, וזה באמת לא הגיוני לי, איך ליאב ידע כי בסופו של דבר לא דיברתי איתו, "אהה אבל הוא התקשר מלא פעמים וגם לו לא עניתי" אני אומרת, "עדיין בשביל זה הוא יבוא עד בית ספר כדי לחפש אותך ואז הוא ילך מכות עם עמית לא הגיוני ליהי" אופק אומר, והוא צודק "איך הם הגיעו למצב הזה בכלל?" אני שואלת, ואופק לא יודע את התשובה, "את רוצה לדעת את התשובה שלך?" הוא שואל, אני מהנהנת "את יודעת את מי לשאול" הוא אומר, ואני יודעת למי הוא מתכוון, "ליהי ליהי!!!" אני שומעת שצועקים לי, אני חוזרת לחצר הקידמית איפה שישבו ליאב ובר, וגם נטלי שם הצטרפה ועוד משהו שאני לא יודעת את השם שלו, "חיים שלי איפה את?" ליאב אומר, מתקרב לחבק אותי, ואז הוא רואה את אופק "מה אתה עושה פה?" ליאב שואל את אופק, "תירגע כן זה שהיא הבת זוג שלך לא אומר שהיא לא חברה שלי ידידה שלי אחות שלי או איך שלא תקרא לזה" אופק אומר, בציניות מוגזמת, ואני לא מבינה למה הוא בכוח רוצה לעצבן אותו עכשיו, "ליאביש לי שאלה לשאול אותך" אני אומרת, אני יודעת שאופק חושב שאני סיפרתי לליאב את מה שקרה עם עמית, והוא טועה לכן אני רוצה לשאול אותו שהוא יראה,
"מה יפה שלי תשאלי" הוא אומר, "חיים שלי איך ידעת לבוא אני לא עניתי לך" אני אומרת,
"ליהי באמת בזה את מתרכזת?" הוא עונה לי, מוזר הוא מתחמק מהתשובה "היא שאלה משהו תענה לה" אופק אומר, הוא גם שם לב לזה
"את רצינית" ליאב אומר במבט לא מאמין
"רצינית לגמרי אתה מוכן לענות" אני אומרת, ופה אני כבר מתחילה לחשוש מהתשובה שלו, ותוך כדי כולי מתחממת מעצבים מי זה שהוא לא עונה לי, למה עוד פעם מסתירים ממני דברים
"נטלי התקשרה אליי כי היא חיפשה אותך וששאלתי אותה למה, היא סיפרה לי מה שקרה עם עמית וישר עזבתי את הדברים ובאתי לחפש אותך" ליאב אומר, אני בשוק היא זאת שעשתה את כל הבלאגן הזה בכוונה