הגורל שלנו

הבחור על האופנוע

נקודת מבט ליהי:
אני בהלם מה הוא עושה פה, למה הוא בא לפה בכלל, מה אני עושה עכשיו? לצאת אליו אוףףף מה אני אגיד לו אני עוד כועסת עליו על איך שהוא דיבר, אני שונאת שחושבים שאני קטנה או לא יודעת לשמור על עצמי, אני יודעת לשמור על עצמי מעולה ואני יותר חזקה מכל אחד אחר אף אחד לא יכול לשבור אותי יש לי עור של פיל
"נוו ליהי את יוצאת, לא יפה ככה ליבש אותו" אמא שלי אומרת לי ואני רק מגלגלת עיניים
"טוב אמא ביי" אני אומרת ויוצאת, אני יורדת למטה רואה את ליאב ליד האופנוע שלו אני באה להמשיך ללכת בשביל, אבל כמובן שליאב חייב לעצור אותי "חכי" הוא אמר תופס לי את היד, אני מסתובבת עליו "מה אתה רוצה ממני" אני אומרת בקול קר וחסר רגש, בשביל שיבין שהוא פגע בי והוא צריך לסמוך עליי "תקשיבי אני מצטער על מה שאמרתי את צודקת את יכולה לשמור על עצמך, להגן על עצמך, לעשות הכל בעצמך, אבל בבקשה תני לי גם לעזור לך, מידי פעם, ומצטער עם יצאתי לא בסדר זה באמת לא הייתה הכוונה שלי" וואוו לא ציפיתי שהוא יגיד לי דבר כזה וואווו אני עדיין בשוק כאילו מאיך שהוא ככה הגיב לזה "ליהי הכל טוב?" הוא שואל אותי מוציא אותי מהמחשבות שלי "כן כן ברור שהכל טוב פשוט אני מאחרת לבית ספר" אמרתי את התירוץ שתמיד עולה לי לראש "אהה מה הבעיה בואי אני אקפיץ אותך שלוש דקות ותגיעי" הוא אמר ובאמת אני עוד מעט מאחרת "אתה לא מאחר לצבא או משהו?" שאלתי כי לא רוצה שבגללי הוא הסתבך עכשיו "מאמי אני סיימתי את השירות שלי בצבא" הוא אמר מצחקק וואייי איזה כייף לו הוא סיים את זה "וואוו איזה כייף לך, אז רגע בן כמה אתה?" שאלתי כי באמת לא הבנתי מה הוא עד כדי כך גדול ממני "אני בן 22 ואת?" הוא שאל אותי ועניתי לו "בת 17" אמרתי והוא רק צחק ולא הבנתי למה "מה אתה צוחק?" שאלתי לא מבינה "חחחח סתם, פשוט אני זוכר כמה סיוט היה לי וכמה רציתי שהיא תסתיים השנה הזאת חחחח, אבל אל תדאגי מאמי את זה לא אני, לך תהיה שנה פצצה" הוא אמר ולא הבנתי מאיפה הביטחון שלו ככה להגיד ועוד בכלל הוא לא כל כך מכיר אותי בשביל לדעת "חחח אתה בכלל לא מכיר אותי בשביל לדעת" אני אומרת מצחקקת "מאמי אני יודע שאת ילדה מבית טוב, ומאמי אני יודע שאת בסביבה טובה, ובנוסף מאמי זה שאת מאוד חכמה" הוא אמר ואין ספק שהיום הוא מרגש אותי יותר מידי הלב שלי דופק בצורה לא נורמלית ממנו למה ככה הלב שלי מגיב אליו אני לא מבינה את זה
"טוב מאמי בואי נעלה שבאמת לא תאחרי" הוא אמר וצדק כי אני מתחילה ב 8:30
ועכשיו השעה 8:15 אני עולה על האופנוע ומתחילים בנסיעה
~8:20~
הגענו וירדתי מהאופנוע שלו "תודה חיים שלי ממש הצלת אותי" אמרתי לו "בכיף מאמי מתי שאת צריכה" וראיתי שהתקרבו חברים שלי עידו אופק מאי אור ועמית, וישר נלחצתי כי הם לא יבינו ואיך בכלל אני מתחילה להסביר להם, לא הספקתי לחשוב וכבר מאי קפצה עלי "לילו את לא מבינה איך דאגנו לך בבקשה אל תעלמי לנו שוב ככה" ובנוסף השלים אותה עידו "לילוש לי ולך יש שיחה לנהל אחר כך" הוא אמר וקרץ לי ולא הבנתי מה כבר עשיתי "לפני השיחה שלכם ליהי מי זה הבחור על האופנוע ואיך זה שאנחנו לא מכירים אותו בכלל או אפילו לא שמענו עליו" עמית אמר והייתי בשוק ממנו, הוא ממש הסתכל על ליאב במבט שפחדתי שיעשה משהו "היי אני ליאב ידיד של ליהי" ליאב אמר ונתן לי קצת הרגשת ביטחון שהוא פה איתי "ידיד של ליהי מוזר איך אף פעם לא שמענו עליו?" עמית שאל אותי, וואוו הוא ממש עצבני עליי, אפשר לחשוב מה כבר עשיתי לו "עמית תרגע כן הוא ידיד שלי ולא עיניינך עד שאנחנו נסדיר את העיניין בנינו אין לך בכלל מה לפנות עליי בכלל" אמרתי כבר עצבנית, כי בתאכלס מי הוא חושב את עצמו "ליאב!!!" שמעתי את.... את.... נטלי קוראת לליאב וכל העצבים עלו לי "נט מה קורה?" ליאב אמר ואני מופתעת וזה עוד יותר מעצבן אותי, החלטתי אני לא נשארת עוד שנייה אחת "טוב חברים בואו נלך" אני אומרת לחברים שלי ובאה ללכת וכמובן שליאב חייב לעצור אותי "היי היי לאן את בורחת ככה בלי להגיד ביי כמו שצריך?" ואני מה שלי עבר בראש זה באיזה צד הוא רוצה בדיוק לקבל את הסתירה ובדיוק נטלי הגיעה ונותנת לליאב חיבוק באתי ללכת "ליהי!!!!!" אמלה הוא חולה מה הוא ככה מבהיל אותי "שמע ישראל מה אתה חולה מה אתה ככה מבהיל אותי" צעקתי כבר מרוב כל העצבים שיש לי "היי תרגיעי כן עד ליאב" נטלי אומרת לי ופה רציתי פשוט להרוג אותה, באתי להתקדם אבל ישר אופק תפס אותי "ליהי ליהי תרגעי בואי נלך ליהי" אופק אמר תוך כדי שתופס אותי ומנסה להרגיע אותי אבל אין דרך חזרה היא עכשיו תחטוף "תקשיבי לי טוב יכלבה מסכנה אחת שאין לה חיים אני יעשה מה שאני רוצה כמה שאני רוצה ואיך שאני רוצה אז כדי שתחזרי לחור שממנו יצאת שמעת אותי!!!!" פשוט צעקתי כל העצבים שלי יצאו ותוך כדי אני מנסה להשתחרר מאופק ומצליחה, אני מתקדמת לנטלי שישר עומדת קרוב לליאב איזה חייה בסרט היא חושבת שאני סופרת את ליאב "תקשיבי טוב טוב את שומעת כי כדי לך" אני מתקרבת עוד ועוד "על הסתירה הזאת שהבאת לי אתמול אין לך מושג איך תצטערי עלייה, ואני ממש מרחמת עלייך כי את הולכת לעבור סבל" אני אומרת במבט מרשוע על פני ומתכוונת לכל מילה שיוצאת לי מהפה "מה?!?!" ליאב אמר מופתע "היא זאת שהעיפה לך את הסתירה הזאת, למה מה קרה?" אוייש שכחתי יש פה פסיכולוג "וואו ממש פסיכולוג יש לנו פה" אמרתי בזלזול וליאב לא אהב את זה "ליהי תרגיעי אני לא אחד החברים שלך" קצת הצחיק אותי הייתי אומרת אבל האמת שנפגעתי שהוא אמר לי את זה אבל אני יודעת להחזיר באותו מטבע "זה בסדר גם אף פעם לא היית חלק מהם" אני אומרת ובאה להסתובב והוא כנראה בא לתפוס אותי ועמית דחף אותי הצידה נפלתי על הריצפה שאני רואה את עמית מעיף לליאב סתירה הייתי בשוק של החיים "עם היא מסתובבת עלייך ועם היא אומרת לך שהיא לא רוצה אותך חלק מהחברים שלה אתה ממש לא תבוא לתפוס אותה הבנת אתה יכול לחזור לחברים שלך" עמית אמר והייתי מופתעת שהוא ככה הגן עליי אבל זה עדיין ליאב "עמית תודה אבל הכל בסדר בוא נלך" אני אומרת לעמית ואנחנו מתקדמים לשאר החבורה אבל ליאב פתאום צועק לי "ליהי בבקשה בואי נדבר שנייה אני לא רוצה ככה להשאיר את זה בבקשה"