הגורל שלנו

אופק

~8:20~

נקודת מבט ליהי:
אחרי שאמרתי לכולם בוקר טוב התפצלנו חזרה לכיתות שלנו, עמית ועידו הלכו לשכבה שלהם ואני אופק אור ומאי נכנסנו לכיתה שלנו, חשבתי איפה אני רוצה להתיישב וראיתי שאופק הולך לשולחן בסוף בפינה, אני מתארת לעצמי שקרה משהו בבוקר עם המשפחה שלו, כי גם בקבוצה הוא רצה שעמית יבוא לקחת אותו כמה שיותר מוקדם.
אני הולכת ומתיישבת לידו, המורה נכנסת לכיתה מקריאה שמות, אחרי שקראה את כולם היא מתחילה ללמד את שיעור היסטוריה עכשיו במשך שעתיים שלמות,  "מה קורה איתך?"
אני שואלת את אופק, שהוא רק מביט מחוץ לחלון "אני שונא אותם פשוט שונא" הוא אומר, ואני מבינה לבד, אופק נחשב לעשיר מאוד, הוא בין הטחונים שיש בעיר שלנו, לאבא שלו יש שדה תעופה משלו, ואפילו חמש מטוסים פרטים, ולא מספיק זה יש להם חברת נדלן כמעט בכל רחבי הארץ, הבית שלהם ענקי ויש להם כל מכונית מעל חצי מיליון שקל,  "דיי אופק אל תגיד את זה, הם המשפחה שלך" אני אומרת, מנסה להרגיע אותו "כוסעמק זה מה שיש לי להגיד על זה, אני לא צריך משפחה כזאת" אני מבינה שהוא עצבני מידי ואין טעם לנסות להרגיע אותו "מה יש מה קרה?" אני שואלת אותו "אני אגיד לך מה קרה, אני יושב לאוכל טוסט שנעמה הכינה לי, ואבא שלי בא מתיישב לידי ואומר לי מה זה צריך להיות, שמי שלוקח אותי כל בוקר זה עמית עם האוטו שלו, ובואי לעמית יש אוטו טוב, נכון שהוא לא עולה מיליון שקל כי הוא בן אדם פשוט, אבל אבא שלי לא מתאים לו אנשים פשוטים כולם צריכים להיות ברמה שלו, אז אבא שלי אומר לי שאני אסע באוטו מהמכוניות בחניה שלנו באיזה אוטו שאני רוצה, אני מסביר לו שאני לא אוהב את כל המכוניות האלה שאני מרגיש שכל העיינים עליי, אבל מה אבא שלי אומר לי על זה שם עליי זין זה מה שהוא אומר לי" אופק אומר עצבני "שקט לא מדברים באמצע שיעור" המורה התחילה לצעוק עלינו, "תהי את בעצמך בשקט" אופק אומר לה עצבני, וכל הכיתה מופתעת באיך שהוא דיבר "אופק תירגע" אני אומרת לו, "חוצפן תתנצל ומיד או שאתה תהיה מושע" המורה צועקת מעצבים, ואני מסתכלת על אופק במבט של יאאללה תעשה את זה, ואל תכניס אותנו לצרות, הוא עושה לי פרצוף ואני דורכת עליו מתחת לשולחן "בסדר מתנצל המורה לא יקרה שוב" הוא אומר והמורה ממשיכה ללמד, "אתה חייב להירגע" , "ליהי עם את היית איתי הבוקר היית מבינה, ועוד אחרי שאבא שלי הולך, אח שלי יניב נכנס ואומר לי, באמת מה אתה מסתובב עם החבורה הזאת שלך, רק ליהי שווה כל השאר סתם זבל" הוא אומר, ואני בשוק טוב יניב חולה עליי, עם עידו ועמית הוא פשוט לא מסתדר, כי הוא טוען שהם לא לרמה כי אין להורים שלהם כסף כמו ברמה שלהם, אבל עדיין לא חשבתי שככה הוא חושב על החבורה שלנו, ושלא תבינו גם אמא שלי היא אישה פשוטה לחלוטין, הרמה שאופק חיי בה מאוד קשה להגיע לזה, אבל ככה חינכו אותו שהוא צריך להיות עם ילדים צפונבונים "בקיצור הרסו לי את הבוקר רק נעמה כפרה עלייה נשמה טובה" נעמה זאת העוזרת בית שלהם, והיא סוג של גידלה את אופק כי אמא של אופק עסוקה מידי בעבודה, אז נעמה תמיד בבית, ועצוב להגיד את זה, אבל אופק אוהב יותר את נעמה מאשר את אמא שלו,
"בסדר חיים שלי זאת המשפחה שלך, מה חדש אל תתייחס, ואל תיתן להם להרוס לך את היום, מספיק הרסו לך את הבוקר" אני אומרת, ורואה שזה עוזר לו להתעודד,
"וואלה צודקת הם לא יהרסו לי"

~11:00~

נקודת מבט ליהי:
אנחנו עכשיו בהפסקה, כל החבורה יושבת בספסל, ואנחנו סתם מדברים ומעבירים את הזמן, האמת שאני ממש מתגעגעת לליאב, אני מחליטה לשלוח לו הודעה לראות מה קורה איתו,

אני: היי מאמי מה קורה איך עובר היום?
גבר שלי😍: עובר סבבה חיים שלי מה איתך מה שלום היפה שלי?
אני: היפה שלך עייפה מאוד
גבר שלי😍: וועלייה על הקטנה שלי עייפה?
אני: חחחח דייי להביך אותי
גבר שלי😍: אבל זה כל הכייף
גבר שלי😍: מתי מסיימת?
אני: ארבע
גבר שלי😍: יאללה חיים לא נשאר לך הרבה
אני: טוב שמור על עצמך😘
גבר שלי😍: גם את תשמרי על עצמך
אוהב אותך❤

אין אני מאוהבת בווו "וואיי תקשיבו אתם לא מאמינים....." אני קוטעת את עצמי בכך שאני נזכרת שאני לא יכולה לשתף אותם בזה,
זה מבאס רצח שאני לא יכולה לשתף אותם,
אבל יהיה בסדר, אולי אחרי חודשיים ביחד אני אספר להם, כרגע עדיף שאף אחד לא ידע,
"נוו מה רצית לספר לנו" אור שואלת אותי ואני לא יודעת מה להמציא "אממ....." , "ליהי"
אני שומעת את נטלי קוראת לי, והיא עם שירז וגל
אני שונאת אותה, אבל מודה לה שהיא הצילה אותי עכשיו "מה היא רוצה עכשיו" עמית אומר בחוסר כוח "הלוואי וידעתי" , "אני מאוד שמחה לראות אותך" נטלי אומרת, בצביעות מוחלטת שתגיע להעיקר מה היא רוצה ושתלך מפה,
"חבל שאני לא יכולה להגיד את אותו הדבר לגבייך" אני אומרת, וכל החבורה שלי מתחילה לצחוק "באתי להגיד לך משהו רוצה לשמוע?"
היא שואלת אותי "כאילו יש לי ברירה"
אני אומרת, "עם את לא רוצה לשמוע לא חייבת" היא אומרת לי, "אז אני לא מעוניינת לשמוע, הינה פתרתי לנו את הבעיה" אמרתי לחבורה שלי והם צחקו "אבל בכל זאת אני אגיד לך אותה ואת תקשיבי"