הגורל שלנו

ה-שיחה

~21:35~

נקודת מבט ליהי:
השיחה עם אמא אם אפשר בכלל לקרוא לזה שיחה, הייתה ממש נוראית, היא רק צעקה כמה שהיא מאוכזבת ממני, וכמה היא מתביישת בי, ושאני הורסת לעצמי את החיים, ניסיתי להסביר לה, אבל היא פשוט לא נתנה לי לדבר, שליאב ניסה להרגיע אותה, היא פשוט צרחה עליו, שהכל באשמתו שהוא אשם, שהוא גורר אותי להיפרד מהמשפחה שלו, אבל לא שתקתי לה עם כמה שפחדתי, אמרתי לה שזה לא קשור זה קרה, ואני רוצה להתמודד איתו, אבל שהיא התחילה לדבר איתי ולחייב אותי להעבור הפלה, ממש נלחצתי, לא רציתי זה, וגם עכשיו אני לא רוצה בזה, אבל המחיר של זה, הוא שהיא אמרה לי שאני יותר לא חוזרת הביתה, עד שאני עושה הפלה אני לא הבת שלה, אני אומרת ומתחילה שוב לבכות, איך היא ככה יכולה לשכוח ממני, איך היא יכולה להגיד לי את זה, אני הבת הבכורה שלה, אז למה לעשות לי דבר כזה, אני ממשיכה בבכי שלי, שלא מפסיק, אני לא מאמינה אני לא אראה יותר את האחים שלי כי מה עשיתי, נכנסתי להריון, זה לא היה בכוונה, לא עשיתי לה את זה דווקא, אבל לא היא לא מבינה את זה, כמה שניסיתי להסביר לה, זה הגיע למצב שהרופא נכנס ונאלץ לפנות אותה, כי כבר קיבלתי התקף חדרה, אני לא יודעת איך אני אתמודד עם כל זה לבד, אני לא אסתדר לבד, אני רוצה את אמא שלי, אני ממשיכה לבכות, ליאב בדיוק נכנס לחדר, "דיי יפה שלי את שוברת אותי אל תבכי נסיכה שלי" ליאב אומר, מחבק אותי חזק חזק, אבל מה זה יעזור "אמא שלי שונאת אותי שמעת את זה בעצמך" אני אומרת בבכי, לא מאמינה שככה זה יהיה עכשיו, "זה לא נכון לילוש היא אמרה את זה מתוך עצבים" הוא אומר, ממשיך לנסות להרגיע אותי, אבל זה לא יעזור, אמא שלי לא רוצה אותי יותר, "בבקשה חיים שלי אני אוהב אותך יהיה בסדר אני מבטיח לך" ליאב אומר, איך הוא יכול להבטיח דבר כזה, שאמא שלי לא תהיה לצידי, היא אשכרה מחקה אותי, לא רוצה אותי חלק מהמשפחה שלה, "איך אתה יכול להיות בטוח כל כך?" אני שואלת, "אני לא יודע חיים שלי אבל אני יעשה הכל בשבילך שיהיה לך טוב אני תמיד יהיה פה" ליאב אומר מרגיע אותי, אני מרגישה ביטחון איתו לא יודעת איך להסביר את זה, כאילו הוא באמת לא יתן למה שהוא לקרות לי, אני יודעת מה שהוא עשה לאיתי ולנטלי כעסתי עליו, כן כעסתי הוא לא צריך לריב עם חברים שלו בגללי, אבל הוא אמר לי את הדבר הכי יפה שאפשר להגיד, שאני מקום ראשון ואז כל השאר, אני פשוט מאוהבת בו, "לולי אני אוהבת אותך" אני אומרת, ליאב בדיוק בא לנשק אותי, אבל הרופא נכנס הזזתי את הראש ויצא שהוא נישק אותי בלחי, הוא הסתכל עליי מוזר, "טוב אני שמח שאת מרגישה יותר טוב זה חשוב" הרופא אומר, ליאב מסתובב אליו, "אוקי אז תקשיבו הלילה אתם תשנו פה, בשעה עשר בבוקר יהיה לך אולטרסאונד" הרופא אומר, "וואיי בבאמת כבר כל כך מהר נדע את המין שלו" ליאב אומר, בהתרגשות יתרה, "או שלה" אני מוסיפה, וליאב צוחק, "לגבי אמא שלך" הרופא אומר, אני ישר נהיית דרוכה במקום, מלטפת את הבטן שלי, "אין לך מה לדאוג כל האמהות אומרות את זה וברגע שמגיע התינוק יש מתקפלות" הוא אומר, ומוסיף "אני בטוח שיש לך איפה להיות עם חבר כמו שלך" הוא אומר, ואני צוחקת "ברור אני אדאג לה כמו על החיים שלי ואפילו יותר מהם" ליאב אומר, נותן לי נשיקה בלחי, "לילה טוב" הרופא אומר, "לילה טוב" אני וליאב אומרים ביחד, והרופא יוצא מהדלת, "עכשיו איפה היינו?" ליאב אומר, אני לא מבינה מה זה אומר, "לא יודעת" אני אומרת, לא מבינה מה הוא רוצה, "אז אני אזכיר לך" הוא אומר, ופשוט עולה מעליי, ומנשק אותי, נשיקה סוחפת שהייתי כל כך צריכה אותה, "אני תמיד פה איתך את לא לבד אף פעם" ליאב אומר, בין הנשיקה, "אני אוהבת אותך" אני אומרת, בכל זאת הייתי צריכה אוויר, ליאב קם ממני, ומתיישב בכיסא ליד, "מה אתה יושב שם בוא לידי" אני אומרת, לא מבינה למה הוא הולך לשבת בכיסא, זה ממש לא נוח לישון על זה, "לא לא חיים שלי את צריכה לישון טוב ושיהיה לך נוח" ליאב אומר, הוא כזה נסיך שהוא דואג לי, אבל לא אני רוצה שהוא ישן איתי "אבל אני רוצה לישון איתך" אני אומרת, בקול תינוקי "טוב יפה שלי אבל אחר כך אני עובר לכיסא" ליאב אומר, אני לא רוצה שהוא יעבור לכיסא אחר כך, אבל הוא עקשן אז אני מסכימה לזה