הגורל שלנו

המשפחה המשוגעת שלי😍

נקודת מבט ליאב:
חזרתי הביתה אחרי היום שהיה לי עם ליהי, אני נכנס לבית אני רואה את אמא שלי במטבח מבלשת וניגש אלייה "היי אמא מה שלומך?" אני שואל תוך כדי שנתתי לה נשיקה בלחי, אמא שלי היא החיים שלי נתנה לי את כל מה שיש לי בחיים האלה, והיא הכי חשובה לי בכל העולם הזה, היא והאחים הקטנים שלי כמובן "בסדר ליאב מה איתך? אתה בסדר? אתה נראה שונה, קרה משהו?" היא שאלה אותי "כן אמא הכל טוב, למה את חושבת שאני נראה שונה הכל אותו דבר" אמרתי לה "סתם כי אתה מתנהג שונה בקטע טוב כן, כאילו אתה שמח יותר מהרגיל" חחח לא הבנתי אותה "מה אני לא שמח ברגיל שלי? חחח" והיא צחקה ואמרה "טוב תדע שלא משנה מה עשית, אני אמא שלך אני תמיד יודעת הכל, ועכשיו כן אתה שמח יותר מהרגיל נרגש יותר כאילו, מאושר יותר, אתה לא חייב לספר לי אבל, בסופו של דבר אני ידע לבד, כי אני אמא שלך, תזכור את זה אמא יודעת הכל" היא אמרה והלכה להוציא בשר מהמקפיא, ואני רק אומר לעצמי כמה אני אוהב אותה ומעריך אותה בתור אמא שלי "אחח אמא, הכל טוב אין לך מה לדאוג, איפה האחים שלי?" שאלתי אותה כי לא ראיתי אותם שנכנסתי הביתה "רומי אצל חברה, ורון ויובל הלכו לשחק כדורגל, מה איתך אתה רעב?" היא שאלה אותי "לא אני יכול לחכות להם שיחזרו, אני עולה לחדר" אמרתי לה ויצאתי, אני נכנס לחדר שלי זורק את עצמי על המיטה ורואה את התיקרה וזנכר בליהי איזה מיוחדת היא, ורק היום הכרתי אותה, אהבתי את זה שהיא ענת לי שככה שפטתי אותה מהר מידי שהיא קטנה וצריכה להזהר, אבל זה באמת נכון היא מיוחדת והיא באמת צריכה להזהר, אבל אהבתי את התושבה שלה היא לא פרייארית בכלל, ופתאום אני שומע שתי הודעות מהטלפון שלי וזאת ליהי
ליהי: היי הגעת הביתה?
ליהי: הכל טוב קרה משהו?
חחחח איזה מתוקה היא שהיא דואגת לי ככה
אני: כן מאמי הגעתי הביתה
אני: כן הכל טוב מה איתך?
החלטתי לכתוב לה מאמי כי היא באמת מאמי קטנה, אולי קטנה שלי, הייי הייי תתאפס יש לך יותר מידי צרות ואתה לא צריך גם אותה על הראש, יש מספיק דברים להתעסק בהם
ליהי: כן אני בסדר תודה על היום ממש עזרת לי ובאמת היה לי כייף איתך יש לך אחלה מקום
אני: גם אני נהנתי איתך ומצטער על ההתנגשות באופנוע מקווה שלא כואב לך
ליהי: חחחח דיי הכל בסדר לא קרה כלום פעם הבאה אני אשים לב לאן אני רצה
אני: פעם הבאה אני מקווה שלא תהיה לך שככה ילדה תתן לך סתירה
ליהי: תקשיב אתה לא יודע בכלל מה היה אז אין לך זכות ככה להגיב עם היית יודע לא היית ככה מגיב
קראתי את מה שרשמה והרגשתי שפגעתי בה אבל באמת מסקרן אותי לדעת מה קרה שם, קיבלתי עוד הודעה וזאת הייתה ליהי
ליהי: בקיצור תודה על היום ושמור על עצמך
וואו שקראתי את זה הרגשתי כאילו היא נפרדת ממני וכאב לי, ממש כאב לי,
אני: מאמי אני מצטער לא התכוונתי לפגוע בך אני: בטוח שיש לך סיבה
אני: מאמי סליחה
שלחתי והיא לא ענתה, אפילו לא נכנסה לראות אוףףףף נווו, ברצינות שתענה כבר, היה לי צלצול טלפון וזה היה תומר חבר שלי אוף אין לי כוח, מה הוא רוצה ממני עכשיו אז סננתי, אבל אז הוא התקשר שוב, נוווו באמתתת אין לי כוח
אני: "מה"
תומר: "מה יש לך אתה מחובר ולא עונה לי?"
אני: "סתם אחי אין לי מצב רוח לדבר"
תומר: "מה יש לך אח שלי מה יום קשה בעבודה?"
אני: "יש יום שהוא לא קשה בעבודה"
תומר: "בסדר אחי אבל יאללה תחזיר כבר תשובה הם רוצים אותך ואתה סתם מסנן אותם"
אני: "אחי זה לא כזה פשוט להשאיר ככה את אמא שלי ואחים שלי ככה לבד"
תומר: "בסדר אחי אבל עדיין אני חושב שעם אמא שלך הייתה יודעת שאתה בכלל שוקל הצעה כזאת ממזמן היית מקבל שתי סתירות בשביל להתעורר זה לא דבר ששוקלים אותו בכלל"
אני: "טוב אחי מה שתגיד"
תומר: "רק דואג לך אחשלי"
אני: "תודה אחי"
וככה הסתיימה השיחה שלי איתו, נכנסתי לראות עם ליהי הגיבה לי והיא לא כתבה כלום כנראה באמת פגעתי בה אבל באמת שלא התכוונתי
*****
נקודת מבט ליהי:
קמתי בבוקר אחרי מה שקרה לי עם ליאב פשוט לא האמנתי לאיך שהוא דיבר אליי ראיתי שיש לי 8 שיחות שלא נענו
2 קקטוס
2 דן דן
2 המאיו שלי
1 האור שלי
ועוד שיחה נוספת שהופתעתי מאוד מי ליאב
ראיתי שיש לי הודעות בווצאפ משתי קבוצות
המשפחה המשוגעת שלי😍:
דן דן: לילוש אנחנו מצטערים בבקשה דברי איתנו שנדע שלפחות שהכל בסדר
האור שלי: לילי אנחנו מצטערים היינו צריכים להבין אותך בבקשה תגידי לנו שהכל טוב
קקטוס: ליהי אני מצטער את יודעת שאני חולה עלייך בבקשה תעני
המאוי שלי: לילי תעני לפחות תגידי שאת בסדר
אבל רק עמית לא שלח כלום באמת שהתאכזבתי ממנו, מה אני לא חשובה לו אנחנו חברים באמת כמו משפחה, איך הוא ככה מתעלם מכל זה
אבל לא התעלמתי מאלה שכן שלחו לי
אני: היי מצטערת נרדמתי כן הכל בסדר נדבר בבית ספר💗
שלחתי להם כי בכל זאת שלא ידאגו לי יותר מידי נכנסתי לצאט עם ליאב וראיתי שתי הודעות חדשות
ליאב: מאמי אני מצטער לא התכוונתי לפגוע בך
ליאב: בטוח שיש לך סיבה
ליאב: מאמי סליחה
איזה חמוד הוא שהוא קורא לי מאמי, אבל עדיין זה לא מצדיק את היחס שלו ככה אליי, ועוד הוא לא משחרר מהקטע הזה של הסתירה.
התחלתי להתארגן לבית ספר, ועשיתי את כל אירגוני הבוקר שלי, שמתי גינס כחול עם חולצה לבנה של בית ספר ונעלי פילה לבנות, והשארתי את השיער פזור ירדתי למטה פוגשת את אמא שלי "בוקר טוב אמא" אמרתי לה "בוקר אור תותי, תגידי מי זה היה שהחזיר אותך הביתה על אופנוע?" אמא שאלה אותי וממש לא היה לי כוח לחפירות שלה כי היא לא רוצה שהיה לי בן זוג היא אומרת שאני צריכה להתרכז בלימודים ואין צורך בחבר או בהתאהבות עכשיו שזה סתם שטויות של נערים "סתם אמא ידיד שלי הקפיץ אותי הביתה" אמרתי לה מקווה שהתשובה הזאת תספק אותה "וואו לא ידעתי שיש לך ידידים עם אופנוע חשבתי שיש לך את עמית עדיו ואופק, ובאמת איך קוראים לו?" וואיי איזה חפירה עכשיו על הבוקר "קוראים לו ליאב, אמא אני מאחרת לבית ספר אני יכולה ללכת" אמרתי מיואשת כבר לסיים את השיחה הזאת "כן כן ברור שאת יכולה ללכת, גם ליאב מחכה לך בחוץ" ואני הייתי בהלם