הגורל שלנו

הבדיקה

~7:40~

נקודת מבט ליאב:
אני ער משש בבוקר בקושי הצלחתי להרדם כל המחשבות שלי זה על ליהי, ומה הולך להיות עכשיו, היא כל כך חשובה לי כל הלילה היא בקושי ישנה כל פעם הייתה לה בחילה והלכה להקיא כבר בפעם הרביעית לא קמתי כי היא בקשה ממני לא לקום כי זה יעשה עוד רעש, איך היא דואגת שהכל יהיה שקט, אבל אני יודע שהיא סובלת וקשה לה,  אני יודע שכל החלטה שהיא תקבל אני יהיה לצידה ועמוד מאחורייה, אני לא יעשה משהו שהיא לא תרצה בכך, אבל כן אני יהיה נגד הפלה במידה וזה יהיה הריון, למרות הגיל הצעיר של ליהי, היא מאוד בוגרת לגילה ולפעמים אני שוכח לרגע שהיא בכלל לא בגילי מרוב שהיא כל כך מזכירה אותי, יש לה תובנות לא של ילדה של אישה עצמאית ובוגרת, איך היא הצליחה להסתיר את כל איך שהיא מרגישה בשבוע הזה, לא סיפרה לי כלום אפילו בטלפון לא אמרה כלום, לא רצתה להדאיג אותי,
הייתי צריך לדעת שמשהו לא בסדר, באמת ממתי קורה לליהי סחרחורת ככה סתם, שראיתי אותה מקיאה ותוך כדי מקפידה על השקט איך היא ישר אמרה לי לסגור את הדלת מראה עד כמה היא אחראית, בזמן שליהי ישנה קבעתי לנו תור אצל הרופא בשעה שמונה וחצי, אני לא רוצה להעיר אותה, אבל היא חייבת להתארגן, היא ישנה ממש כמו מלאך אני יכול להתסכל עלייה שעות, העיניים שלה נראות ממש עייפות, כאילו לא הצליחה לישון בכלל, ממש כואב לי עלייה, הלוואי והייתי יכול לקחת ממנה את הכאב הזה,  אני מתחיל לנשק את ליהי, נשיקות טובות כאלה מהצוואר ועד השפתיים, איך היא זזה, אני מת על זה שהיא ככה בבוקר "מאמי דיי עוד לא צחצחתי שיינים" היא אומרת, "אז יאללה חיים שלי קומי צחצחי שיינים כי אני מת לנשק אותך" אני אומר, ומיד נותן לה עוד נשיקה יבשה על השפתיים, היא ישר קמה, הולכת לעשות את ארגוני הבוקר שלה ואני קם להכין לעצמי איזה קפה לשתות, ולליהי אני מכין תה, שתשתה בנתיים עד שנגיע לרופא, "בוקר טוב ליאב מה קרה ככה מוקדם?" עדי שואלת אותי, "סתם את יודעת מהרגל" אני אומר, ישר מתרץ לה,  "יפה יפה אז איך אתה מסביר שילדים כל בוקר צריכים לקום בשבע בבוקר ואני עדיין זאת שמעירה אותם" היא אומרת לי ואני צוחק, "את יודעת ילדים" אני אומר, ממשיך לצחוק, "טוב אני חייבת לרוץ לעבודה אני כבר מאחרת אתם תסתדרו נכון?" היא שואלת אותי, באמת אין על עדי דואגת להכל ויודעת לתקתק דברים, ובעיקר את הילדים "כן ברור אל תדאגי" אני אומר, "יופי אויי מה זה למי הכנת תה?" היא שואלת אותי "סתם לליהי שתשתה תה על הבוקר יותר בריא" אני אומר, היא צוחקת "שיהיה לך בהצלחה עם זה טוב אני יוצאת ביי חמודים תהנו" היא אומרת ויוצאת,
ליהי יוצאת אחרי שהיא התרגנה היא לבושה בגינס קרעים כחול וחולצה שחורה בטן, "ליהי בבקשה לכי תחליפי את החולצה" אני אומר, אין לי בעייה שהיא לובשת בטן אבל זאת חולצת שיותר מידי רואים את הבטן עוד שנייה רואים לה את החזייה ולא מתאים, "דיי ליאבי אתה פה איתי" היא אומרת מחבקת אותי, "ליהי בבקשה ממך" אני אומר, "ליאב דיי גם ככה כואב לי הראש תעזוב אותי" היא אומרת, ואני מבין את הכאב שלה ובטח רמת הלחץ שלה לקראת הרופא אז אני מחליט לשחרר מי זה כרגע, "מה זה הכנת לי תה ממתי אני שותה תה?" היא אומרת, "תשתי זה יעזור לך לבחילות חיים שלי" אני אומר, היא ישר הבינה שזה יעזור לה לבחילות ואפילו לא התווכחה ישר התחילה לשתות, כנראה היא ממש סובלת המסכנה שלי שאני פשוט מאוהב בה, הלוואי והייתי יכול לקחת לה את הכאב שלה,
הלוואי הלוואי הלוואי

******************

~8:30~

נקודת מבט ליהי:
אנחנו מחכים תרונו לרופא, ואין יותר במתח ממני, אני כל כך לחוצה שאני לא יודעת מה לחשוב, עם זה הריון איך אני אסתדר אני רק ילדה, אני מנסה להרגיע את עצמי שזה וירוס ועוד מעט זה יעבור, "מספר 27" זה המספר שלנו אנחנו קמים ונכנסים לרופא, אני ממש לחוצה שהרגל שלי לא מפסיקנ לקפוץ, ליאב מחזיק לי את היד ומסמן לי שהכל יהיה בסדר, "שלום דוקטור באנו לפה כי יש לחברה שלי כל השבוע הקאות וסחרחורות" ליאב אומר, אני לא מסוגלת להגיד כלום אני פשוט מחכה למה שיבוא,
"אני מבין" הדוקטור אומר, "האם עשיתם יחסי מין?" הדוקטור שואל, ואני רק אומרת לעצמי בלב איזה בושות, "כן דוקטור" ליאב אומר לו, "האם השתמשתם באמצעי מניעה?" הוא שואל, "כן אני הייתי עם קונדום" ליאב אומר, הדוקטור מסתכל עלינו "תראו לקונדום יש סיכוי של 97% שזה אכן מונע הריון אבל צריך לזכור שיש עוד 3% נוספים שלצערינו לפעמים נופלים שם" הוא אומר, "אוקי אז מה אתה אומר במקרה שלנו?" ליאב שואל, אני פשוט לא מסוגלת לדבר או להגיד משהו, אני סוג של קפואה ומחזיקה חזק את היד של ליאב,
הדוקטור הולך לאחת השידות שיש לו מאחור, הוא מחפש משהו ואז הוא שם לפנינו, קופסא של בדיקת הריון, "מה אני אמורה לעשות עם זה?" זה הדבר היחידי שאני מצליחה להוציא מהפה במשך כל הזמן הזה, "את רוצה לדעת את התשובה לא זאת הדרך שלך אין עוד דרך אחרת" הוא אומר, ובאלי רק לבכות, בלי לשים לב יוצאות לי דמעות מהעיינים וליאב ישר מחבק אותי, ואני ישר נצמדת אליו עוד יותר לחזה, "דיי יפה שלי הכל יהיה בסדר אני איתך" הוא אומר לי, "לא ככה דמיינתי שאני יעשה פעם ראשונה בדיקת הריון" אני אומרת, ומוסיפה "אני פוחדת מהתשובה שלה" אני אומרת, הדוקטור מסתכל עליי "תראי זה הגוף שלך ונראה לי שאת לא צריכה את הבדיקה שתגיד לך את בעצמך כבר יודעת את התשובה אלייה אחרת לא היית כל כך מפחדת ממנה אני לא צודק?" הוא אומר לי, "אתה יכול להרגע היא כולה ילדה וזה טבעי שהיא תהיה לחוצה" ליאב אומר מגן עליי, "אני לא תוקף אותה אבל אני פשוט אומר שאת חייבת לדעת זה לא משהו שעובר והינה יש לך פה בן זוג מדהים שאיתך ולא מתכוון לעזוב אותך אל תפחדי אין לך ממה אלפי נשים אחרות היו רוצות להתחלף איתך" הדוקטור אומר, אנחנו מודים לו, ויוצאים, אנחנו הולכים לשירותים, אני נכנסת לתא ומחכה לתשובה של הבדיקה אני רואה שמתחיל להיות פס אחד אבל ככל שזה ממשיך אני רואה שמתחיל להיות פס שני, אני ישר פורצת בבכי ולא יודעת מה לעשות עכשיו, ליאב שומע את הבכי שלי, פותח את התא שירותים ורואה את התוצאה, הוא מחבק אותי חזק חזק, ואני רק בוכה ולא יודעת מה אני הולכת לעשות עכשיו, "יפה שלי אהובה שלי אני מבקש שתסתכלי עליי" הוא אומר לי ומחזיק לי את הראש, "בכל בחירה שתעשי אני יהיה איתך והשאר איתך את אישתי וזה לא השתנה אני אוהב אותך כל כך" ליאב אומר לי, ואני מחבקת אותו חזק, מודה לו שהוא איתי פה, אני באה להגיד משהו, אבל בחילה ישר עולה לי, אני מסתובבת לכיוון השירותים ומקיאה את נשמתי, "דיי כואב לי שורף לי דיי אין לי כוחות לזה" אני אומרת, מיואשת ומתוסכלת מכל ההקאות האלה, אני כבר נגעלת מעצמי, אני מתחילה לבכות, "היי יפה שלי דיי חיים אל תבכי זה יעבור אני מבטיח לך הכל יהיה בסדר" ליאב אומר, מרגיע אותי, הוא מרים אותי, ומחבק אותי חזק חזק, "את לא לבד אני תמיד פה איתך ולא עוזב" ליאב לוחש לי באוזן, אני פשוט מאוהבת בו, איך הוא יודע להרגיע ולהגיד את המילים הנכונות, זה פשוט כישרון
"תודה חיים שלי אני אוהבת אותך כל כך" אני אומרת, "תמיד יהיה פה איתך בואי נקנה לך כדורים נגד בחילות שתרגישי יותר טוב" הוא אומר, וככה אנחנו יוצאים מהשירותים