הגורל שלנו

המשחק של עידו

~20:30~

נקודת מבט עידו:
אני אחרי האימון היה אש פשוט אש, אני הייתי אש, אני מרגיש כל שריר שלי שהוא כמו קפיץ, "עידו מה עובר עלייך תגיד לי" המאמן שלי צחי אומר לי,  "מה יש אחי?" אני שואל, אני שיחקתי מעולה לא מבין מה הוא רוצה, "אחי שיחקת נהדר אבל שמת לב לבעיטות שלך כל אחת מהן כאילו היא לשער שאתה כולה מוסר" צחי אומר, "בסדר שטויות מהתרגשות בטח, "עידו אני מכיר אותך ואת כל המהלכים שלך מה שהיה בבית תשאיר בבית אל תיתן להם ככה להוריד אותך" צחי אומר,
"בן זונה!!!" , "מה?" המאמן שלי שואל, "אבא שלי בן זונה יודע איפה ללחוץ לי וככה להפוך אותי באלי לרצוח משהו מרוב עצבים" אני אומר, קם ונותן בוקס ללוקר, שאפילו כאבה לי היד והתחיל לרדת לי דם, "וואוו בן אדם מה עובר עלייך", איך אפשר להסביר לו דבר כזה הוא בחיים לא יבין, כמו למשל להיות מול אחותי לדעת שלא השקעתי בילדה הזאת דקה אחת, וזאת עוד אחותי היחידה, נכון יש לי עוד שתי אחים גדולים מצד אבא אבל אני בכלל לא מכיר אותם, איך אני לא יכול להביא אותה לפה זה משגע אותי, "בן אדם עכשיו באים החברים שלך שאתה אומר שהם המשפחה שלך לכל דבר תן להם לראות אותך שורף את המגרש מרוב שאתה מוכשר ואני יודע כמה אתה מוכשר אל תיתן לאבא שלך ככה להשפיע עלייך, לך שתוף תיד" צחי אומר ואני עושה מה שביקש ממני, "עידודו" אני שומע את ליהי, "לילוש יפה שלי" אני מחבק אותה, היא תמיד באה לראות איך אני לפני משחקים, אני רואה שליאב פה איתה, "מה איפה כולם?" אני שואל, "עוד לא הגיעו אני הגעתי עם ליאב" ליהי אומרת, "שיהיה בהצלחה אחי" ליאב אומר נותן לי לחיצת יד גברית, "תודה אחי" אני אומר, "תקשיבי את חתיכת כלבה..." אני בא להמשיך אבל ליאב קוטע אותי "דבר יפה אלייה היא לא אחת הזונות שלך" ליאב אומר, מה הוא שרוט זה, "תגיד מה אתה שרוט היא אחותי מי שיגיד עלייה זונה לא יראה את המחר" אני אומר, נדפק לו המוח זה, "היי היי ליאב תירגע זה אחי לכל דבר תן לו לדבר איתי בחופשיות" ליהי אומרת, ליאב נותן לה מבט, ליהי מחזירה לו מבט, והוא נרגע, וואוו זה היה מהר "נוו למה אני כלבה?" ליהי שואלת, "מתי התכוונת להגיד לנו שאת ועמית השלמתם כאילו עם אופק לא היה אומר לי מה הייתי עושה איתכם עכשיו" אני אומר , "אופסי" ליהי אומרת, "יש לך מזל את תאמיני לי" אני אומר, מחבק אותה "טוב אני הולך לתפוס מקומות" ליאב אומר, ומצמיד לליהי נשיקה עמוקה וגסה, ומשום מה אני מרגיש שהוא כיוון את הנשיקה הזאת אליי, אין לבחור הזה חסר כמה ברגים בראש, הוא הולך ומשאיר אותי ואת ליהי לבד, "וואוו" אני אומר, "חחחח מה וואוו" ליהי שואלת, "לחבר שלך הסתובב כמה ברגים במוח" אני אומר, "מה יש לך למה אתה מדבר אליו ככה" ליהי ישר אומרת, מתגוננת, "תרגיעי רק מתכוון למה הוא נישק אותך עכשיו נשיקה רכושנית את כמו אחותי" אני אומר, "בלי לעליב יפה שלי אבל את גם לא הטעם שלי" אני מוסיף,
"אתה חיי בסרט על איזה נשיקה רכושנית אתה מדבר?" היא אומרת, "ליהי אל תעשי את עצמך טיפשה מה זאת הנשיקה עומק הזאת מול הפרצוף שלי קוראים לזה נשיקת רכושניות שאת עושה אותה מול מישהו" אני אומר מסביר לה, אין הילדה הזאת תמימה מידי איך היא מצאה לעצמה משהו כזה רק אלוהים יודע, "טוב מה שתגיד מה קרה לך ביד?" ליהי אומרת, מעבירה נושא, אויי למה דווקא לנושא הזה "לא רוצה לדבר על זה רק נזכר בזה ושוב העצבים חוזרים" אני אומר, "מה עוד פעם ההורים שלך?" ליהי שואלת "מה חדש" אני אומר, "דיי תפסיק להתייחס אליהם אתה תצליח בזכות עצמך ולא בזכותם והם הצטערו על זה אני מבטיחה לך" ליהי אומרת, מנסה לעודד אותי, "זה לא זה, זה כאילו גם זה אבל יותר הפריע לי שטליה באה וביקשה ממני שהיא תבוא איתי למשחק אבל ממש בקושי לי הם נותנים לצאת אז לקחת אותה איתי בחיים לא יתנו לי" אני אומר, רק נזכר במבט שהיה לה שהיא הייתה בכניסה לחדר עושה אותי עצוב, "היי דייי" היא אומרת מחבקת אותי, "אתה תותח ואתה תבוא הביתה ותספר לה כמה אתה תותח" היא אומרת, "זה לא רק זה ליהי בעוד שלוש ארבע שנים היא תבוא אליי ותשנא אותי כי כל חיי לא עשיתי איתה כלום בקושי נתתי לה להרגיש שאני אח שלה היא תשנא אותי ולי לא יהיה שום דבר להגיד להגנתי, שנאתי את כל הבית כל כך ששכחתי שיש אותה שם והזנחתי אותה" אני אומר, מתוסכל "אז מה אתה יודע כמה פעמים זה קרה לי" ליאב הגיע, אני לא מבין מה הוא מתערב בכלל זאת שיחה פרטית "לי יש שלושה אחים ואני יכול להגיד לך שהיו לי תקופות וכמעט עד היום זה ככה שבכלל שכחתי שיש לי אחים כי הייתי עסוק בצרות של עצמי ושל הבית שגם לי הייתה תקופה שלא היה באלי על אף אחד אתה יודע כמה האחים שלי סבלו מי זה אבל אתה תפצה אותה שתיקח אותה פה ושם לקנות איזה מה שהוא והיא תסלח לך" ליאב אומר, ולשם שינוי אני מסכים איתו, "אחי זה אף פעם לא מאוחר מידי ואל תדאג יבוא יום והיא תהיה פה איתנו לראות אותך קורע את המגרש" ליאב אומר, "תודה אחי באמת עזרת לי" אני אומר מודה לו, יש מצב הוא הצליח להציל לי את המשחק של עכשיו, כי מצב רוח שהיה לי הייתי מפסיד על בטוח "יאללה אנחנו עולים למקומות בטח כולם הגיעו בהצלחה" ליהי אומרת לי והם הולכים
"בנות קדימה להסתדר קדימה קדימה" אניה מאמנת קבוצת המועדדות, מה היא עושה פה, "אניה נשמה נראלי התבלבלת פה זה השחקנים" אני אומר לה, לא מבין מה הקשר פה המועדדות שרואים להן את כל התחת בחוץ, בשביל זה הן פה, אני אפילו זיינתי פה איזה שלושה מהן,
"עידו דו דו" מאיה אומרת לי, מאיה הייתה רק זיון טוב אין מה לדבר הכי טובות שלי תמיד יודעת להדליק אותי, אבל נמאס לי ממנה מהר כי היא מפגרת כזאת אין לה ראש על הכתפיים בכלל, המזל אצלה זה שהוא מחובר לגוף כי אחרת לא רוצה לדעת מה היה קורה לה, מאיה באה מחבקת אותי, "מה יש למה אתן פה אתן בצד השני בכלל?" אני שואל אותה, "יש בעיה עם החשמל לא יודעת לא ממש הקשבתי", יופי עכשיו אני תקוע פה איתה ממה יופי, "אויי עידודו קוראים לי נדבר אולי אחרי המשחק נדבר ואולי נזרום" היא שואלת אותי "אני לא חושב ביי" אני אומר והולך לקדימה, "אוו את מי אני רואה פה" אני שומע את נטלי, מסתובב ולא מופתע הן תמיד פה שיש משחק גדול וחשוב, "פששש לא התגעגעתי" אני עונה בזילזול, לא סובל אותה אחרי התרגיל המסריח הזה שעשת לליהי "מה יש לך למה אתה מדבר אליי ככה" נטלי אומרת, "אויי אל תשחקי אותה תמימה נטלי תעשי לי טובה לא נולדתי אתמול התרגיל שעשית לליהי לא היה לעיינין בכלל ואת יודעת את זה" אני אומר, איכס בחורה גועל נפש, "אוייש עידו נפגע כי פגעתי בחברה הזאת שלך" נטלי אומרת בציניות מעצבנת, שבאלי להדביק אותה לאיזה לוקר, "חמודה עובדה שלא הצלחת" אני אומר בחיוך מתנשא, היא לא מבינה אותי, אני מצביע לה עם הראש שתסתובב לראות מי בקהל יושבים, ואני פשוט מאוהב במה שאני רואה, את אופק עמית אור מאי ליהי וליאב יושבים באמצע ומחכים למשחק, אין המשפחה היחידה שלי שתמיד תעמוד לצידי, נטלי נראת בהלם, כאילו ראתה רוח רפאים, אני מחייך אלייה, ופשוט יוצא לעשות להם שלום וכמובן שהם רואים אותע ומתחילים לנופף לי וליהי מאי ואור מתחילות לצעוק כמה שאני חתיך, אין הבנות האלה תמיד יודעות לעשות פדיחות וכרגיל עמית ואופק מנסים להתעלם מי ולהראות כאילו הם לא מכירים אותם אבל גם הפעם ליאב איתם עוש את אותו הדבר כמוהם "תודה לבנות שמועדדת את השחקן החתיך עידו ארגמן" הקריין אומר, לא הוא אשכרה אמר את זה, ומאי ליהי ואור צועקות כמו חולות