הגורל שלנו

כישוף

נקודת מבט ליהי:
אני פשוט לא מאמינה על נטלי איך היא מסוגלת לתת לי ככה סתירה מי היא חושבת לעצמה שהיא, ואני לא אשקר היא כואבת זה כואב לי אבל אני צריכה להראות חזקה ולא להשבר, כי שום דבר לא ישבור אותי גם לא הסתירה הזאת.
"ליהי בואי נעצור נקנה ברד להירגע" שמעתי את עידו קורא לי אני מסתובבת והולכת לשבת איתם לעידו יש מכה בשפה, ולעמית יש מכה מתחת לעין, הסתכלתי על עמית ועידו והם שמו לב לזה ואז שאלתי "זה כואב לכם" והם ביחד ענו "שטויות לילי כולה מכה מחר את לא תראי אותה בכלל" בנוסף מאי שאלה אותי "איך את?" אני בעיקר כועסת, מפוצצת בכעס, רוצה להרוג משהו, ובעיקר באלי פשוט ללכת לבכות באיזה פינה "אני בסדר כולה סתירה וגם תודה באמת תודה" וחיבקתי אותה "ברור לילו מתי שאת צריכה תקראי לי חחח"
"תקשיבו אני רוצה להתקדם לבד לשמוע שירים ולהירגע קצת"
אופק: "דיי ליהי שבי איתנו לא קרה כלום שטויות יאללה עברי את זה"
אור: "כן בסוף לא קרה כלום"
אני: "אבל אני רוצה להיות לבד עכשיו, באמת דייי עבר יום קשה, אין לי כוח לאף אחד, דייי באמת קצת אוויר אני צריכה"
עמית: "אוי באמת סליחה שאנחנו חונקים אותך, הינה בבקשה לכי" הייתי מאוד מופתעת מהתשובה של עמית אבל בנוסף הייתי עצבנית מידי ועמית ממש פגע בי שככה אמר לי
אני: "וואוו איזה כייף לי, אתם יודעים מה עזבו אותי" אני פושט הולכת ואני שומעת את עידו קורא לי אבל לא אכפת לי חצופים מה נראה להם, קצת אוויר אני צריכה מה לא עשיתי בסדר אוף, אני מסתובבת חצי גוף אחורה רואה שעידו בא אחרי אני מחליטה לרוץ ובשביל לאבד אותו אני עוברת בין רחובות צרים ואז בוםםם, נפלתי על הריצפה נתקעתי ב.. ב... אופנוע הייתי בהלם איך נתקעתי באופנוע הבחור מהאופנוע מאוד נבהל וירד לבוא לעזור לי לקום "הייי סליחה סליחה לא ראיתי אותך שרצת ככה את בסדר ממש מצטער נפצעת איפה שהוא" והוא עוזר לי לקום "לא לא נפצעתי הכל בסדר וגם אני זאת שרצתי ולא ראיתי אותך אז סליחה" אמרתי מרגישה לא נעים טיפה למרות שזאת מדרכה לא אמורים לצוץ אופנועים "לא זה בסדר עדיין זה מדרכה ולא חשבת שדבר כזה יקרה לך עדיין זה באשמתי, היי הכל בסדר קיבלת מכה בלחי?" הוא שאל ונגע לי בלחי אבל אז זזתי מפני שזה כאב "אווץ" אוקי לפי דעתי הוא שם לב לזה "אוקי זאת לא מכה ממני אבל כנראה שהיא לא מכה יבשה מי עשה לך את זה?" שתקתי לא עניתי מה הוא רוצה ממני, בכללי אני לא מכירה אותו ואין לי כוח לחפירות עכשיו שיתן לי ללכת וזהו "אוקי אז את יכולה להגיד לי לפחות ממי ברחת?" וואיי איזה סרט הוא עושה "לא ברחתי מאף אחד פשוט רצתי ולא שמתי לב כי הייתי בעצבים" הוא עושה את עצמו חושב "אוקי טוב לפחות את רוצה שאני אקח אותך לאן שאת צריכה במקום שתרוצי" איזה חמוד הוא לא מכיר אותי בכלל וככה דואג לי ועוזר לי "האמת שאני רוצה מקום שקט לחשוב בו אני והשירים שלי אז אני לא יודעת איפה המקום הזה אז מעדיפה ללכת ולחפש בעצמי" ואז הוא אמר "יש לי מקום טוב בואי אני יראה לך אותו" ופה קצת הלחיץ אותי, כי בכל זאת בן אדם זר, שאני לא מכירה לעלות איתו על אופנוע, וליסוע למקום שאני לא יודעת לאן "תראה אני אפילו לא מכירה אותך או יודעת מי אתה" הוא התחיל לצחקק "זה בסדר כל הכבוד לך שאת ככה, את צריכה להזהר ולשמור על עצמך, ולאותו אחד שנתן לך את הסתירה הזאת אל תוותרי לו כן" ואני עשיתי פרצוף לא מובן והרגשתי כאילו הוא חושב שאני קטנה או שברירית "תקשיב קודם כל מי שעשה את זה זאת בת, ואל תדאג זה כבר טופל היא תצטער על הרגע הזה, דבר שני אל תדבר אליי ככה כאילו אני ילדה קטנה שצריכה השגחה, אני חזקה בהרבה ואפילו יותר ממך, אל תשפוט אותי עם אתה לא מכיר אותי" אמרתי את מה שהייתי חייבת להגיד כי עכשיו הוא יצא לא בסדר שישר שפט אותי קטנה ושברירית "צודקת מצטער, בואי אני אפצה אותך אל תדאגי אני לא יעשה לך כלום, אני גבר אני לא איזה סוטה אני גבר ויש לי מילה שאני עומד מאחוריה" האמת שקצת אהבתי את מה שהוא אמר, כי אני באמת אוהבת גברים שעומדים מאחורי המילים שלהם ולא סתם מדברים, והחלטתי לעלות על האופנוע ונסענו.
הגענו לסוג של יער כזה, עם רוח נעימה כזאת שמלטפת את העור ממש נעימה הוא תפס את היד שלי ונכנסו לתוך היער הזה הלכנו קצת ואז הגענו למין (התמונה) מפל יפה כזה והכל מסביב היה ירוק, המקום נתן לי להרגיש טובה, ואפילו עם אותו בן אדם שאני לא מכירה נתן לי להרגיש טוב איתו "תגיד איך קוראים לך בכלל לא שאלתי אותך" חיכיתי לתשובה שלו "נעים מאוד אני ליאב ואת" והושיט לי יד ללחוץ לו אותה "אני ליהי נעים מאוד" ולחצתי לו את היד "וואו המקום באמת מדהים, ונותן הרגשה טובה כזאת שלווה" הוא ענה לי "כן נכון בואי נשב" ליאב נשען על גזע עץ קטן ואני נשענתי על ליאב לקחתי את האוזניות והצעתי לו גם לשמוע איתי והוא לקח אוזניה אחת.
שמתי לנו את השיר של שלומי שבת-"יש לך" והשיר התחיל להתנגן תוך כדי שאני מסתכלת על הנוף העוצר נשימה הזה
"יש לך עיניים שרואות את הכל מהכל
וחיוך מתוק שלא מסתיר
יש לך שפתיים שיודעות לאהוב
מקרוב וצלצול שרק אני מכיר
אפילו כשקצת מבולבל ומסתבך עם המזל
אני רוצה לחזור אלייך
וגם כשאני הולך ומסתבך שאת אינך
אני נרגש מאור עינייך"
אני מסתכלת על ליאב ואני מרגישה כאילו סוג של משהו שמושך אותי עליו, כאילו אני רוצה שיחבק אותי חזק ולא יעזוב אף פעם, ואז הוא מסתכל אליי ואנחנו פשוט בוהים אחד בשני וברגע שהשיר הסתיים חזרנו להתסכל על לנוף שלנו.
הרגשתי כאילו הוא מסתכל עליי והייתי חייבת לסובב את הראש וראיתי שצדקתי, הוצאתי את הואזניה מהואזן ושאלתי "הכל טוב?" והוא הינהן ואמר "כן" "בטוח?" שאלתי והוא ענה
"את יודעת אף פעם לא הבאתי לכאן משהי, זה סוג של המקום שלי מוזר לי שיש איתי פה משהי או בכללי משהו, אני בא לפה לבד להירגע" הרגשתי נבוכה מי זה שהוא אף פעם לא הביא לפה משהו איתו שרק אני היחידה שהוא הביא קצת מביך הייתי אומרת "מה הפכת לעגבנייה" ואז מתסבר שבאמת אני עגבנייה וישר חיבקתי את החזה שלו בשביל להסתיר את עצמי הרגשתי את הלב שלו פועם מאוד חזק ומהר חחחחח
שחררתי והוא צחק עליי "דיי זה לא מצחיקקקק" אמרתי לו מצחקקת "את ממש חמודה ומיוחדת את יודעת את זה" הוא שאל ועוד יותר הביך אותי "אתה מוכן להפסיק להביך אותי" הוא רק הסתכל וחייך ואז החיוך ירד ולא הבנתי למה "היי מה קרה למה נעלם החיוך?" והוא ענה לי "מי הכלבה שככה עשתה לך את זה?" יאאאא איזה מאמי הוא, איך הוא דואג לי ורק היום הוא הכיר אותי איזה מאמי "דיי זה בסדר היא תצטער על זה מבטיחה לך אל תדאג" והוא ענה "אני סומך עלייך שתטפלי בזה, אבל אני רוצה לדעת מה גרם לזה לקרות" ואני פשוט גלגלתי עיניים כי אין לי כוח להכנס לזה "אל תגלגלי אליי עיניים, זה מעיד על זילזול" וואוו ממש אבא שלי עוד שנייה שם אותי בעונש "פשוט אין לי כוח לדבר על זה" לא רציתי להכנס איתו ראש בראש כי היה לי כייף איתו עד עכשיו, ועוד אני צריכה לחזור הביתה.
הוא הסיע אותי חזרה הביתה נתתי לו חיבוק ארוך, כאילו זה חיבוק פרידה והאמת הצטערתי כי רציתי לראות אותו שוב, ולפני ששיחררתי את החיבוק "ליהי אפשר את המספר שלך אבל רק עם באלך?" ואני עוד שנייה צרחתי שכן כן ברור שכן ברור שאני רוצה "כן בטח, ותודה על היום" הוא ענה לי "בכיף מתי שאת רוצה" חחח ציחקקתי נתתי לו את המספר שלי ואמרתי לו שיגיע הביתה שישלח לי הודעה שהכל טוב נתתי לו חיבוק אחרון והוא נסע, ואני נכנסתי הביתה עולה לחדר שלי ומאושרת מאוד כמו סוג של כישוף.