הגורל שלנו

שבוע אחרון ללימודים

יום ראשון

~6:15~

נקודות מבט ליהי:
אני קמה מכאבים בבטן, אני לא מוצאת פוזיציה נוחה, אני כל שנייה מתהפכת, עוד מעט אתחיל לפרוץ בבכי, "דיי בבקשה" אני אומרת, מתחננת לילדים שלי שיפסיקו להכאיב לי, "מה מאמי" ליאב ממלמל מתוך שינה, אני מנסה לשכב על צד ימין, מרגישה כאב של סכין, אני מנסה את צד שמאל, אני מרגישה שדוקרים אותי, אני שוכבת על הגב מסדרת את הנשימות שלי, כבר יורדות לי דמעות, אבל אני שומרת על שקט, לא רוצה להעיר את ליאב, אני מלטפת את הבטן שלי על מנת להרגיע אותה, אבל היא רק זזה, כאילו הם רבים שם בפנים מה קרה, למה ככה להתחיל את היום, הכאבים ממשיכים, אני מחליטה לקום מהמיטה, אני באה ללכת לשירותים, אני רואה שחור, "ליהי לילוש שלי" אני שומעת את ליאב, אני מרגישה שמשהו נוגע בי, "יפה שלי" הוא שוב אומר, עדיין רואה שחור, ועדיין הכאבים ממשיכים, "חיים שלי בבקשה תעני לי סתכלי עליי" ליאב אומר, אני מנסה לראות אותו ואני לא מצליחה, אני מרגישה את הבטן כואבת לי, "אאיייי!!!!" אני צועקת
אני מרגישה בעיטה כל כך חזקה, שגם גורמת לי לראות רגיל, אני רואה את ליאב, "מה קרה יפה שלי?" ליאב שואל בדאגה רבה, הוא מרים אותי כמו כלה מהריצפה ישר למיטה, "ליאב כואב לי כואב לי הבטן" אני אומרת, מתחננת לליאב לעזרה שיעשה משהו, הוא מרים לי קצת את החולצה ומתקרב לבטן שלי, "ילדים שלי אתם מכאיבים לאמא תפסיקו לריב" ליאב אומר, אני צוחקת מהקול המצחיק שהוא עשה, וליאב ממשיך בשלו, "נכון אתם ילדים טובים ואתם שומרים על אמא שלא יהיה לה קשה" ליאב אומר, ואני פשוט מתה מצחוק, "אתם לא יודעים כמה אבא רוצה כבר לחבק אותכם" ליאב אומר, מנשק לי את הבטן נשיקות עדינות ונעימות, אני מחייכת אליו יודעת שהוא יהיה אבא מושלם, "איך את יפה שלי?" ליאב שואל אותי, "יותר טוב מאמי תודה" אני אומרת, "הכל בשבילך" הוא אומר, והוא נותן לי נשיקה יבשה בשפתיים, בכל זאת לא צחצחנו שיניים עדיין, ליאב עוזר לי לקום מהמיטה, הפעם אני יותר טוב, ושמחה שככה, כל אחד מאתנו עושה את ההתארגנויות הבוקר שלו, צחצחתי שיניים שתפתי פנים, אני מורידה את הפיג'מה שלי, אני מחליטה ללבוש ג'ינס וחולצה שחורה של בית ספר איזה אושר שהשבוע זה השבוע האחרון של הלימודים, אני מנסה ללבוש את הג'ינס השחור שלי מזארה, ופשוט לא עולה לי על הרגל, מה זה הדבר הזה, אני נלחמת עם הג'ינס כי זה פשוט לא הגיוני, לפני שבוע לבשתי אותו, אני מתחילה לקפץ בחדר תוך כדי שאני מנסה לעלות הג'ינס למעלה וזה פשוט לא מצליח, ליאב נכנס לחדר ורואה אותי ככה מקפצת, ופשוט נקרע מצחוק, "מאמי מאמי זה לא עולה עלייך תוותרי" ליאב אומר תוך כדי שהוא ממשיך לצחוק עלי, ואני כבר עברתי לנסות בשכיבה על המיטה כי התעייפתי מהקפיצות ואת ליאב זה עוד יותר הצחיק, "דייי לא רוצה אני" אני אומרת בייאוש, זה לא פייר אני אוהבת את הג'ינס הזה, "חיים שלי" ליאב אומר וממשיך לצחוק, "זה לא מצחיק!" אני אומרת בקול תינוקי, "מאמי גם עם היית מצליחה לעלות את הג'ינס הוא עדיין לא היה עולה עלייך כי הוא לא נסגר" ליאב אומר, איזה חוצפן "מה אתה רומז שאני שמנה אני לבשתי אותו לפני שבוע בשבוע לא עולים במידה אתה יודע" אני אומתר ברוגז, מה הוא חושב לעצמו שאני פיל, "לא יפה שלי את לא שמנה את פשוט בהריון ולא סתם לתאומים אז בטוח שתעלי במידה תוך שבוע" הוא אומר את זה בכזה פשטות, "אבל עכשיו אין לי מה ללבוש" אני אומרת, רומזת לו משהו בקטנה, "שטויות אחרי בית ספר לכי תקני לך" הוא אומר, אני מתחילה לצחוק, והוא מסתכל עליי מוזר "מה מצחיק?" הוא שואל, "אתה בא איתי" אני קובעת, "לא לא לא ליהי תשחררי ממני אני שונא ללכת לקניות לכי עם מאי ואור רק לא איתי" ליאב אומר נבהל, "על זה שצחקת עליי אתה בא" אני אומרת, והולכת לבחור משהו אחר ללבוש, תוך כדי ליאב ממלמל "מה כבר עוללתי לעצמי" ואני צוחקת שהוא לוקח את זה בכזה קושי
בסוף התלבשתי במכנס טרניג גומי וחולצה שחורה דקה אבל בגלל שרואים בטן שמתי ג'קט מעל, "נווו את באה כבר" ליאב צועק לי מלמטה, אני שמה לאוליבר אוכל ומים ועוד כערת מים בחוץ ומחליטה להשאיר את החלון פתוח, מי כבר יבוא לפה יש סביב הבית חומה גדולה, יש שער מה צריך עוד, "ליהי נווו אני מאחר ולמה את משאירה את החלון פתוח" ליאב אומר וסוגר את החלון, מה הוא סתום הוא רוצה שעד השעה שלוש ארבע אוליבר השאר בחוץ "תגיד אתה אמיתי אי אפשר להשאיר את אוליבר כזה הרבה זמן בחוץ" אני אומרת, זה ממש לייבש את הכלב, "לילו הוא כלב הוא יהיה בסדר עכשיו בואי כבר" ליאב אומר בתסכול, אבל זה לא מעניין אותי להשאיר אותו בחוץ שיש 34 מעלות בחוץ זה נשמע לי הזייה, "הוא יכול להתייבש מה עובר עלייך זה יצור חיי גם לו חם בדיוק כמו לך" אני אומר עומדת על שלי, ליאב נראה שאין לו כוח להכנס לויכוח, "אבל את מבינה שאי אפשר להשאיר את החלון פתוח יכול להכנס גנב מה את חושבת לעצמך" ליאב אומר בעצבים, "איזה גנב יש חומה ענקית יש שער יש כלב מה עוד צריך?" אני אומרת, הוא מחפש תירוץ להשאיר את אוליבר בחוץ בחום ואני עדיין לא אוותר על זה, "ליהי אוליבר הוא לא כלב שמירה הוא כלב מחמד גנב יבוא ויכול גם לגנוב אותו לא רק מה שיש לנו בבית דיי אל תהיא ילדה קטנה" הוא אומר ומסתובב ללכת לדלת, אני פותחת את החלון, אוליבר לא צריך להיות בחוץ בחום הזה גם עם הוא כלב הוא יצור חיי וגם לו חם, ליאב רואה ששוב פתחתי את החלון, "אוליבר אוליבר" ליאב צועק, אוליבר בא בריצה הביתה, אוליבר נכנס וליאב סגר את החלון, "יאללה יוצאים" ליאב אומר, אני לא מבינה מה יש לו, "אתה מודע לכך שלאוליבר יש צרכים לעשות איפה הוא אעשה בבית?" אני שואלת, "וואיי ליהי תביני לא אכפת לי עם הוא בחוץ או בפנים אבל החלון סגור הוא לא יכול גם וגם כי בכל זאת יש אנשים בחוץ" ליאב אומר עצבני, מה הוא כל כך מתעצבן מכך "אני לפעמים באמת שוכח שאת בת 18 שלא יודעת כלום" ליאב אומר עצבני, אני נפגעת ממה שהוא אמר, אני פשוט עייפה אני מרגישה שוב את הבטן כואבת, אבל מעדיפה לשתוק, אני מסתכלת על ליאב במבט מאוכזב ויוצאת מהבית, עכשיו זה בכלל לא קשור לאוליבר, זה רק ליחס שהוא חושב שהוא יותר טוב ממני, "ליהי ליהי" ליאב צועק, אבל לא מעניין אני יסע באוטובוס, מונית אפילו עם זרים עם צריך רק לא איתו, אני באה לצאת מהשער אבל הוא נעול, אני מחפשת את המפתח בתיק ואני לא מוצאת, נווו באמת, ליאב רץ אליי, אין סיכוי, אני רצה לחצר שלנו, "מה את אמיתית משחקת לי תופסת" ליאב צועק, אבל ממשיכה לרוץ, אני מקיפה את הבית, מגיע לחצר, אני מנסה לפתוח את החלון, שיט נכון הוא נעל אותו, אני ממשיכה להקיף את הבית "נוו ליהי תעצרי שנייה" ליאב ממשיך לצעוק ולרוץ אחרי, אני נכנסת לבית, ליאב נכנס ישר אחרי, אני עולה במדרגות מהר וכך גם ליאב עושה, אני נכנסת מהר לחדר שלנו ונועלת את הדלת בשנייה האחרונה, "נווו ליהי ליהי" ליאב דופק על הדלת, אני פשוט נזרקת על מיטה ומתחילה לבכות, איך הבן זוג שלי ככה חושב עליי שאני לא מספיק בוגרת שאני סתם ילדה קטנה שפשוט לא מבינה כלום מהחיים, "נווו לילוש אני אוהב אותך סליחה" ליאב צועק וממשיך לדפוק על הדלת, מה עוזר עכשיו שהוא אומר סליחה, הדפיקות על הדלת הפסיקו אני גם לא שומעת אותו צועק כלום, אני לא מבינה איך הוא ככה אמר את זה, אז מה מוצא בי בכלל, מה הוא רוצה ממני בכלל, מה הוא אוהב ילדות קטנות שלא מבינות כלום מהחיים שלהם, אני מסתכלת על הטבעת אירוסין שלנו, אז בשביל מה הוא הציע לי להתחתן איתו, "ליהי אני רוצה שנדבר" ליאב אומר בלחש, אני לא עונה, לא פותחת לא זזה מהמיטה, מה בכלל רציתי שאוליבר לא השאר בחוץ או בבית הוא כלב יש לו צרכים משלו, אי אפשר לקלוע אותו הוא צריך חופש ומרחב, "אני רוצה להראות לך משהו" ליאב אומר, אני מחליטה להקשיב למה שיש לו לומר,
אני פותחת לו את הדלת, הוא ישר מחבק אותי, "אני מצטער על מה שאמרתי אבל יש לי הסבר" הוא לוחש לי באוזן, אני מצפה לשמוע את ההסבר הוא מדליק את הטאבלט שיש לו, ואני רואה סרטון של מצלמת אבטחה של הבית שלנו, משהו בחצר מנסה לפתוח את החלון הוא לא מצליח הוא מנסה את החלון השני, הוא מנסה לראות עם הדלת פתוחה, האיש נבהל ממשהו וישר ברח, "למה הוא ברח?" אני שואלת "תראי" ליאב אומר, אנחנו ממשיכים בסרטון, ובא אוטו לבית שלנו, זה האוטו של ליאב, ליאב מסתכל סביב ומוציא כלב שזה אוליבר, "את מבינה זה היה באותו יום בבוקר שנסעתי להביא את אוליבר ואת היית בבית" ליאב אומר, וואוו איך לא ידעתי את זה, "אתה אתה ראית אותו?" אני שואלת, האמת שלא לא ראיתי אותו אבל חשבתי שראיתי משהו באותו יום אז ששמתי אותך בבית ספר אז סיפרתי לאבא שלי והוא הראה לי שיש בבית מצלמות אבטחה תאמיני לי שראיתי את זה ישר גם נבהלתי" ליאב אומר, עכשיו אני מבינה למה הוא היה כל כך לחוץ על הבית, "אתה צודק" אני אומרת, אי אפשר "וגם אי אפשר להשאיר את אוליבר אתה אמרת שהגנבו אותו" אני אומרת וצוחקת, וליאב צוחק יחד איתי, "כן אבא שלי דיבר איתי על זה בעל האש הוא אמר לי שצריך להביא כלב פיטבול או רועה גרמני אבל אני לא יודע" ליאב אומר, אבי צודק צריך כלב שמירה, אוליבר הוא באמת סוג של חיית מחמד הוא לא מספיק בשביל לשמור, "אבא שלך צודק" אני אומרת, "מה נעשה?" ליאב שואל אותי, "אחרי בית ספר שאנחנו הולכים לקניות נעבור באימוץ כלבים בטוח נמצא" אני אומרת, ישר לליאב יש חיוך גדול אני מחייכת לחיוך שלו שכל הזמן מהפנט אותי, ליאב מנשק אותי כמו שאני אוהבת ברכות

~8:30~

הגענו לבית ספר שלי, אוליבר נשאר בבית, כן אמרתי לליאב שהוא צריך חופש ומרחב, אבל הוא הסביר לי שבכל דבר בחיים וגם בחיים של כלב צריך לדעת גבולות, החלון פתוח משאנחנו קמים שזה הזמן של אוליבר לעשות את צרכיו עד שאנחנו יוצאים, שנצא אוליבר אצטרך להתאפק עד שאחד מאתנו יגיע הביתה, אבל בגלל שאנחנו היום הולכים להביא כלב שמירה אז לא תהיה בעייה שהחלון השאר פתוח, למרות אחרי שראיתי את הסרטון אני מעדיפה שפשוט ששתייהים היו בבית עד שאני או ליאב נגיע הביתה, "יפה שלי שכחת את המפתח" ליאב אומר, אני צוחקת שזה גם מה שעיקב אותי לברוח ממנו, אני באה לקחת ממנו והוא מנצל את זה לנשיקה, "אוהב אותך תשמרי על עצמך" הוא אומר, "אני אוהבת אותך יום טוב" אני אומרת, "גם לך יפה שלי" הוא אומר, ואני יוצאת מהאוטו, אני מתקדמת לשער, "לילו" אני שומעת משהו קורה לי וזאת שירז, שישר קופצת ומחבק אותי, "אני לא מאמינה חברה שלי מאורסת" היא צועקת בהתרגשות, אני צוחקת מהתרגשות שלה, "כןן את לא מבינה איזה יופי הוא קרע ברך" אני אומרת בהתלהבות, "תדעי לך שזה לא בסדר שלא סיפרת לי" היא אומרת, "אני בעצמי הייתי מופתעת" אני אומרת, "טוב מה ציפית את בהריון זה היה מגיע" שירז אומרת, האמת שגם שגיליתי את ההריון לא חשבתי על זה בכלל, עברה איזה מחשבה אבל גם היא הייתה מאוד קצרה, שזה פשוט לא כזה דחוף עכשיו וככה זה עבר, "האמת שלא חשבתי על זה בכלל וגם הוא לא אני לא יודעת מה קרה ואיך הוא חשב על זה הוא פשוט הפתיע אותי" אני אומרת, היא נראת לי חושבת "שמעי הוא רוצה אותך שלו ורק שלו" שירז אומרת, אני לא מבינה למה היא מתכוונת "לזה שהוא קנאי" היא אומרת באדישות כי לא הבנתי אותה, אני מתחילה לצחוק וגם היא אחריי, מתקדמות אלינו גל ונטלי, בכלל לא ראיתי שהן באו "יפה שאתן צוחקות" גל אומרת, אני לא מבינה את הסיפור וגם שירז לא נראת לי מבינה, "היי בנות מה קורה" שירז אומרת, וניגשת לחבק אותן, "את צוחקת עליי נכון" נטלי אומרת בתגובה לשזה ששירז באה לחבק אותן, שירז לא מבינה מה הסיפור, והאמת שגם אני לא, חשבתי הן חברות, "מה הבעיה?" שירז שואלת, "זה לא ברור מה אתן עושות ביחד?" גל אומרת, באיזה חוצפה היא אומרת דבק כזה, "למה אנחנו צריכות אישור מכן" אני אומרת, בזילזול, לא פלא שתמיד סבלתי אותם, "אתן לא בריב או משהו?" נטלי שואלת, איזה חוצפה היא מי היא חושבת שהיא שולטת לנו בחיים לא הבנתי, "לא חושבת שזה עיניינך" שירז אומרת, אני גאה בה, טוב זאת החברה שלי,

נ.ב היי בנות אני רואה שיש פה בילבול קטן אז אני אעשה לכן סדר, נטלי וגל גרמו לשירז וליהי לריב, ובעצם הכל חלק מ "התוכנית" שלהן,
עם שמתן לב כל ריב שהיה בין החבורות גל ונטלי יזמו אותו, וגם עם הן לא יזמו אותו הן תמיד דאגו לחמם את העיניינים, ואגלה לכן ספויילר קצר, יש סיבה שגל ונטלי חברות של שירז ולא של ליהי ושהן רוצות להרוס לליהי הכל!!!