הגורל שלנו

האמת

נקודת מבט ליהי:
"דאגתי לך למה את לא עונה לטלפונים?" ליאב שואל אותי, "כי לא יכולתי לדבר תגיד איך אתה יודע על עמית?" אני שואלת אותו, מוזר מאוד
"זה מה שחשוב עכשיו מאיפה אני יודע" הוא צועק, אני לא מבינה מה נכנס בוא שהוא ככה, "ליאב בבקשה תי..." אני אומרת, ואז הוא קוטע אותי "אתה עכשיו אומר לכולם את האמת דבר" ליאב צועק על עמית ומתקדם אליו, אבל אז הבחור בא לליאב להרחיק אותו טיפה, "אחי שחרר אני בסדר" ליאב אומר לבחור, "ליאב מה יש לך אחי הוא ילד בן 18 תירגע" הבחור אומר לו, "אל תגיד לי להירגע כי עם זה היה קורא לנטלי תאמין לי שלא היית רגוע בכלל" ליאב אומר, אני לא מבינה על מה לעזעזל ליאב מדבר, "ליאב על מה אתה מדבר?" אני אומרת, "תשאלי אותו" ליאב אומר, מצביע על עמית,
עמית משפיל את הראש ונראה שהוא עומד לבכות, "מה קורה פה?" אני אומרת פונה לאופק ועידו, הם לא עונים לי, אני לא מבינה
אני ניגשת לעמית, מתכופפת אליו ומרימה לו את הראש, "היי למה אתה מוריד את הראש" אני שואלת אותו, הוא נראה שבור, כאילו רצחו משהו, הוא עוד פעם מוריד את הראש
אני מרימה לו את הראש ואומרת "לעולם אל תוריד את הראש שלך תמיד תהיה גאה" זה מה שתמיד עמית אמר לי, שהיה קורה משהו, הוא תמיד אמר לי את זה שלעולם אני לא הוריד את הראש גם בטוב וגם ברע, "אני לא גאה" עמית אומר, אני קמה ומסתובבת לליאב "בבקשה תגיד לי מה קורה פה?" אני אומרת, אבל הוא לא עונה לי רק מסתכל עלי, אני מסתובבת לאופק ועידו "למה אח שלי ככה?" אני אומרת, רוצה לדעת מה קרה, על מה לעזעזל ליאב דיבר
עמית קם ומחבק אותי, חיבוק ארוך, אני מרגישה שהוא בוכה, "אני כל כך מצטער יפה שלי" הוא אומר, אני זזה ממנו טיפה בשביל לראות אותו, "דיי חיים שליי למה אתה ככה בוכה, קורה לפעמים שאנחנו רבים" אני אומרת, נזכרת בכל מה שנטלי אמרה לי להזכר למה בחרתי בו בתור אחי, "אתה אח שלי ותמיד תהיה לעולם לא אוותר עלייך למרות הכל תמיד נעבור את זה, אתה האח הגדול שלי שתמיד פה בשבילי" אני אומרת לו, והדמעות רק הולכות ומתחזקות, אני לא מבינה מה יש לו, למה הוא ככה
"מה יש למה אתה בוכה? אתה לא רוצה שאני אהיה אחותך יותר?" אני אומרת, ואני מפחדת מהתשובה מה עמית רוצה לוותר עלינו בגלל מה שקרה בכיתה, "לא אבל יש מצב שאת לא תרצי אותי בתור אחיך יותר ובצדק" הוא אומר, "אני לא מבינה אותך איזה סיבה בעולם יכולה להיות שאתה לא תהיה יותר אח שלי?" אני שואלת
הוא לוקח נשימה ארוכה "אני אוהב אותך נסיכה שלי קטנה שלי" הוא נעצר מחבק אותי, אני מחזירה לו חיבוק אבל עדיין דרוכה, הוא מסתכל לי בעיינים שאצלו ממשיך מפל הדמעות, אני מנגבת לו את הדמעות, אבל לא קוטעת אותו
"באותו לילה אני לא סתם נעלמתי אני הלכתי........... לבת" הוא אומר, אני לא מבינה "מה על מה אתה מדבר עמית על איזה לילה?" אני שואלת "על הלילה..." הוא אומר,
אני פשוט בהלם ממנו, הוא הזדיין בזמן שאני יכולתי להאנס, הוא אמר שהוא ישגיח עלינו וזה מה שהוא עשה, אני באותו לילה כמעט מתתי איך הוא עשה לי דבר כזה, איך הוא נטש אותי שם, ולא רק אותי, את אור ומאי
אני מעיפה לו סטירה שאפילו היד שלי כואב מעוצמת הסטירה, לא עיניין אותי שהוא כולו פצוע, אני רק רוצה ללכת מפה עכשיו, לא רוצה לראות אף אחד, אני דוחפת אותו ממני, אני מרגישה דמעות חוזרות אליי, אני מסתובבת ורצה לכיוון השער היציאה, אבל הבחור שתפס את ליאב מקודם עכשיו תפס אותי, "היי הייי רגע רגע" הבחור אומר, "ליהי ליהי"  ליאב אומר, רץ אליי, "דייי תעזבו אותי אני רוצה להיות לבד" אני אומרת, הדמעות יוצאות אני מרגישה שאני רק רוצה לצעוק, הלב שלי נקרע, אח שלי שהיה צריך לשמור עליי עזב אותי לטובת לילה פינוק, שלי  היה כמעט לילה מהגיהנום, "תעזוב אותה בר" ליאב אומר לבחור שתפס אותי כנראה בר וישר אני ביידים של ליאב "דיי יפה שליי דיי אני פה" ליאב אומר, ואני רק רוצה להתחפר בחזה שלו ולא לצאת משם, "איפה התיק שלך קטנה שלי?" ליאב שואל אותי, "הוא מאחורי האולם" אני אומרת לו, "ירין לך תביא את התיק שלה מאחורי האולם, בר אתה תשאר פה עם הילדודס ואני אקח את ליהי ונטלי הביתה" ליאב אומר, לא אכפת לי שהיא תבוא איתנו, אני רק רוצה ללכת מפה, "אתה משאיר לי את האופנוע כן?" בר שואל את ליאב "כן אחי קח" ליאב זורק לו את המפתחות של האופנוע ובר זורק לו גם מפתחות כנראה של הרכב שלו, אנחנו יוצאים מהשער, אני מסתכלת על עמית, במבט לא מאמין שהוא עשה לי את זה,  אני נשארת עוד להסתכל אני רואה שגם מאי ואור היו שם ומופתעות לא פחות ממני, אני מסתכלת עליהן במבט שאומר שאני מצטערת על מה שהיה הבוקר אור עושה לי כן עם הראש, ומאי עושה כן אבל לא אמין שלה, "חיים שלי את באה?" ליאב אומר מחבק אותי, ונותן לי נשיקה בלחי, אני מבינה עם כמה שאני רוצה לדבר כרגע, המילים לא יוצאות לי, אני מסובבת את הראש שלי לליאב הוא מתקדם טיפה שהוא תופס לי את היד, אני עוצרת אותו מלהתקדם הוא לא מבין מה קרה,
אני פשוט הולכת אליו ומנשקת אותו נשיקה שכל כך רציתי, וכמובן שליאב העמיק את הנשיקה עוד יותר, הרגשתי שאני רק איתו, רק אני והוא מול כל העולם