הגורל שלנו

פחד

~15:20~

נקודת מבט ליהי:
אבי בן אדם מדהים, הוא סיפר לנו על ליאה שהיא הייתה מזכירה שלו, ולאט לאט הוא הרגיש שהוא מתאהב בה, ואיך הוא עשה הכל כדי שרחל לא תיפגע מי זה, והוא סיפר לנו שהפחד הגדול שלו היה שהוא לא יצליח לזכות לראות את אף אחד מהילדים שלו מתחתן, הבנתי כמה הוא בן אדם חכם וישר, הוא עבר הרבה בחיים, והוא לא כמו האנשים העשירים הסנובים שחושבים שהכל מגיע להם, להפך הוא אוהב לעבוד ואוהב מאוד את העבודה שלו, כי כמובן זאת החברה שלו, שהוא הצליח להקים בעצמו, עברנו לשבת בחוץ בחצר שלו יחד עם הבריכת אינפינטי שיש לו מדהימה ועוצרת נשימה, עם כל הנוף היפה של הערים והירוק זה פשוט מדהים, "וואוו מדהים שככה הכרתם" אבי אומר, אחרי שליאב סיפר לו איך הכל התחיל, "וזה לא הכל אנחנו עוד מעט עוברים לעבור לגור ביחד" ליאב אומר, אני ישר מסתכלת על ליאב במבט לא מאמין, מה הוא חושב, הוא מסתכל עליי ומבין כרגע מה הוא פלט, אני רוצה להרוג אותו איך הוא יכול ככה לספר לכל העולם לא הבנתי אותו, "מה לעבור לגור ביחד את עוד בתיכון" אבי אומר, הוא צודק, "כן אבל אני עוד מעט מסיימת" אני אומרת, "עדיין אני לא מסכים שתפספסי מהבגרויות שלך" אבי אומר בדאגה רבה, ושוב הוא צודק, "אני לא מבין אותכם אתם ילדים יש לכם את כל החיים לדאוג לשכר דירה חשמל אוכל זה לא דבר קל" הוא אומר ממקום של דאגה, אני לא יודעת מה להגיד באלי רק לבכות, איך אני הולכת להתמודד עם כל מה שיבוא עליי, ליאב לא יכול להיות איתי 24/7 מתי שהוא אני אצטרך להתמודד עם כולם, "היי בייב אל תבכי" ליאב אומר, מרים את ראשי, מנקה את הדמעות ונותן לי נשיקה יבשה על השפתיים, אני שמה עליו ראש, רק כדי שיעביר לי כרגע את כל הכאב ראש שיש לי, "אתם רוצים לספר לי משהו?" אבי שואל אותנו, אני לא יודעת מה אני אמורה לענות במצב הזה, אין לי אפילו מה להגיד מרוב שזה מביך, "לא אבא הכל בסדר" ליאב עונה ונותן לי עוד נשיקה בראש, "אל תנסה לסובב אותי דברו אליי אני מבין הכל" אבי אומר מתעקש, טוב אין דרך לצאת מי זה כבר "אני בהריון" אני אומרת, ליאב ישר מחזק את החיבוק שלו בי, כאילו מוכן להגן עליי מכל מה שיקרה עכשיו, אבי לא אומר כלום, נראה שהוא חושב עם עצמו מה להגיד, בדיוק ליאה מגיעה יחד עם האחים של ליאב, "היי לילו איפה מעיין" עלמה ישר רצה אליי, "היא בבית נסיכה שלי" אני אומרת מחבקת אותה, "בואו רוצים להכנס לבריכה?" ליאה שואלת אותם, "כן!!!" הם צועקים ביחד, "ליאה זה בסדר אין להם פה בגדי ים" ליאב אומר, "שטויות מה אתה חושב שלא קניתי להם שחזרתי מהעבודה" היא אומרת והולכת לארגן אותם, "אני מבין אותכם את רוצה להשאיר אותו?" אבי שואל, אחרי כמה דקות שהוא שותק, "כן" אני אומרת בהחלטיות, "יופי אני שמח לשמוע יש לי עוד בית עם חמישה חדרי שינה וגינה גדולה וכלל בריכה לא גדולה במיוחד אבל זה שלכם מתנה ממני" אבי אומר בשמחה רבה, אני אני לא יודעת מה להגיב "מה באמת אבא?" ליאב שואל כדי לדעת שלא דמיינו את מה ששמענו, "ברור בן שלי אתה תהפוך אותי לסבא הכי מאושר בעולם" אבי אומר בהתרגשות, וליאב קם לחבק אותו ואני ישר אחריו, "אני בטוח שתהיו הורים נהדרים וברור לכם שלעבודה אתם לא צריכים לדאוג ליהי את מסיימת את הבגרויות שלך זה מאוד חשוב אל תזלזלי בזה וליאב אתה תעבוד איתי בכל זאת החברה הזאת תעבור אלייך מתי שהוא" אבי אומר, ואני בשוק, וליאב עוד יותר בהלם "אבא אני עובד בצבא" ליאב אומר, "אתה חושב שאני אתן לבן שלי להיות בסכנת חיים השתגעת אתה תעבוד איתי יד ביד ותלמד הכל שליהי תסיים את כל הבגרויות שלה היא גם תהיה מוזמנת להכנס איתנו בחברה" אבי אומר בשמחה רבה, "כבר הצעת לו לא יכולת להתאפק" ליאה אומרת, בדיוקה הגיע מאוחרינו, והאחים של ליאב ישר קפצו לתוך הבריכה, "ליאה את יודעת שזה היה החלום שלי"אבי אומר, "מה היה החלום שלך?" אני שואלת אותו, "החלום שלי היה תמיד שהחברה לא תעזוב את המשפחה רציתי תמיד שזה יעבור לילדים שלי והילדים שלי לילדים שלהם וככה למשך דורות שהיו תמיד הכנסה הביתה ותמיד היו חרוצים" הוא אומר בגאווה גדולה, אני שמחה שליאב מצא את אבא שלו הוא בן אדם מדהים וכל כך טוב 

~17:30~

נקודת מבט ליהי:
אני וליאב בדרך לאכול גלידה, אחרי השיחה עם אבא שלו, הוא העביר לנו את כל הפרטים לבית, האמת שאני מפחדת מכל זה, עוד לא סיפרתי לאמא שלי ואני לא חושבת שאני מוכנה עדיין לספר לה על זה, אני כל כך פוחדת איך היא תגיב, מה היא תעשה, איך היא תקבל את זה, מה שבטוח זה לא הולך להיות קל, הגענו לגלידריה, אני בנתיים יושבת סומכת על ליאב שהוא ידאג להביא לנו משהו לאכול, אני חושבת איך אני הולכת לעבור את כל זה, ועוד לבד, אני יודעת שאני לא לבד אבל למה אני מרגישה שאני לבד בתוך כל זה, אני פשוט מפחדת, מפחדת שיעזבו אותי ברגע שאני הכי צריכה, "מאמי את בסדר למה את נראת שאת עומדת לבכות" ליאב אומר, בדיוק הגיע עם וופל בלגי עם שוקלד לבן וחום, עם שתי כדורי גלידה, אחד וניל עוגיות, והשני כדור שוקלד, "סתם אני מפחדת פשוט" אני אומרת, ליאב יודע את זה שאני עדיין פוחדת מכל זה, "אולי דיי חיים שלי אני פה איתך אין לך ממה לפחד" ליאב אומר, מנסה להרגיע אותי, אני לוקחת ביס מהכדור וניל עוגיות, וזה פשוט מעדן, "ליהי אנחנו צריכים לדבר" ליאב אומר, "שוט" אני אומרת, תוך כדי שאני אוכלת את הוופל בלגי, "תקשיבי את כמעט ולא אוכלת ואת קצת שוכחת שיש אצלך עוד משהו שצריך לאכול" ליאב אומר, באמת שאין לי עצבים לזה עכשיו, "ליאב אל תנסה לשנות את הרגלי האכילה שלי אני אוכלת שאני רעבה וזה שאני לא אוכלת בבוקר זה תמיד ככה למה עכשיו זה מפריע" אני אומרת, באמת שאני לא רוצה להכנס לזה מספיק עוד מעט אני יהיה פרה בגלל ההריון הזה "לילו זה לא בריא את יכולה לפגוע בעצמך או בילד את חייבת לאכול" ליאב אומר בדאגה רבה, "טוב מאמי" אני אומרת, ונותנת לו ביס מהוופל בלגי, אני לא רוצה לריב איתו מספיק קשה לי מספיק יש את הצרות שלנו, למה עוד להוסיף, גם ככה הולך להיות לנו קשה,
ליאב החזיר אותי הביתה ונסע לתומר שהתקשר אליו שהם עושים ישיבה, ליאב יחזור יותר מאוחר, האמת שלא מפריע לי, הוא כל היום איתי, אפשר להגיד שהוא כבר עבר לגור אצלי מרוב שהוא איתי, ועוד מעט אנחנו נגור ביחד, ואז זה יהיה הבית של שתינו, יחד עם הילד שלנו, המחשבה הזאת עושה לי טוב על הלב, אני חייבת פשוט לזכור את זה, שתהיה לנו משפחה משלנו,
אני נכנסת הביתה, אמא שלי עם פרצוף כועס ואני לא מבינה מה קרה, "מתי בדיוק התכוונת להגיד לי שליאב מצא את אבא שלו, ואבא שלו לקח את כל הילדים מרחל?" אמא שלי אומרת, אויי נוו, "כן ליאב מצא את אבא שלו רחל הודתה באמת אז הילדים עברו לגור אצל האבא מה הבעיה בזה?" אני שואלת, ממה יש לה להתעצבן "ליהי את לא מבינה האבא הזה עזב אותם בשביל איזו מזכירה זונה אחת נשמע לך הגיוני" אמא שלי אומרת בעצבים, "זה לא נכון וגם רחל אמרה את זה הוא עזב כי הוא התאהב ועשה הכל כדי לא לפגוע ברחל אבל רחל פשוט ברחה ולא נתנה לו לראות אותם וכל זה בגלל משחקי פוקר" אני אומרת, "ליהי את חושבת שאת חכמה גדולה בזה שהכרת את הבן אדם הילדים צריכים לחזור לאמא שלהם" אמא שלי אומרת, אני לא מבינה מה נכנס בה, מה היא לא שומעת את מה שאני אומרת, "אמא לא הילדים השארו אצל אבי" אני אומרת, "את תדברי עם ליאב שהאחים שלו וגם הוא יחזור לביתם" , "לא אמא אני מצטערת להגיד לך אבל לא!!"
"טוב להם אצל אבי אז ככה זה השאר" אני אומרת, למה היא בכלל נכנסת לתוך זה "טוב אז ככה ליאב לא בא לישון פה" היא אומרת