הגורל שלנו

העבר

נקודת מבט ליאב:
אחרי שהורדתי את ליהי בבית הספר, הלכתי לעבודה של אבא שלי, עברתי איתו על מסמכים וממש התעמקתי, היום החלטתי ללכת להיפרד מהמפקד שלי, ומשאר היחידה שלי כמו שצריך בסופו של דבר הם היו כמו המשפחה שלי, זה לא היה פשוט, אשקר עם אגיד שלא ירדו לי כמה דמעות בכל זאת אנשים שרק הם יודעים כמה קשה היה לי, אבל הכי היה קשה לקבל את ברכת המפקד שלי, הוא כמו אבא בשבילי, סיפרתי לו הכל ממה שקרה עם ליהי אמא שלי אבא שלי ועד לאיפה שהגעתי, הוא היה בהלם מוחלט אבל גאה בי, שלמדתי לסלוח, התייעצתי איתו גם לגבי אמא של ליהי מה לעשות איתה, ואני מקשיב לעצה שלו, ללכת ולדבר עם עדי להגיד לה פנים מול פנים ולהיות גבר, כמו שהוא אמר לי, אני קצת חושש מכך, אבל מה כבר יש לי להפסיד אני מגיע, לבניין של ליהי, עולה במעלית, ואני כולי בצמרמורת שאני לא מבין למה בכלל, הכל יהיה בסדר אני מרגיע את עצמי, אני דופק בדלת, מחכה שיפתחו לי, הדלת נפתחת ואני רואה את מעייני אחותה הקטנה של ליהי, ישר שהיא רואה אותי יש לה חיוך על הפנים, "ליאבבב" היא אומרת וישר מחבקת אותי, אני מרים אותה לידיים "מה איתך קטנה" אני אומר, ממש מזכירה לי את עלמה, עושה לי געגועים לאחים שלי, אני נכנס איתה הביתה, "מה זה איפה הבנים?" אני שואל, "הם הלכו לפארק רק אני ואמא פה" היא אומרת במתיקות, "איפה ליהי אני ממש מתגעגעת אלייה למה היא לא באה הביתה?" היא אומרת עם דמעות בעייניים, שאני כל כך מבין אותה, "היא בבית ספר אחרי בית ספר היא תבוא" אני מחליט להגיד, לילוש שלי צריכה לראות את האחים שלה וגם הם צריכים אותה, אני יוצא למרפסת ורואה את עדי שבכלל לא מסתכלת עליי, "מעיין לכי תשחקי בחדר" עדי אומרת לביתה, והיא ישר הולכת, אני מתיישב מולה, "עדי תקשיבי....." היא עוצרת אותי,  "יש לך חוצפה לבוא אליי הביתה אחרי מה שעשית?" היא אומרת, "עדי אניי..." היא שוב עוצרת אותי, "אתה אתה זה שלקחת אותה מפה ותראה איך הפכת לה את החיים" היא אומרת, "אני מבין עדי..." ועוד פעם עוצרת אותי, "ילדה שעוד מעט רק בת 18 מה אתה היית צריך לחפש בילדה בגיל הזה חסרות נשים בגילך"היא ממשיכה בשלה, "עדי אני...." היא באה שוב לדבר, אבל פה זה כבר מוגזם, "עדי!!!" אני כבר אומר בקול רם יותר, היא שותקת ומחכה שאמשיך, "יופי באמת תודה שאת נותנת לי לדבר" אני אומר, "כדי שתגיד תודה כי גם זה לא מגיע לך" היא אומרת, אני בולע רוק כי בכל זאת היא אמא של ליהי, "תקשיבי נכון מה שקרה עם ההריון הוא לא בסדר אבל גם את לא פחות אשמה בזה עם היית נותנת לליהי להרגיש פתוחה היא הייתה באה ומבקשת ממך לקחת גלולות אבל בגלל שאת זאת את אז עשינו בלי וקורה, אבל גם לבוא ולהגיד שתעשה הפלה משהו בניגוד לרצונה הוא לא בסדר ועוד לנתק איתה קשר זאת הבת שלך הבכורה איך את מסוגלת בכלל" אני אומר, את כל זה, אומר פשוט כבר מה שאני נחנק היא לא יכולה הכל לאשים אחרים היא צריכה גם לראות את עצמה, "וואוו ליאב יש לך מלא ביקורת עליי אני רואה" היא אומרת, וואיי מה זה קשור, "תראי לא באתי לריב אלא להזמין אותך לבית החדש שלנו" אני אומר, היא מתחילה לצחוק, אני לא מבין מה כל כך מצחיק, "כן שמעתי על הבית שאבא שלך הביא לך כמתנה ואיך שהוא חטף את האחים שלך מאמא שלך כלל אותך" היא אומרת, אני מתחיל להתעצבן, "עדי בואי לא נדבר על ההורים שלי כי את לא יודעת כלום" אני אומר בקושי רב כדי לא להתעצבן, "כן אתה צודק קשה שאבא שלך בגד באמא שלך" היא אומרת, "את לא יודעת כלום עדי ממליץ לך לא להכנס לזה" אני אומר בחדות, אני שונא שאנשים אומרים דברים שהם לא מבינים בכלל, "מה אני לא יודעת שאמא שלך משחקת פוקר גם את זה אני יודעת זה לא מצדיק בגידה ליאב תבין את זה" היא אומרת, אני לא מבין היא חושבת שהיא מבינה טוב יותר מכולם, "טוב אני לא נכנס לזה אני מזמין אותך לבית שלנו היום בערב תבואי זה יעשה טוב לכולם" אני אומר, "תודה על ההזמנה ליאב גם לקחת את הבת שלי וגם מצפה שאני אבוא ואתמוך בזה" היא אומרת, "כן עדי אני מצפה שתבואי ותתמכי בבת שלך" אני אומר, "אחרי מה שהיא עשתה?" היא אומרת, וואוו כמה קושי "עדי היא ילדה כמו שאמרת היא לא עשתה לך בכוונה מתי תביני את זה" אני אומר, "אני לא מבינה את זה אתה מוזמן לצאת מפה" היא אומרת, "בסדר אני הולך אבל בסוף את תצטערי על זה" אני אומר, לא מבין למה כל האמהות הן קשות, אני בא לצאת אך עדי אומרת לי עוד דבר נוסף "ליאב אני כבר מצטערת על זה שהסכמתי לזוגיות שלכם" היא אומרת, אני ממש נפגע מאיך שהיא ככה דיברה, מחליט לא להגיב על זה ופשוט יוצא בעצבים, מה אני הולך לעשות, רציתי לשמח היום בערב את ליהי אחרי עוד הבוקר שהיה לה, אני נכנס לאוטו וחושב, ומצאתי תשובה אני מתקשר לאבא של ליהי ומחליט לשתף אותו,