הגורל שלנו

כעבור חצי שנה

~כעבור חצי שנה~

יום רביעי:

~12:30~

נקודת מבט ליהי:
עברה חצי שנה, מאז שאני וליאב ביחד, הוא בצבא ואני רואה אותו רק בסופי שבוע, והוא נשאר לישון אצלי, אמא שלי מקבלת את זה יפה מאוד, ואפילו התחילה לאהוב אותו ממש כמו בן משפחה,
המצב בחבורה שלי לא השתנה כל כך, נטלי ושירז עדיין עושים לנו חיים קשים אבל כבר הפסקתי להתלונן על זה, כולם יודעים שליאב הוא הבן זוג שלי בהתחלה היה קשה כי מלא ילדים לא פירגנו לנו אבל בסוף למדתי להתעלם מי זה, עם כמה שזה היה קשה לי,
לפני שבוע אני וליאב חגגנו חצי שנה לזוגיות שלנו בצימר בצפון, ממש היה כייף, טיילנו נהנו אכלנו טוב, ואפילו עשיתי עם ליאב אהבה, מודה בהתחלה התביישתי אבל בסוף זה פשוט קרה,
אני פשוט מאוהבת בו כמה שאני מתגעגעת אליו רק מחכה ליום חמישי שיגיע כבר,
כרגע אני בלימודים בשיעור איכסטוריה, מתי השיעור הנוראי הזה הסתיים כבר, "ליהי, ליהי" המורה קוראת לי "כן המורה" אני אומרת, "על מה את חולמת שם בבקשה תהיא מרוכזת" המורה אומרת לי, "כן המורה" אני אומרת, והיא חוזרת ללמד "חחחח" אור צוחקת עליי, "מה מצחיק אותך" אני אומרת, "שאת מעופפת היא שאלה אותך שאלה ואת פשוט חלמת בהקיץ" היא אומרת לי, "אויי מה היא שאלה אותי" , "לא זוכרת אבל תתחילי להיות מרוכזת את יודעת יש עוד חודש בגרות" אור אומרת, ואני מסכימה איתה, הסתיים השיעור הנוראי הזה, אני ואור הולכות לשים את הספרים בלוקר, "אז את מתכוונת להגיד לי על מה חלמת שם" אור אומרת לי, "סתם באמת על כלום" אני אומרת "כן כן שמענו עלייך תפסיקי להתעופף עליו" היא אומרת לי, טוב מכירה אותי שאני חושבת רק על ליאב מה אני יעשה אני דואגת לו שהוא בבסיס ועוד במיוחד השבוע יש להם פעולה בסורייה ואני רק מתה מדאגה אליו, "מה אני יעשה אור הוא נמצא בגבול סורייה ואיך אני לא אד..." אני לא מספיקה לסיים את המשפט ואני ישר רצה לשירותים, נכנסת לתא הכי קרוב שיש ומקיאה את כל מה שיש לי, "ליהי לילו את מרגישה טוב" אור שואלת אותי, תוך כדי שהיא מחזיקה לי את השיער, "לא יודעת" אני אומרת בבכי, אני לא מבינה מה עובר עליי, "לילו את חייבת ללכת לרופא זה כבר פעם שלישית השבוע שזה קורה" אור אומרת לי בדאגה, "דיי אור זה סתם וירוס" אני אומרת לה תוך כדי שאנו שותפת את הפנים, "ליהי זה לא מצחיק אף אחד לא יודע מי זה את חייבת ללכת לרופא" אור אומרת לי דואגת לי, כן השבעתי אותה לא לספר לאף אחד שאני ככה מרגישה כל פעם שזה קרה לי שהיינו בחבורה היא המציאה איזה תירוץ תוך כדי שרצתי לשירותים ואז רצה אחרי, אף אחד לא יודע מי זה אפילו בבית שלי שזה קורה לי מתוך שינה אף אחד לא שומע, אני דואגת לסגור את הדלת של השירותים ומקיאה הכי בשקט שאני יכולה,
אני לא הולכת לרופא כי אני פוחדת מהתשובה, אני חייבת לדבר עם ליאב אבל גם מי זה אני מפחדת, איך הוא יגיב, "לילו אני באמת דואגת לך את חייבת לספר למשהו את לא יכולה ככה להשאר" אור אומרת לי, אני יודעת שהיא צודקת אבל עד שאני לא מדברת עם ליאב אני לא רוצה שאף אחד ידע מי זה "לא תבטיחי לי שאת לא מספרת" אני תופסת את אור חזק, "לילו תרגיע אני לא הולכת לספר לאף אחד אבל בבקשה תטפלי בעצמך" היא אומרת לי, ואני מהנהנת רק מחכה למחר שליאב יבוא כבר