הגורל שלנו

בלי הצגות

~20:30~

נקודת מבט ליהי:
לא אכפת לי אמרתי לו את כל מה שהיה לי להגיד לו כל השנים האלו עם אמא שלי לא אמרה אותה, אז לפחות אני שאגיד אותה, אני לא מתכוונת לשתוק לו, הוא עוד חושב מה לענות לי, ובלי לשים לב, הוא העיף לי סטירה,
"וואווו תירגע" ליאב בא והעיף אותו אחורה, האחים שלי ישר באו לחצר לראות, "מי אתה?" אבא שואל את ליאב, "אני ליאב ידיד שלה ופעם אחרונה שאני אראה אותך מרים עלייה יד" ליאב אומר, מסתובב לראות עם אני בסדר, הלחי שלי שורפת בטוחה שיש לי אדום, אבל אפילו ככה הוא לא יעצור אותי, "לעולם לא תהיה אבא שלי ואתה יכול להמשיך לרצות אבל אני פה לא בזכותך ולא בזכות האחים שלי רק בגלל אמא שלי אני פה ששכנעה אותי לתת לך עוד הזדמנות אבל הינה תראה מה עשית לי" אני אומרת לו מראה לו את הלחי שלי, אני שמה לב שהאחים שלי יצאו בחוץ ורואים את כל מה שמתרחש, "ליאור אלמוג מעיין בואו אליי" אני קוראת לאחים שלי אני מחבקת אותם "הכל בסדר אני עוד מעט חוזרת טוב אני נוסעת שנייה עם ליאב" "לילו מה קרה לך בלחי?" ליאורי שואל, אך אלמוג מהר עונה לו "לא קרה לה כלום זה סתם ליאורי" אלמוג אומר לו, בן 11 וכל כך בוגר לגילו שזה מדהים בעייני,
"אני עוד מעט באה כנסו לחדר טוב" אני אומרת להם, הם מחבקים אותי ונכנסים לבית, אני מסתכלת על אבא שלי, הוא מוריד את הראש, "ליאב בו נלך" אני אומרת, אני מסתובבת ליציאה מהגינה מאיפה שבטח ליאב נכנס, "ליהי רגע אני מצטער" אבא אומר, אני מסתכלת עליו, ולא מוציאה מילה, ואני יוצאת מהחצר שלו, ליאב מוציא לי קסדה של האופנוע אנחנו עולים ונוסעים,

**********************

נקודת מבט ליהי:
מצאנו איזה פארק לשבת בו לדבר והכל, ליאב פשוט בא וחיבק אותי, חיבוק שכל כך רציתי חיבוק שכל כך חיכיתי לו, "יפה שלי את בסדר?" ליאב שואל אותי, "כן מאמי אני בסדר" אני אומרת, הלחי יעבור לי הכל טוב אני לא מתרגשת מי זה, "וואוו לא ידעתי שאבא שלך כזה שירים עלייך יד מה זה היה" ליאב אומר, "גם אני לא" אני אומרת, באמת לא ציפיתי שאבא שלי ירביץ לי הוא אף פעם לא הרים יד, אבל כנראה כאב לו לשמוע את האמת לכן הוא עשה את זה, אבל מגיע לו, שישמו לו מראה מול הפרצוף עם כל האמת הקשה שהוא יצר לעצמו, ויפסיק כבר לשקר לעצמו שהתמודד עם האמת שלו אחת ולתמיד, "יפה שלי את רוצה אני אחזיר אותך לבית שלך עם אמא?" ליאב שואל אותי, "לא אני בסדר אני אחזור לבית שלו, יש לי מילה ואני עומדת בה" אני אומרת, "אבל ברור שעכשיו אמא שלך תרשה לך לחזור אחרי שהיא תשמע על זה" הוא אומר, "נכון אבל אני יעמוד במילה שלי וישאר איתו סופש כמו שהוא רצה" אני אומרת, אני מרגישה הקלה שאמרתי את שלי ולא ניסיתי ליפות שום דבר, בגלל זה אני נשארת אצלו מרגיש לי טוב שהוא שמע את כל מה שאמרתי לו שידע את האמת מה אני באמת חושבת עליו בלי הצגות,
"בטוחה אני דואג לך" ליאב אומר, "חיים שלי דיי לדאוג אני בסדר באמת יאללה בוא נעביר נושא" אני אומרת, אין לי בעיה להמשיך לדבר על זה אבל דיי חפרנו זה לא כזה מעניין, "טוב צודקת חיים שלי אני צריך להתייעץ איתך על משהו" הוא אומר, "על אותו נושא שאמרת לי?" אני שואלת כדי להיות בטוחה שזה זה, "כן" הוא אומר

נקודת מבט ליאב:
אני לא יודע איך להתחיל לספר לה על זה, ועוד אחרי מה שקרה עם אבא שלה, איך אני יוכל לסמוך עכשיו שיהיה בסדר, אני דואג לה, איך שהגעתי לחצר ראיתי שהוא בא להעיף לה סטירה, אבל היא בעצמה לא התרכזה בזה, אבל לא הספקתי להגיע אלייה הוא הצליח, איך אני יהיה שבוע בבסיס ככה, אני רוצה להיות קרוב אלייה, ולא לקבל פקודות כמו טירון, "מאמי מה יש ספר כבר" היפה שלי אומרת, "אני פשוט לא יודע איך להתחיל" אני אומר, בכנות מלאה, אני חושש מה יהיה תשובת אולי היא בכלל תרצה שניפרד, וזה הדבר האחרון שאני רוצה, "מאמי תתחיל במה שעולה לך לראש" ליהי אומרת, אני לוקח נשימה "הציעו לי לחזור לבסיס להיות מפקד בתשלום כמובן" אני אומר, "וואוו חיים שלי אני ממש גאה בך כל הכבוד מאמי שלי" ליהי אומרת, ישר מחבקת אותי ושמחה בשבילי, אני מופתע לא ציפיתי לקבלת פנים כזאת, "אבל מאמי את מודעת לזה שאני יראה אותך רק בסופש?" אני שואל, כדי לדעת שהיא מודעת לזה, "כן מאמי בכל זאת מפקד של לוחמים, למה אתה לא שמח?" היא שואלת אותי, "כי יש לי כל כך הרבה דאגות ועוד אחרי מה שראיתי עכשיו עם אבא שלך ואצלי בבית אני יודע שזה יעזור כלכלית לאמא שלי אבל עדיין זה להיות רחוק מכולם".... אני בא להמשיך וליהי קוטעת אותי בנשיקה, אני לא מאמין שאני הנשיקה הראשונה שלה, היא עושה את זה מושלם, אבל אני גם רוצה להיות הנשיקה האחרונה שלה, שרק איתי היא תתנשק ככה ולא עם אף אחד אחר, "מאמי יהיה בסדר אני אדאג להכל אתה צריך לקחת את זה" היא אומרת מחבקת אותי, באמת עשה לי טוב השיחה איתה
"לולי שלי אני אוהב אותך הכי בעולם ואת תהיא אישתי לתמיד תמיד תמיד" אני אומר, ומרסק את השפתיים שלי בשלה

******************
23:15

נקודת מבט ליהי:
ליאב החזיר אותי לבית של אבא, הוא כל כך דאג לי שלא הסכים לשחרר אותי, דיברנו על השירות שלו הוא הולך להיות מפקד של יחידת כפיר, יחדה טובה מאוד, אני רק מקווה שהוא ישמור על עצמו ויהיה בסדר, אני נכנסת לדלת, אני נבהלת שאני רואה את אבא שלי חיכה לי בפינת אוכל, "אמל'ה הבלת אותי" אני אומרת, "ליהי תקשיבי אני רוצה שנדבר בבקשה תקשיבי לי מה יש לך להפסיד" הוא אומר, "אתה יודע אחרי שנתת לי סטירה לא יודעת כמה באלי להקשיב לך" אני אומרת, "אבל אני כן רוצה להקשיב" אני אומרת

שנה אזרחית טובה חדשה
והכי חשוב בריאה🙏❤