הגורל שלנו

אפילוג

כעבור ארבע שנים:

נקודת מבט ליאב:
"אבאא" , "אבאאא" ים ונוי צועקים ורצים אליי, "ילדים יפים שלי" אני אומר, ומרים אותם על היידים "איך היה היום?" אני שואל "כייף" הם  עונים ביחד, "מה זה מה עשיתם?" שאני רואה שכל היידים שלהם קעקועים "קעקועים" הם צועקים ביחד שמחים "לכו תביאו את התיקים שלכם" אני אומר והם רצים לקחת, "איך היה להם היום?" אני שואל את סמדר הגננת, "היו מדהימים באמת" היא אומרת, אני יודע שהם יכולים להיות בלאגנסטים לא קלים, אבל שמח שהיה יום טוב היום, יודע שליהי לא תואהב את הקעקועים האלה אבל בסדר היא גם ככה לא מרגישה טוב, אז לא בטוח יהיה לה כוח לזה,
אנחנו נכנסים לאוטו, "אבא אני רוצה יובל המבולבל השיר של גיבור" ים אומר, "לאאא יובל המבולבל צבעים" נוי אומרת, הילדים האלה שרק היו בריאים, "תחליטו מה קודם" אני אומר, והם מתחילים לצעוק, "טוב אני לא שם בכלל" אני צועק עליהם, הם צריכים לדעת לוותר אחד לשני, "טוב אבא שים גיבור" נוי אומרת, יוצאת בוגרת יותר, "תודה נסיכה שלי אחרי זה נשמע צבעים" אני אומר, ואני רואה את החיוך הכובש שלה

נוי👇🏻

ים👇🏻

נקודת מבט ליהי:
אני לא מרגישה טוב כבר שלושה ימים, לא יודעת מה עובר עליי, טוב בכל זאת לא פשוט לגדל שלושה ילדים, "עומרי מה אתה בא לאמא לך תשחק במשחקים" אני אומרת בקול ילדותי, שאני רואה את עומרי זוחל אליי, אני מכינה לילדים שניצל, פיתיתים, פירה, וכמובן גם סלט ירקות, עומרי הגיע עד הרגל שלי, רוצה שאני ארים אותו, אני לא רוצה להרים אותו כי אני מטגנת את השניצל, הוא מתחיל לבכות, אבל זה בכי של צומת לב כזה חמוד, הוא מצחיק אותי כל פעם שהוא עושה את זה, אני מרימה אותו, "מה למה אתה בוכה" אני אומרת, ויש לו עיינים ירוקות דבש כאלה, לא יודעת ממי הוא ירש את העיינים האלה בכלל, והוא ישר מתחיל לצחוק, ואני מנשקת אותו בבטן, איזה צחוק חמוד, "פשוט לאכול אותך לאכול אותך" אני אומרת מאהבה שלי אליו, אני מוציאה את השניצלים, ושמה חדשים, "תראה לולי" אני אומרת, שאני רואה את לולי בטלוויזיה, אני שמה אותו במשטח משחקים, והוא בשלו מתחיל לשחק, כל הבית צעצועים בכל פינה מפוזרים, אבל התרגלתי לזה, אני שומעת את יולה ואוליבר נובחים, וזה הסימן שהגדולים שלי הגיעו, ישר פותחים את הדלת, "עומרייי" הם צועקים ביחד, שהם רואים אותו במשטח, ועומרי, ישר מחייך, ומתהפך, נוי רצה אליו, "אמא" ים רץ אליי, וישר מחבק אותי ברגליים, "גבר קטן שלי" אני אומרת, מתכופפת אליו, מחבקת אותו, "תראי מה עשיתי בגן" והוא מראה לי את הקעקועים שיש לו על היד, אני לא אוהבת את זה, זה גם מוגזם כמה קעקועים היא נתנה לילדים לעשות, הוא מסתכל עליי בעיינים השחורות שלו מחכה שאני אגיב לו, "אתה אוהב את זה?" , והוא עושה כן עם הראש "אז זה הכי חשוב" אני אומרת, מחייכת אליו, העיינים שלו בשנייה נוצר בהן דמעות, "מה קרה" אני שואלת לא מבינה מה קרה לנסיך שלי, "את לא אוהבת את זה" הוא אומר, כפרוני על הילד הרגיש שלי, "אני אוהבת כל מה שאתה אוהב" אני אומרת, ונותנת לו נשיקה בלחי, "יששש" הוא ישר נהיה שמח, טוב לזה קוראים הורות נפלאה, "אימוש" נוי אומרת, מחבקת אותי, אני מוציאה את השניצלים, "יאא יש שניצל" , "כן" , "ישש" נוי וים צועקים, "אמא אני יכולה לגלות לך סוד" נוי אומרת, "ברור יפה שלי" , "ים רצה באוטו לשים שיר ואני רציתי שיר אחר אבל בסוף נתתי לו להיות ראשון" היא אומרת, "באמת" אני שואלת מופתעת, והיא מהנהנת, "כל הכבוד יפה שלי אני פשוט גאה בך" אני אומרת ומנשקת אותה, ליאב עם עומרי ביידים, "יפה שלי מה איתך" ליאב אומר לי שלום ונותן לי נשיקה על הלחי, "לא מרגישה טוב" אני אומרת, "אולי תראי רופא?" , "נוו ליאב עזוב אותי כמה ימים וזה יעבור" אני אומרת, הוא פשוט כל כך הסטרי מאז שהתעלפתי קורה שלא ישנים טוב אז הגוף נחלש לא צריך להגזים אפילו הרופא אמר לו שמה שאני צריכה זה רק מנוחה, "אז לכי תנוחי אני אדאג פה לשאר" ליאב אומר, "מאמי אני יודעת שאתה דואג אבל אני באמת בסדר" אני אומרת לו, הוא התייאש, כי הוא כבר מכיר אותי, וחוץ מי זה יש לי דברים לעשות ולדאוג להם,
"ילדים באו לשולחן" אני אומרת והם ישר רצים,
הם יושבים בשולחן, אני לוקחת את עומרי מליאב, וליאב הלך לשים להם את האוכל,
"עומריקי אתה רוצה פירה" אני אומרת לו, והוא ישר צוחק, לא ראיתי ילד כזה מלאך,
אני מושיבה אותו בכיסא שלו ושמה סינר למרות שזה אף פעם לא יעזור לי שהוא לא התלכלך, אני מביאה לו את הכפית גומי שלו והוא ישר מתחיל לאכול, "איך היה בגן" אני שואלת את הגדולים שלי, "אמא את יודעת שהיום התגלשתי במגלשה ואז נוי באה ודחפה אותי ועקפה אותי ובכיתי" ים אומר, "זה לא נכון אמא פשוט שיחקנו תופסת ו ופשוט תומר עמד לתפוס אותי אז הייתי חייבת לרדת מהר" נוי ישר אומרת, "מה מי זה תומר קודם כל אח שלך" ליאב אומר, אני מחייכת אליו שירגע הם כולה בני חמש, "אבל תומר חבר שלי" נוי אומרת וליאב מגלגל עיניים, "יפה שלי זה היה יכול להיות מסוכן עם ים היה נופל מהמגלשה את צריכה לשמור עליו אתם אחים" אני אומרת, "כן וים אתה גם צריך לשמור עליה אתה האח הגדול מה זה שירדפו אחרי אחותך" ליאב אומר, "ליאב אתה מגזים" אני אומרת צוחקת, "מה מגזים אני רק אומר" ואני ישר צוחקת,
"היום יש את החתונה של שירז ועידו אתה זוכר" אני אומרת לליאב, "אהה שיט זה היום" הוא אומר, "כן אמרתי לך בבוקר", "מה אמא היום אני לובשת את השמלה היפה שקנינו ביחד הלבנה" נוי אומרת בהתרגשות "כן חיים שלי את שושבינה" אני אומרת לה "ישששש" היא צועקת וקמה מהכיסא בהתלהבות "אני גם רוצה להיות שושבינה" ים אומר עצוב, "כפרוני על הילד היפה שלי אתה תהיה שושבין" אני אומרת ונותנת לו נשיקה על הלחי שלו "באמת" הוא מסתכל עליי עם העינים היפות שלו "ברור חיים שלי אתה תלך יד ביד יחד עם נוי", "יששש" הוא צועק ורץ בבית ויולה ואליבר רצים יחד איתם, ועומרי מתרגש בכיסא שלו, ישר יולה באה אליו והוא נותן לה את הכפית שלו, "לא אסור" ליאב אומר, יולה לוקחת את הכפית מהיד של עומרי ובורחת "יולה אסור" ליאב צועק, ועומרי צוחק "למה נתת לה" ליאב שואל את עומרי, ועומרי רק צוחק, שברור שכולו מלוכלך בפנים ובבגדים, "מאמי למה את שמה לו גופייה לבנה לילד הזה איין גופייה אחת נקייה" ליאב אומר מוציא אותו מהכיסא, "מה אני אעשה מאמי" אני אומרת, והוא עולה איתו למעלה כנראה למקלחת, "יאללה ים ונוי בואו למעלה למקלחת כי יש גם יום צילומים היום" אני אומרת, והם רצים למעלה, אני בנתיים מסדרת את המטבח והפינת אוכל