הגורל שלנו

גלידה

נקודת מבט ליאב:
לא הבנתי כל כך מה קורה אבל ממש נפגעתי ממנה ואיך שהיא ענתה לי, מה נראה לה בכלל שתגיד תודה, ועוד עמית הזה מה יש לו בכלל, שהוא ככה מתנהג אליי, והביא לי סתירה אבל האמת שזה בכלל לא כאב לי או הזיז לי, מה שיותר כאב לי זה איך שהיא ככה התנהגה אליי אבל עדיין משהו בלב שלי לא מסתדר הוא רק רוצה אותה קרוב מאוד, החלטתי אני לא רוצה לאבד אותה על איזה שטות עם נטלי, אבל אני אבדוק את העיניין "ליהי בבקשה בואי נדבר שנייה אני לא רוצה ככה להשאיר את זה בבקשה" אמרתי מתחנן שלפחות רק תקשיב לי
אבל הגיעה הצילצול של בית ספר ועכשיו אני חושב על זה אני מתחיל לעבוד היום ב 11:00 עד הלילה מתי אני יוכל לדבר איתה שוב אפילו בטלפון אי אפשר פתאום ליהי עצרה והסתובבה

נקודת מבט ליהי:
שמעתי את מה שהוא אמר והאמת שאני גם לא רוצה ככה להשאיר את המצב הזה בנינו,
כי באמת היה לי כייף איתו והוא באמת אחלה גבר, ולא רוצה להרוס את זה על שטות בגלל נטלי "חבר'ה תקשיבו שנייה יש לנו שעתיים הסטוריה אני אשלים את החומר מבטיחה" והם כבר הבינו לבד "את רצינית בכלל, שאת חושבת ללכת לדבר איתו בן כמה הוא בכלל הוא בטח צריך ללכת לצבא, ואת יש לך בית ספר אין דבר כזה" עמית אמר ולא ידעתי מה לענות לו "לכי אנחנו נדאג לשאר" עידו אמר והייתי מופתעת ממנו חשבתי שהוא רוצה לדבר איתי על משהו שאין לי מושג על מה בכלל "באמת?" שאלתי כדי לבדוק ששמעתי נכון "כן לכי הכל בסדר" הוא אמר וממש שמחתי שהוא ככה לצידי, הסתכלתי הצידה רואה לא מבט מרוצה מעמית "תודה תודה תודה" קפצתי עליו בחיבוק, ושמעתי אותו אומר לי באוזן "ראיתי אותכם כבר, אז אנחנו עוד נדבר על זה" ונלחצתי לשנייה, אבל שהסתכלתי עליו הוא חייך וקרץ לי הגנבתי חיוך קטן "אין עלייך בעולם דנדן" אמרתי והסתובבתי מתקדמת לליאב שעוד עומדת לידו נטלי הזאת "נטלי אני חושב שהיה לך צילצול וכדי שתלכי" ליאב אמר לנטלי ואני שמחתי על כך "טוב ביי" היא אמרה והלכה תודה לאל "עד כמה זמן את יכולה לדבר" ליאב שאל אותי "עשר" עניתי הוא עלה על האופנוע וציפה שאני יעלה גם, אבל אני לא סלחתי לו אז הלכתי להתיישב על הספסל שהיה ליד והלכתי להתיישב שם "מה את עושה?" ליאב שאל אותי ואני רק ישבתי וחייכתי "אתה לא מתכוון שאני יעלה איתך אחרי מה שהיה פה נכון" אמרתי מתכוונת לכל מילה "מאמי בואי נדבר אבל למה פה דווקא?" הוא אמר מיואש ממני, אבל אני רציתי לשבת פה, לא רוצה לסוע איתו לאן שהוא, עכשיו אני מחליטה, לא קמתי הוא בא והתיישב לידי.
לא דיברתי לא כלום לפעמים השתיקה טובה שכל אחד התרכז במחשבות שלו ,ויעשה את החישובים שלו, לפני שהוא מדבר ואז אחר כך שיגיד או בכלל לא, לפעמים השתיקה שלנו היא באמת טובה לנו כי מבינים דברים יותר טוב.
"אני, אני באמת לא יודע מה קרה שככה התהפכת עלי? מה כבר עשיתי?"
הוא שאל אותי לא מבין
"מה אתה נכנס איתי כל פעם לפינה של הסתירה הזאת, וגם פה מולה רצית לפתוח את זה ומאוד התעצבנתי על זה, כי אתה לא מבין מתי לשחרר את הנושא הזה" אמרתי מיואשת כבר "נטלי היא אחותם של חברים שלי אז באמת רציתי להבין כי היא ממש לא ילדה כזאת" הוא אמר והוסיף
"גם את לא ילדה כזאת" ואני לא הבנתי מה זאת אומרת כזאת "מה זאת אומרת כזאת?" שאלתי לא מבינה בכלל לאן הוא נכנס איתי "מאמי לא את ולא נטלי בנות שתריבו על שטויות, או בכלל תגיעו למצב של מכות אתן לא כאלה" אני לא מבינה איך הוא כבר החליט שהוא מכיר אותי, אומר מה אני כן ומה אני לא "אתה בכלל לא מכיר אותי איך אתה יודע?" שאלתי אותו "מאמי לא צריך להכיר אותך, פשוט רואים את זה עלייך אין לי דרך להסביר לך את זה" הוא אמר ואני כבר לא היה לי מה להגיב "מאמי אני מבין שאת לא רוצה לספר לי מה קרה עם נטלי וכנראה זה סיפור שלכן, כי גם שמתי לב לנטלי ולתגובה שלה אלייך אני מצטער, אני לא אכנס שוב לסיפור הזה" הוא אמר ממש מבין אותי ואת הרצונות שלי שזה מדהים אותי "חחח רואה שאתה רוצה אתה כן מבין ויודע" אמרתי נזכרת בזה שהוא אמר בהתחלה לא שהוא לא הבין בכלל מה אני כועסת, הוא משך אותי לחיבוק "אחחח ליהי ליהי מה את עושה, שאת ככה הופכת אותי" הוא אמר ואני לא הבנתי מה קרה "מה יש? לא טוב?" שאלתי מצחקקת "זה יותר מטוב הרבה יותר ואת לא מבינה כמה טוב את עושה לי" הוא אמר והתחיל להתקרב אליי עם הראש, באתי גם אני להתקרב אבל אז נזכרתי שזה ממש לא מתאים הזזתי את הראש שיצא שהוא נישק לי את הלחי הוא היה מופתע "מה קרה?" ליאב שאל אותי לא מבין ואני הייתי עצובה, למרות שאני לא מבינה בכלל מה אני רוצה "אני לא יודעת מה אני רוצה" אמרתי באמת את הכנות שלי "אני מבין וזה בסדר" הוא קם מהספסל ובא לנסוע אבל עצרתי אותו "ליאב" אמרתי תופסת לו את היד "בבקשה אל תלך" אמרתי מסתכלת אליו במבט מתחנן שישאר איתי "למה אני לא מבין?" הוא שאל
"כי כייף לי איתך וטוב לי איתך ונכון אנחנו מכירים יומיים אבל תבין שזה מוקדם מידי בשבילי" אמרתי מדברת ברצינות נכון יש לי איזה סוג של רגש אליו, אבל אני לא יודעת מהו, ובנוסף גם אני לא רוצה כרגע שידע את זה, ועכשיו שהוא חשף את הרגש שלו כלפי אני רק רוצה יותר ויותר אבל אני לא מבינה מה אני רוצה,  "אז מה עכשיו?" ליאב שאל אותי "יש לי עוד חצי שעה אפשר ללכת לקנות גלידה ממש באלי" אמרתי עם חיוך הוא ציחקק ואמר "טוב אפשר בואי נעלה על האופנוע" ליאב בא לעלות אבל אני מסתכלת עליו לא מבינה בכלל "מה קשה לך ללכת גם ככה צריך לחזור לבית ספר שלי בוא נלך ברגל" אמרתי והוא ירד מהאופנוע והלכנו לקנות גלידה
*******
אני הזמנתי גלידת וניל עוגיות וליאב הזמין גלדית קינדר הלכנו והתיישבנו בדשה, הרגשתי לא נעים כי נזכרתי בזה שעמית העיף לו סתירה ובכלל לא התייחסתי לזה "מאמי איך אתה?" שאלתי את ליאב "בסדר מאמי,מה יש לך?" הוא שאל אותי לא הבין איך האווירה ככה התהפכה "סתם נזכרתי במה שהיה עם עמית אני ממש מצטערת על זה ועוד שלא התייחסתי לזה בכלל, ממש סליחה" ממש היה קשה לי עם זה, אני נגד מכות תמיד יש דרך לפתור את זה בלדבר ככה אני פותרת, יודעת תמיד לעקוץ כשצריך אבל ממש לא הרגשתי נעים מליאב "מאמי הכל בסדר זה בכלל לא כאב לי, וחוץ מי זה, מה אני ילד יריב מכות עכשיו על סתירה" הוא אמר וצחקתי כי הוא באמת צודק והוסיף "את לא החזרת לנטלי סתירה?" הוא שאל אותי "לא חחח מה ניראלך שאני כמוהה" אמרתי צוחקת, "רואה גם את עברת את השטות הזאת" אמר ואני המשכתי לצחוק, אהבתי את זה שהוא בוגר, ומבין עיניין ולא נכנס בכלל לפינה המיותרת הזאת.
"תביא קצת משלך" ליאב אמר על דעת עצמו ואפילו לא חיכה לתשובה ופשוט לקח ממני, צחקתי ואמרתי "טוב" אז אני לקחתי את שלו והתחלנו לאכול ביחד את הגלידות והיה ממש כייף, דיברנו צחקנו ליאב סיפר לי שההורים שלו גרושים ושאבא שלו נעלם, והוא לא ראה אותו מלא שנים, ואני סיפרתי לו שגם ההורים שלי גרושים אבל אני הולכת לאבא שלי פעם בחודש כי ככה יותר נוח לי.
וככה דיברנו, וסיפרנו חוויות, וצחוקים עם חברים  שלנו, הוא סיפר לי על החברים שלו תומר ירין ובר, ואחר כך התברר לי שהם האחים של נטלי, סיפרתי לו על החברים שלי עמית עידו אופק מאי ואור, וצחקנו בעיקר על כל מיני שטויות.
******
חזרנו לבית ספר ובדיוק התחילה ההפסקה ליאב נשאר איתי לשבת בספסל של החבורה שלנו והם בדיוק הגיעו "ליהי את לא מבינה מה היה" מאי צועקת ומתיישבת לידי ואז אופק אומר "מאי דיי לא עכשיו אחר כך תגידי לה" ואני לא הבנתי על מה הם מדברים בכלל "מה קרה תספרו לי" אמרתי לא מבינה מה הם מסתירים ממני, ולפני שהם הספיקו לענות החבורה של שירז מתקדמת אלינו