הגורל שלנו

הפלה

יום שבת:

~10:30~

נקודת מבט ליהי:
מחר ליאב חוזר לבסיס, ואני לא רוצה שהוא יחזור שהוא ככה מרגיש, ושכל המצב הזה בנינו המשך באמת שלא מתאים לי, אני מחליטה לשלוח לו הודעה,

הגבר שלי😍:
אני: לולי בוקר טוב, תבוא אליי אני רוצה שנדבר
הגבר שלי😍: מה שתגידי אני בדרך

יופי הוא מגיע, אני מתחילה לסדר את החדר ולעשות את כל אירגוני הבוקר שלי, ואני חייבת להודות שהכדורים נגד בחילות הם פשוט מעולים, לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם,
"היי ליאב איזה יופי לראות אותך" אני שומעת את אמא שלי אומרת, "לא באתי לבד" אני שומעת את ליאב, אני יוצאת לסלון ואני רואה שגם עלמה באה איתו, "מעיין בואי תראי מי באה" אמא שלי קוראת למעיין, מעיין ישר רואה את עלמה ורצה לחבק אותה, "עלמה בואי תראי את הבובות החדשות שיש לי בחדר" מעיין אומרת לעלמה והן רצות לחדר, "היי מאמי" אני אומרת לליאב מחבקת אותו, "מה איתך חיים?" הוא שואל אותי "הכל טוב בוא לחדר" אני אומרת, בכל זאת לא צריך שאמא שלי תרגיש שהמצב ביני לבין ליאב לא טוב כי אז יהיה חפירות שעדיף לוותר מראש,
"מאמי תקשיב אני בסך הכל מציאותית לגבי החיים אני גם רוצה לעשות צבא וללכת לעשות טיול אחרי הצבא לסיים את הבגרויות שלי וילד עכשיו זה לא מתאים וזה לא הזמן" אני אומרת, מקווה שיבין אותי שיש דברים, שפשוט עכשיו זה לא הזמן שלהם, הוא לוקח נשימה עמוקה, "זה הגוף שלך אני לא יכול להכריח אותך ואני לא יהיה זה שיעצור אותך עם זה מה שאת רוצה אני איתך" ליאב אומר, אני בשוק הוא פשוט הסכים אחרי אתמול שהוא ככה ממש התעצבן, עכשיו הוא הסכים, "אתה מסכים איתי?" אני שואלת בחשש, "חס וחלילה אבל אני כן יהיה שם בשבילך וכן אתמוך בך זה הגוף שלך את יודעת" הוא אומר, ואני ישק קופצת עליו מנשקת אותו, "תודה אהוב שלי אני אוהבת אותך" אני אומרת, "אהה ומאמי תגיד מחר אתה יכול לצאת יותר מאוחר מחר פשוט לבוא איתי לרופא" אני אומרת בחשש, אני לא רוצה ללכת לשם לבד ולעבור את כל זה לבד זה קצת מפחיד אותי, "יפה שלי אני ביקשתי שבוע חופש מהמפקד שלי והוא אישר לי אותו" הוא אומר ואני ממש שמחה, "זה אומר שכל השבוע אתה פה?" אני שואלת כדי לוודא, והוא מהנהן לי לחיוב, "יששש איזה כייף מאמייי" אני אומרת, "ברור בשבילך אני אעשה הכל אל תדאגי את לא תהיי בכל זה לבד אני איתך" ליאב אומר, מחמם לי את הלב, "איך את מרגישה יפה שלי?" ליאב שואל אותי, ועושה לי נעים בבטן שמעביר בי צמרמורות נעימות, אני בטוחה גם שהתינוק מרגיש את זה, "אני בסדר מאמי אתה יודע מאז הכדורים מרגישה הרבה אבל הרבה יותר טוב" אני אומרת שמחה, הוא ישר מנשק אותי, אני פשוט אוהבת אותו.

יום ראשון:

~9:30~

אני וליאב קמנו בבוקר, וישר הלכנו לרופא והאמת מסתדר טוב כי היום אני לומדת רק שעתיים וזה אזרחות אז אפשר לוותר על היום הזה מבחינת לימודים, "מספר 34" זה המספר שלנו, אני וליאב נכנסים לרופא "שלום דוקטור אנחנו כאן כי שלחת אותנו לעשות בדיקת הריון והיא יצאה חיובית" אני אומרת, "מזל טוב לכם אז מה עכשיו?" הוא שואל אותנו, "אז זהו דוקטור חשבנו הרבה והחלטנו שזה לא מתאים עכשיו" ליאב אומר, הוא אומר את זה בחשש כי הוא לא רוצה לעשות הפלה, אבל הוא גם מבין אותי ויודע שאני צודקת, "אני מבין שתיכם מסכימים לתהליך ההפלה?" הדוקטור שואל אותנו, אני ישר עונה "כן" , ליאב שותק לא אומר מילה, אני מקווה שהוא לא מתכוון לעשות פה בלאגן עכשיו, "לולי" אני מעירה אותו מהמחשבות "את בטוחה שזה מה שאת רוצה?" ליאב מעביר את השאלה אליי, אני יודעת שזה הדבר הנכון לעשות, "כן" אני אומרת, קצת לחוצה אבל יודעת שבאמת מה לי ולהיות אמא עכשיו יש לי מלא חלומות להגשים לפני שאני הופכת להיות אמא, וחוץ מי זה אני בעצמי עדיין ילדה אז איך אני אגדל ילדה אחרת,
"כן" ליאב אומר, הדוקטור מדפיס דף מסויים ומראה לנו אותו, זה האישור על ההפלה, "עוד דבר אחד את אכלת משהו הבוקר?" הרופא שואל אותי, "לא למה?" אני אומרת, "יופי אז יש תור פנוי באחד עשרה להפלות בבית החולים" הוא אומר, אני נלחצת מה עכשיו אני הולכת לעשות את זה "מה היום?" אני שואלת, "כן למה מה חשבת שיש לך יותר מידי זמן איתו בבטן" הרופא אומר, אני לא יודעת מה לחשוב רק לפני שלושה ימים אני יודעת שאני בהריון, ועכשיו להפיל אותו כל כך מהר, "אוקי נעשה את זה" אני אומרת, אני חייבת לנתק את הרגש שלי, "רגע ליהי את באמת מוכנה לזה" ליאב אומר, מפקס אותי לראות שאני רצינית, "כן מאמי מה יש לחכות" אני אומרת, אני מנתקת את הרגש שלי, זה לא תינוק כי אפילו הוא עוד לא התפתח בכלל "טוב תחתמו שתיכם פה ואז תסעו לבית החולים שיהיה בהצלחה" הרופא אומר, אנחנו חותמים ויוצאים לכיוון בית בחולים, אני מנסה לא לחשוב על זה ולנתק את כל הרגש שלי, שלא יהיה פה טעות לחרטה

~11:00~

"יפה שלי אני שואל אותך שוב את בטוחה אין דרך חזרה" ליאב שואל אותי בפעם המיליון, "כן מאמוש זה מה שאני רוצה שזה ילך כאילו אף פעם לא היה" אני אומרת, פה כבר הרגש התנתק באופן מוחלט "ליהי לוי" אנחנו שומעים בכריזה אנחנו מתקדמים לחדר הניתוח שלי, רופאה נכנסת, "שלום את ליהי לוי?" היא שואלת אותי, "כן" אני אומרת, "היי אני הרופאה שלך אני מחברת אותך לאינפוזייה בנתיים ועוד מעט הכנס לפה אח הוא ישים לך את החומר הרדמה" היא אומרת, "תגידי זה לא מסוכן הניתוח והכל" ליאב שואל אותה, חיים שלי איך הוא דואג לי "לא מה פתאום לוקח שעה ואז היא יוצאת להתאוששות ותוך חצי שעה היא משוחררת" היא אומרת, והאמת שהיא קצת מרגיע אותי, "לילוש אני רוצה להגיד לך משהו" ליאב אומר, "אני מקשיבה חיים שלי" אני אומרת, "לילו אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך ואני חייב להגיד לך את מה שאני מרגיש, החלום שלי הוא שאני ואת נבנה לעצמינו בית משלנו עם מלא ילדים כמה שתרצי, מודה קשה לי עכשיו שאנחנו הורגים את הבן הבכור שלנו אבל אני יודע שאת צודקת אבל גם אני מאמין שנעבור הכל ביחד, אני אוהב אותך ותמיד איתך יפה שלי" ליאב אומר, מרגש אותי, "אני גם אוהבת אותך אהוב שלי"
אני אומרת, בדיוק נכנס משהו מחדיר לי את ההרדמה לתוך האינפוזיה ויוצא, אני מתחילה להיות עייפה, לא אני לא רוצה להרוג את הבן הבכור שלי, אני כן רוצה משפחה עם ליאב, ואני יודעת שהוא איתי הכל יהיה אפשרי, אני רוצה לעבור איתו את כל המכשולים שיש
"מאמי מאמי" אני אומרת בלחש, "מה יפה שלי" הוא אומר, "אני לא רוצה להרוג אותו אני לא רוצה" אני אומרת, "בבקשה תשמור עליו" אני אומרת, ומפה אני כבר לא רואה כלום