הגורל שלנו

מספיק מבינה

יום שישי:

~6:30~

נקודת מבט ליהי:
לא יודעת למה ככהה קמתי כל כך מוקדם, אתמול חזרתי הביתה בתשע בערב, הסברתי לאמא שהיינו אצל עמית, והיא לא עשתה בעיות,
היה ממש כייף עם עמית בעיקר צחקנו, ונזכרנו שיש משחק במוצאי שבת, של עידודו שלנו האלוף, וכולנו נבוא ביחד, אמרנו שגם קצת נעבוד עליהם שאנחנו עדיין בריב, סתם בשביל הצחוקים, תמיד כייף לעבוד עליהם.
לפני שהלכתי לישון חשבתי על ליאב, לא דיברנו בכלל, הוא לא התקשר לא הודעה, פשוט כלום, אני לא יודעת מה לעשות, אני אוהבת אותו, אבל מצד שני אני לא מרגישה שיש לי על מה להתנצל, הוא זה שלא רוצה שאני אשלים עם אחי, וכל ההתנהגות הברברית הזאת, ועוד את הדיבור שלו כלפי, כאילו הוא קבע משהו וככה יהיה, מה הוא חושב שאני בובה שאין לי זכויות או דעות, שאני יעשה מה שהוא רוצה,
ועוד בנוסף איך נתתי לעצמי ככה ליפול לתוך
המלכודת של נטלי המטומטמת הזאת, אני נשבעת שאני אחזיר לה באותו מטבע, יעשה כמו שהיא עשתה לי, אבל הכי הרג אותי זה שליאב פשוט היה שם והגן עלייה, איך הוא לא רואה את זה שהוא ממשיך ליפול לתוך המלכודת שלה אני לא מבינה אותו

~7:00~

אחרי ההתארגנויות בוקר שעשיתי,
אני יושבת בגינה שלנו, האחים שלי עוד ישנים, עוד מעט אני ילך להעיר אותם, והינה אמא באה למרפסת עם כוס קפה, שהיא עושה לעצמה כל בוקר, "בוקר טוב לילוש" אמא אומרת, "בוקר טוב אמא" אני מחזירה לה, היא מדליקה את הסיגריה, כן אמא שלי מעשנת אבל לא כזה משנה לי, יותר נכון לא מפריע לי, "את זוכרת שהיום את נוסעת לאבא?" אמא אומרת, אני בשוק איך שכחתי זה היה התנאי של אילת, לא אין מצב שאני נוסעת אליו "אמא דיי לא רוצה אין לי מה לעשות שם" אני אומרת, דיי שתבין אותי לא רוצה, ואני גם לא צריכה אותו, "ליהי דיברנו על זה מספיק את הבטחת" היא אומרת, "בבקשה אמא תוותרי לי" אני מבקשת בכל בקשה שתקשיב לי,
"ליהי לוי יש לך מילה ואת תעמדי בה זה היה ההסכם שלנו על אילת" אמא אומרת, אני מבינה שזה מיותר להתווכח איתה, היא גם ככה לא מבינה שאין לי מה לעשות אצלו, הוא לא אבא שלי, אבא הוא אחד שנמצא פה שאוהב ודואג למשפחה שלו, הוא לא כזה, הוא כפוי טובה, שמנצל ועכשיו שהוא הבין שהוא טעה אחרי 300 שנה זה אומר, שאני צריכה לקבל אותו בזרועות פתוחות, למה היא לא מבינה אותי, אני מספיק גדולה, ואני מספיק מבינה מה טוב ומה רע, למה קשה להם להבין את זה, 
אני נכנסת הביתה, לחדר שלי בעצבים זורקת את עצמי לריצפה, מה אני אמורה לעשות עכשיו, אני פשוט לא יודעת איך אני יצליח לעבור את זה,

(קבוצה של מאי, אור וליהי)

קופות שלייי🐵😍:
אני: בוקר טוב בננות:
האור שלי: בוקר טוב קופות
מאיו שלי: בוקר טוב נשמות
האור שלי: לילוווו מה איתךךך???
מאיו שלי: לילוש איך את???
אני: אני מעולה תודה, שומעות יש לי בעיה
מאיו שלי: כולנו יודעים מה היא
האור שלי: כן עמית יצא מזדיין בתחת
אני: לא לא זה
מאיו שלי: מה שמעתי נכון??
האור שלי: אז מה?
אני: ניפגשות בפארק בשמונה לא לאחר
האור שלי: סבבה
מאיו שלי: למה תמיד למתוח אותנו
אני: יאללה דיי להתלונן פשוט תגיעי
מאיו שלי: מגיעה מגיעה

~8:00~

"ליהי אני מקווה שתארגני תיק לאבא הוא יבוא לאסוף אתכם בשתיים אז תהיא מוכנה בבקשה" אמא צועקת לי, "כאילו יש לי ברירה" אני אומרת, איך הסכמתי לדיל הזה, למה אני חייבת לעשות את זה, אני לא רוצה, לא מתאים לי, אני לא יכולה אפילו להסתכל לו בעיינים, "דיי ליהי תתנהגי יפה" אמא אומרת, "אני אשתדל" אני אומרת,
גם כן למה הוא בא לקחת אותנו כזה מוקדם אפשר יותר מאוחר, "אמא יצאתי לבנות ביי" אני אומרת, "את חוזרת באחד" אמא אומרת, "טוב" אני עונה.
הגעתי לפארק וכמובן שאור ומאי כבר שם, אנחנו ישר מתחבקות, אין החברות שלנו יותר חזקה מהכל, "נווו דברייי ומהררר" מאי אומרת, איזה סקרנות "טוב טוב תקשיבו אנחנו לא נדבר עכשיו על עמית אלא על אבא שלי" אני אומרת, "מה אבא שלך קשור עכשיו?" אור שואלת, ובצדק הן יודעת שאני ואבא שלי לא בקשר טוב כל כך, ושאין שום סיבה שאני ירצה את הקשר הזה,
"הדיל שעשיתי עם אמא שלי לאילת זה בתנאי שאני נוסעת לסופש עם אבא" אני אומרת, איך לעזעזל הסכמתי לדיל כזה מפגר, כאילו יריתי לעצמי ברגל בשביל אילת נוו באמת איזה טימטום "מההה למה אמא שלך עשתה לך דיל כזה?" מאי שואלת, "כי הוא מנסה להתקרב אליי ואני לא רוצה אז הוא עירב את אמא שלי ומשום מה אמא שלי בצד שלו אומרת שאני עדיין הילדה שלו ואני צריכה לסלוח לו ומה שהיה בניהם לא קשור אליי" אני אומרת, איך היא יכולה להגיד שזה לא קשור אליי, הוא לא רק ויתר עלייה, הוא ויתר על כולנו, ואפילו לא הזיז לו, אז למה לי לסלוח לבן אדם כזה, גם עם הוא אבא שלי זאת לא סיבה מספיק מוצדקת, "מה תעשי?" אור שואלת, "חשבתי אולי תעזרו לי תתקשרו מלא עד שהוא התעצבן שאני מדברת מלא בטלפון" אני אומרת, אולי זה משהו שיגרום לו להעיף אותי מהבית וככה יעשה לשנינו טוב,