הגורל שלנו

אין גבול לחוצפה

שעה לפני:

נקודת מבט ליאב:
אחרי שליהי הלכה להסתובב בבית נשארנו רק אני ובר, "תקשיב אחי אני יודע שאתה אוהב אותה, אבל ראית איך התנפלת שם על הילד הבכיין" בר אומר, אני נקרע מצחוק וצוחק לו בפרצוף, "מה כל כך מצחיק אותך" הוא שואל אותי, אני ממשיך לצחוק, והוא רק מסתכל לא מבין, אני מצליח להרגיע קצת את הצחוק שלי, "אני לא עשיתי לו את כל זה, הוא היה ככה עוד מלפני כנראה חברים של ליהי טיפלו בו" אני אומר, ואיפה שהוא אני מרגיש טוב עם זה, שככה הוא ניראה "אתה לא עשית לו את כל זה" בר אומר מופתע, "אחי מה חשבת אני זוכר שהוא בן 18 אני לא טיפש" אני אומר, איך הוא עשה את זה לליהי איך הוא ככה פגע בה, העיקר קורה לה אחותי, על גופתי היא תהיה אחותו, אני ממש לא יתן לזה לקרות שוב, אני לא סומך עליו,
"תגיד אחי אני עכשיו שואל אותך ברצינות, למה אתה צריך את הבלאגן הזה, אני לא חושב שאתה צריך אותו" הוא אומר, אני עכשיו רוצה לזרוק עליו כיסא "אני אוהב אותה ואני יעבור כל בלאגן שצריך בשביל זה" אני אומר, עצבני איך הוא בכלל חושב על להגיד לי דבר כזה, ועוד שליהי פה בבית, זה באמת מה שחסר לי שהיא תשמע את השטויות של הדפוק הזה פה,
"אחי זה האקס שלה ברור שהוא יקנא לה, ובכלל איך מהאקס שלה הוא הפך לאח שלה" בר אומר, אני מעיף לו כאפה שהוא התעורר על החיים שלו
"מה עובר עלייך" הוא אומר, קם אליי מה הוא חושב שאני מפחד ממנו, עשה פוזות על הילדודס לחמש דקות מי הוא חושב שהוא "תתעורר על החיים טיפש אחד מה אתה בא להרביץ לי" אני אומר, גם קם אליו, "היי הייי תריגיעו מה הולך פה" תומר אמר, מאיפה הוא בא עכשיו המזדיין הזה "אל תתערב ניראלי הוא צריך לקבל קצת על כל השטויות המפגרות שיוצאות לו מהפה שלו" אני אומר לתומר, שירגיע עם הדיבור שלו
"תגידו מה אתם ילדים קטנים" תומר אומר, נעמד מולינו באמצע, הוא דחף אותי חזרה לכיסא ואותו דבר גם את בר, תגידו אתם השתגעתם,
"תגיד לו להרגיע את הדיבור על חברה שלי" אני אומר, מנסה כמה שיותר בשקט שליהי בטעות לא תשמע את זה, "כולה דואג לך מה כבר אמרתי" בר אומר, מתעצבן "וואוו וואוו תרגיעו את העצבים שלכם ועכשיו, והבנות פה אז דברו בשקט" תומר אומר, ואני מגלגל עיינים, נזכר בזה שאמרתי לליהי שזה מעצבן אותי, "אני אומר שאתה רק צריך להיזהר מהאקס שלה" בר אומר, ופה הוא כבר מגזים הוא לא הבין אחרי אחת, אני קם אליו, וישר תומר תופס אותי חזרה לשבת
"תקשיב לי טוב יבן זונה לליהי אין שום אקס על מה אתה מדבר חתיכת אפס" אני אומר עצבני מקווה בשבילי שליהי נמצאת רחוק,
"אני בן זונה שאני דואג למזדיין כמוך" בר אומר, "מה יש לכם ילדים מפגרים שקט אני רואה רוחות של אהבה ואתם מפריעים לי עם הצעקות שלכם" נטלי באה אמרה, "תסבירי לאח המפגר שלך שידבר יפה" אני אומר, "אני ידבר איך שאני רוצה מזדיין בתחת" בר אומר, באלי להרוג אותו, "על מה אתם מדברים?" נטלי שואלת,
"כולה אמרתי לאידיוט הזה שלא יכנס לבלאגנים האלה ומספיק שהאקס שלה הפך לחבר שלה" בר אומר, נמאס לי מהשטויות שהוא אומר, "את מבינה למה אני מתעצבן" אני אומר, מנסה לשמור את העצבים שלי, "איזה אקס אתה מדבר?" נטלי שואלת את האח המפגר שלה, "זה שבכה ושליאב הלך איתו מכות לא זוכר את השם שלו" בר אומר, אלוהים תעזור לי עם כל זה, נטלי צוחקת ואומרת "תגיד אתה שפוי עמית הוא כמו אח של ליהי בחיים לא היה בניהם כלום, הוא שומר עלייה כמו אחותו נשבעת בר אתה דפוק ברמה קשה, ועוד בזה הפרעתם לי לראות את הסדרה שלי" היא אומרת, וממשיכה לצחוק, "שמח שהבנת ימפגר" אני אומר, "איפה ליהי?" נטלי שואלת, "חשבתי שהיא איתך" אני אומר, יופי באמת זה מה שחסר לי עכשיו, שהיא נעלמה, בגלל שהיא שמעה דברים מהמפגר הזה, "ליהי ליהי!!!" אני צועק, בתקווה שהיא פה עדיין בבית,
פתאום היא יוצאת מהחצר האחורית, אני מתקרב לחבק אותה ורואה את אופק, מה הוא עשה פה?