הגורל שלנו

בלאגן ביום הראשון

נקודת מבט ליאב:
אני שומע את השעון מעורר מעיר אותי משנתי אוףףף אני גמור אני מפסיק את הצליצול השעה 6:00 בבוקר אני קם להתארגן באירגוני הבוקר שלי מתלבש בגינס שחור חולצה שחורה אדידס ונעל נייק שחורה כן אני מאוד אוהב להתאים את עצמי אני יורד למטה רואה שעדיין כולם ישנים לוקח את המפתח של האופנוע שלי כן אני קניתי בעצמי ועשיתי את הרישיון שלי לבד בלי עזרה עבדתי קשה והצלחתי יוצא בשקט מהבית יש לי שלושה אחים קטנים שאני מת עליהם אבא שלי נעלם לפני שנים רבות השאיר את אמא שלי בחובות נוראים ובגלל זה אני חייב לעזור לה אני הולך עכשיו לעבוד בסבלות לא עבודה הכי מעודפת עליי אבל לבנתיים אני חייב את העבודה הזאת אני מגיע לעבודה חונה את האופנוע ורואה את צחי העובד שאיתי  "בוקר טוב אחי" אני מחזיר לו "בוקר טוב" ואנחנו עולים ביחד על המשאית ומתחילים בנסיעה ובעוד יום עמוס שמחכה לי
*****
~השעה 11:15~
נקודת מבט ליהי:
אני יושבת ליד אופק בשורה השלישית ואנחנו רק מדברים וצוחקים טוב שיעור גאוגרפיה ממש לא עיניין אותנו אף פעם
אור ומאי עשו בשכל שהבריזו משעמם טילים והמורה כבר שעה מסביר את גבולות המדינה "ליהי ואופק דיי כמה פעמים אני צריך להגיד לכם זה מפריע מאוד לשיעור" אני ואופק רק צוחקים לו בפרצוף "מה לא הבנתי יש לכם בעיות שמיעה הוא אמר לכם דיי אנחנו רוצים ללמוד יאללה סתמו כבר לא יכולה איתם כבר" ואני עוד יותר מופתעת שזאת נטלי חחחח באתי להגיב לה אבל אופק הקדים אותי "בואונה סובבי את הראש שלך ומהר מה יש כבר ללמוד את גבולות המדינה מה את עד כדי כך טיפשה שאת לא יודעת את הגבולות שלה זה משהו דיי בסיסי שצריך לדעת אותו פוסטמה" ואני עוד שנייה כבר נופלת מהכיסא מרוב צחוק אבל דיי באמת הוא צודק עד כדי כך קשה לדעת את הגבולות של המידה מיצרים עזה ירדן לבנון וסוריה לא כזה קשה לזכור
"בואנה סתום תפה שלך לפני שאני מפרק אותך במכות דבר יפה היא לא אחת הזונות שלך"
ואני כבר לא מתאפקת איזה חיי בסרט האדיר הזה "ברור שהיא לא אחת הזונות שלו היא אפילו לא ברמה שלו אתה יודע אפילו לזונה צריך שתהיה רמה בשביל להגיע לאופק" וברור מי תגיב לי עם לא אחרת משירז "תקשיבי לי טוב טוב ילדה מסכנה שכמותך אף אחד לא ידבר ככה לחברים שלי הבנת אותי אחרת יהיה לך עסק איתי" ואני כבר לא מתאפקת ופשוט צוחקת לה בפרצוף ואומרת "תגידי את חושבת שאת מפחידה משהו לכי תחפשי לקפוץ מאיזה גג עאלק מאיימת עליי אני אדבר איך שאני רוצה וכמובן שעם הם מדברים ככה אז ברור שאני ארשה לעצמי עכשיו סובבי את הראש שלך עם את לא רוצה שאני אסובב לך אותו" שירז עוד שנייה מתפוצצת ממני חחחח לא סובלת אותה היא פשוט בלתי נסבלת היא קמה מהכיסא שלה והתחילה לצעוק "ילדה מפגרת לא הבנתי אותך מה את חייה בסרט שאת ככה מדברת אליי את מתבלבלת אולי אליי ככה אף אחד לא מדבר ילדה מסכנה ברמות חסרת חיים שאין לה מה לעשות עם אתם לא לומדים לפחות אל תפריעו לנו ללמוד כי לנו זה באמת חשוב"
ואופק מגיב לה "מה קשה כבר לזכור את גבולות המדינה סוריה לבנון ירדן מיצרים ועזה כזה קשה לך לזכור ילדה עם פיגור"
וסוף סוף המורה נזכר ואומר לנו "תקשיבו עם אתם לא נרגעים עכשיו אתם נשלחים למנהל ושהוא יעשה איתכם סדר לא הבנתי מה יש לכם עוד לא התחילה השנה תרגיעו ומיד כל אחד שישמור על הפה שלו האם אני מובן!!!" המורה צעק וכולנו אמרנו טוב
סוף סוף הסתיים השיעור הזה אנחנו יוצאים לבחוץ לספסל שלנו של כל החבורה כבר אור ומאי שם אור שואלת "נוו איך היה בשיעור המשעמם הזה מה כבר הפסדנו" אופק עונה לה "שמעי לא הפסדת כלום עשיתם בשכל שלא נכנסתן סתם שיעור מפגר" בדיוק עידו ועמית הגיעו והתיישבו איתנו ואני אומרת "חחח איזה חייה בסרט הנטלי הזאת מה נראה לה שהיא ככה צעקה עלינו" אופק אומר "כן לא הבנתי מאיפה היא הגיעה אבל מתתי מצחוק מהתשובה שלך לאדיר חחחח זה היה טוב מידי" ועמית עידו מאי ואור מסתכלים עלינו בשביל שנספר להם מה היה אני ואופק סיפרנו להם מה היה עמית אומר "חחח כנראה סתומים מידי בשביל להבין את גבולות המדינה חחח כמה קשה זה כבר" ואת מי אנחנו רואים מתקרבים עלינו עם לא שירז אדיר נטלי עומר גל ואיתי
אור: "חחחח חבל שלא דיברנו על מיליון דולר"
אופק: "חחחח לגמרי עם היה לנו כל פעם שקל שאנחנו רואים אותם היינו עשירים ממזמן"
אני: "צודק כמה חבל שזה לא ככה לפחות היה יוצא משהו טוב בלראות אותם היינו מרוויחים כסף"
מאי: "עזבי כסף מוכנה לשלם בשביל לא לראות אותם בכלל"
עידו: "צודקת לגמרי אני מוכן לשים כסף בשביל זה"
עמית: "אני מוכן רק בתנאי שזה תקף לשנה"
וכולנו התחלנו לצחוק איך אנחנו רעים כאלה חחחח אבל זה מה יש הם תמיד מתחילים איתנו וזאת התוצאה
עומר: "לא הבנתי מה כל כך מצחיק אותכם ילדי זבל ומי נראלכם שאתם שככה תדברו אהה לא הבנתי אתם תרגיעו את הלשונות שלכם כי אתם מתחילים להגזים וכדי לכם להירגע ומהר אחרת זה לא יגמר בטוב!!!!!!!!!"
האמת שקצת נבהלתי כי אף פעם לא ראיתי את עומר ככה ותאמינו לי ראיתי אותו בהרבה מצבים ובמצב כזה לא ראיתי אותו
עידו: "קודם כל תריגע את הטונים אנחנו לא אשמים שחברים שלך לא יכולים לדעת ללמוד והכי חשוב מי אתה חושב שאתה מאיים עלינו אההה תוריד את הפוזה ומהר האיומים שלך לא עלינו ובטח אתה לא מרים עלינו את הקול שלך כי אני יכול לצעוק יותר חזק ממך הבנתתתת!!!!" עידו קם מהספסל והתחיל להתקרב לעומר עמית קם אחרי עידו ומתקרב עליו ואיתי מתחיל להתקרב לעומר אני מסתכלת הצידה ואני רואה את שירז בוכה בואנה הילדה משחקת אותה בוכה אימלה איזה ילדה אני לא יכולה איתה קמתי מהספסל והתחלתי להתקרב לשירז ופשוט צעקתי עלייה "תגידי מי את חושבת שאת משחקת אותה בוכה לא הבנתי אותך מה כל כך היה קשה לך ללמוד יותר נכון את פשוט קנאית שהיה לך רע לראות אותי ואת אופק צוחקים ואת רצית להרוס את זה וזה פשוט לא עבד לך כי אנחנו נהנים ואת פשוט סובלת קשה לך עם זה נכון" פתאום אני מרגישה סתירה על הלחי שלי וזאת הייתה נטלי בשנייה אני רואה את מאי מושכת לנטלי בשיער ואני מסתובבת ורואה את עידו ועומר הולכים מכות ובנוסף עמית ואיתי הולכים מכות פשוט כבר התעצבנתי ויצאתי מדעתי אני שונאת אלימות אני אף פעם לא מרימה יד על אף אחד בעייני מי שמרים יד סימן שהוא פשוט לא יודע לדבר והוא משתמש ביידים אופק מנסה להפריד בניהם ואור מנסה להפריד בין מאי לנטלי ואני פשוט הולכת לבנים לאמצע שלהם ומתחילה להוריד את עומר מעידו וצועקת "דיייי דייייי מספיק מטומטמים דיייי דיייי מספיקקקקקקק!!!!!!!!" צעקתי כמו שלא צעקתי אף פעם כולם נרגעו אמרתי לחברים שלי "בואו קומו אנחנו סיימנו את היום הזה" ואני מסתכלת על שירז ואומרת "אתם פשוט חבורה של פחדנים לא יודעים לדבר כי אתם פשוט קטנים ולא יודעים לענות אני מבינה שקשה לכם שאנחנו יותר טובים מכם אבל עד על להרים עלינו יד ואל תדאגי נטלי על הסתירה הזאת את תשלמי ביוקר" וככה אנחנו יוצאים מהשער