הגורל שלנו

שיכנוע

יום שלישי:

~9:20~

נקודת מבט אופק:
וואיי ממש יופי של בוקר, עוד לא פתחתי עיינים וכבר התחילו כל המלחמות, וואיי איזה עצבים, אני עולה לחדר שלי כמה שיותר מהר עצבני,
"אולי כדי שתתחיל ללמוד ולא להסתובב עם חבורה שלא מגיע אלייך בכלל" אבא שלי צועק, אבל אני כבר נכנס לחדר וטורק את הדלת, כוססעמקק ערס, דיי אני לא יכול יותר, נכון נשאר עוד יום להשעייה הזאת, אבל רק בוקר איך אני אשרוד עוד יום, אני לא יכול יותר, אני עצבני רצח, הבית משגע אותי כל שנייה אני רב עם משהו אחר, דיי אני רוצה שיניחו לי לנפשי, ובעיקר שאבא שלי יעזוב אותי בשקט,
אני קם והולך לשק איגרוף שיש לי בחדר, ומוציא את כל העצבים שלי, נותן אגרוף ועוד אגרוף ועוד אגרוף, באיזה שהוא שלב התחיל להיות לי כואב בגלל שאני בלי כפפות, אבל הכאב לא מעניין אותי, אני ממשיך לתת לשק עוד אגרוף ועוד אגרוף, אני מרגיש את העור שלי נקרע, אבל אני עצבני מידי שכבר לא אכפת לי, אני שומע שהדלת של החדר שלי נפתחה, ומרוב עצבים אני מחליט לתת לשק בעיטה, שאני חושב ששמעו אותה כל כך חזק, והכאיבה לי לרגל בחיים ככה לא הייתי עצבני,
אני מסתובב לראות מי אפריע לי, ואני רואה את יניב, כמה לא מפתיע, "צא מפה!!!" אני אומר עצבני, וחסר סבלנות, "אני רוצה שתקשיב לי שנייה" הוא אומר, אבל אותי זה לא מעניין, אני מסתובב חזרה לשק איגרוף, וממשיך לתת לשק אגרופים "אתה מוכן שנייה לעצור ולהקשיב לי!!" הוא צועק, אבל לא מעניין אותי אף אחד, שכולם יניחו לי, הוא חוטף את שק האיגרוף ממני, לא הספקתי לעצור בזמן והחטפתי לו אגרוף לבטן, הוא מתקפל מכאבים, אני מבין שהגזמתי בכל זאת הוא לא אשם, אני עוזר לו לקום, ואנחנו יושבים במיטה שלי, "באמת תודה שאתה עכשיו מוכן להקשיב לי" יניב אומר, מחזיק את הבטן שלו, נתתי לו חתיכת אגרוף בגלל שאני עצבני, "אתה זה שקפצת על השק, יאללה תגיד מה שאתה רוצה להגיד ותלך" אני אומר, משתדל לשמור על רוגע,
"יש לי פתרון לבעיה שלך" הוא אומר, ואני מקשיב "אז ככה אני חושב שאתה והחבורה שלך צריכים..." אני לא נותן לו לסיים את המשפט
"למה שפעם אחת תהיה בצד שלי ותבין אותי, עלאק יש לי פיתרון בשבילך, הפיתרון זה לא שאני אחליף חברים" אני אומר עצבני, נזכר בכל מה שאבא שלי אמר למטה, אני קם מהמיטה וממשיך להחטיף אגרופים לשק "אני חשבתי שתצאו לחופשה באילת ותקח את המטוס, אבל עם אתה חושב שזה לא הפיתרון תהנה" הוא אומר, ובא לצאת "זה רעיון מעולה" אני אומר, סוף סוף שמח קצת חופש, באמת זה מה שאני צריך סוף סוף חופש עם חברים ובעיקר לא בבית "יופי אני שמח שאתה מתלהב מהרעיון אבל אני מציע שתבדוק מה קורה עם שאר החברים שלך"
יניב אומר, ואני מבין שהוא צודק, כל אחד קיבל עונש, אבל אני חושב שכל אחד מאיתנו עם קצת פרצופים להורים שלנו יכול לעשות את זה
"אל תדאג, אתה תדאג למטוס ולוילה אני אדאג לשאר" אני אומר בביטחון, זהו אני חייב להשתחרר ובטוח שכמוני ככה כל החבורה
"טוב בוא נטפל ביד שלך" הוא אומר, באמת היד שלי במצב גרוע חתכתי לעצמי את העור,
אבל שטויות מקלחת תמיד יכולה לעזור
"עזוב אחי מקלחת וזהו" אני אומר, לא מעניין אותי עכשיו גם הכאב שלי העיקר החופש הזה
"איך שאתה רוצה" הוא אומר, יוצא מהחדר,
אני ישר לוקח את הטלפון שלי