הגורל שלנו

מועדון

~21:30~

נקודת מבט ליהי:
אנחנו נכנסים למועדון, מפוצץ באנשים, אנחנו הולכים לכיוון הספות עמית ואופק הלכו להעיף את האנשים, ואנחנו מתיישבים, עידו יושב לידי והוא עם משקפי שמש שחורות, אני לא מבינה למה הוא צריך משקפי שמש בכלל, "למה אתה צריך משקפי שמש?" אני שאולת אותו, אנחנו במועדון יש מלא צבעי תאורה או איך שלא קוראים למנרות האלה עם הצבעים, ומוזיקת טראנס, שעושה חשק לקום לקפוץ ולרקוד "את יודעת אני בכל זאת שחקן והיו בחוץ פאפרצי אז לא באלי בטוב עכשיו תמונה שלי ברכילות" הוא אמר, תוך כדי הוא מוריד את משקפי השמש שלו "יש לך מקום בתיק?" הוא שואל, "כן יש לי" והוא מביא לי את המשקפי שמש שלו, אני מכניסה אותם לתיק צד שלי וסוגרת
"יאללה חברה אני הולך להביא לנו שתייה" אופק אומר לנו ורץ לבר "אין חמור הילד הזה איך הוא יביא לכולנו" עידו אומר, וקם לבר, מתיישבת לידי מאי ואני עוד עצבנית עלייה, על מה שקרה בוילה מה היא חושבת לעצמה בכלל "אני מצטערת חיים שלי בטעות נפלט לי" מאי אומרת, יש לה מזל שאנחנו במועדון כי אחרת הייתי פותחת איתה ריב רציני, זה ממש לא מצחיק אותי שכל העולם ידע עכשיו על ליאב, "תזהרי פעם הבאה" אני אומרת לה רצינית, היא ישר קופצת עליי מחבקת אותי "וואוו מה הפסדנו" אופק אומר, בא עם שלוש כוסות אשכוליות ואצל עידו שתי כוסות קולה ועוד כוס אשכוליות, הם מניחים את השתייה על השולחן "וואיי איך רציתי" אור אומרת, לוקחת כוס אשכוליות ונותנת לי ולמאי "בנות יש אלכוהול בזה" אופק אומר לנו, אני מחזירה את הכוס לשולחן ולוקחת את הכוס קולה במקום, "מה יש?" עידו שואל אותי, "סתם לא רוצה לשתות אני אהיה עם עמית" אני אומרת, מסתכלת על עמית והוא מהנהן לי כאישור, "טוב איך שתרצי" אופק אומר, ואנחנו מרימים את הכוס "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" אנחנו אומרים כולנו ביחד, "לחיים משפחה שלייי!!!!!!!" אופק צועק, אנחנו שותים, ואנחנו ישר קמים ומתחילים לקפוץ ולרקוד לפי הטראנס שיש "אח שלייייי" עידו צועק לעמית "יאללה לרחבה" אופק צועק, וישר נכנס, נעלם לי מהשדה ראייה שלו, אני קצת דואגת לו שלא יעשה יותר מידי שטויות או הסתבך איפה שהוא, "אל תדאגי הוא יהיה בסדר" עמית אומר, בא מאחורי "איך ידעת?" אני שואלת אותו, לא מבינה איך הוא הצליח להבין מה עובר עליי, "מכיר אותך" הוא אומר, ומחבק אותי מאחורה, אין אני שרופה עליו הוא באמת אח שלי הגדול "יאללה בואי לרקוד" הוא אומר ומושך אותי לרחבה, אני מסתכלת בין האנשים ואני מרגישה שיש משהו בוהה בי
אני מחליטה להתעלם מהרגשה הזאת, יש יותר מידי אנשים, ויכול להיות שאני סתם מדמיינת לי דימיונות

~22:00~

נקודת מבט ליאב:
"לא לא רגע שאני אבין אתה מכיר את הבחורה הזאת ולא אמרת לנו כלום" תומר צועק עצבני, ידעתי שזה יקרה, אבל לא מעניין אותי הם חייבים לרדת מהנושא הזה, "תקשיבו אני יודע מי זאת ליהי אני מכיר אותה, ואני גם יודע צד אחר בסיפור" אני אומר, משתדל לשמור על רוגע וסבלנות שעוד מעט אין לי "ברור היא משקרת תמיד כנראה סיפרה לך צד אחר בסיפור צד יותר יפה" נטלי אומרת, מחבקת את ירין, משהו פה מוזר לי מאוד, זאת לא נטלי שאני מכיר למה היא עושה את זה, ככה היא אף פעם לא התנהגה "תקשיב אחי תראה מה עשו לי לפרצוף אני ביום חמישי במגרש חנייה הורג אותם" איתי אומר עצבני, אני מסתכל על בר "מה אתה רוצה שאני אגיד לך בדיוק למה לא אמרת לי שאתה מכיר אותה" בר אומר לי, "אחי באמת הסתכלת מתי התקשרת שהראש שלי בכלל לא היה בזה בכלל" אני אומר, טוב ברור שהראש לא היה בזה הוא התקשר אחרי הריב עם ליהי "לא מעניין תראה מה עשו להם איך שתקת ולא אמרת לנו כלום" תומר אומר, מתאפק לא לקום אליי, אבל הוא חיי בסרט בכלל שעם הוא חושב לשנייה לפוצץ אותי, "כן ובכללי מה לך ולליהי?" גל שואלת, אני לא מבין בכלל מאיפה היא בכלל באה עם השאלה הזאת "מכיר לא עיינין שלך" אני אומר עצבני, היא לא מכירה אותי שלא תתחיל בכלל "שומר על העצבים שלך" עומר אומר לי, בואנה הם חיים בסרט הילדודס האלה פה "עומר תקשיב לא כדי לך לעצבן אותי" אני אומר, אני ככה קרוב מלהפוך עליהם את השלוחן, אני שם לב שנטלי אומרת משהו לשירז ואני לא מבין, "הם באילת" נטלי אומרת, אחרי שהיא ראתה משהו באייפון  שלה, אני מנחש שמשהו העלה איזה סטורי אצלה, "מי באילת?" בר שואל את נטלי, "כל החבורה...." היא מסתכלת עליי ואנע נועץ בה מבט שתשקול את המילים שלה "החבורה של ליהי" היא אומרת מהר, ואני שמח שהצלחתי להכניס בה קצת שכל, "איך הם הגיעו לאילת?" איתי אומר עצבני, גם כן מה הוא חושב לעצמו שאנחנו צריכים לנקות את הבלאגן שהם עשו "מה יש לך דפוק בטח אופק לקח אותם" אדיר אומר לו, "אתה ידעת מי זה?" שירז שואלת אותי,
"כן ידעתי" אני אומר, ומוסיף "ילדודס לכו למאוחרי הבית אני רוצה לדבר עם החברים שלי לבד כרגע" אני אומר, "מה למה שנלך אנחנו רוצים לשמוע" אדיר אומר, ישר קופץ, אני בא להגיב לו, אבל  "אדיר תירגע עם הדיבור שלך ועופו מי פה בזה הרגע" תומר אומר לו, ואני מהנהן לו כתודה, לא צריך שישבו פה ילדים על הראש שלנו הם צריכים ללמוד להסתדר לבד "זה הבית שלי" נטלי אומרת, ירין מקים אותה ממנו "לכי עם החברים שלך עכשיו" הוא אומר לה, היא דופקת לו חתיכת פרצוף, והולכת יחד עם החבורה שלה, "תקשיבו שנייה אני מכיר את ליהי לא את כל החבורה שלה, אבל אני באמת חושב שאין מה להכנס לזה הם ילדים הם צריכים ללמוד להסתדר בעצמם" אני אומר להם, ומסתכל על תומר "צודק" תומר אומר, "אבל מה עם נטלי?" ירין אומר, אני לא מבין אותו היא לא ילדה בת שלוש היא תסתדר לבד, אז היא קיבלה סטירה לא נורא מה שיש לשירז על הפרצוף יותר חמור
"היא תהיה בסדר" בר אומר, האמת אני מופתע לא חשבתי שהוא ככה יהיה בצד שלי אבל אני שמח על הבחירה של לרדת מהנושא ולתת להם להסתדר לבד "אמרת לליהי על זה משהו?" ירין שואל אותי, "לא אחי איזה ניראלך" אני אומר, למרות שזה המזל שלו שליהי ואני היינו עסוקים בדברים אחרים, אחרת ממזמן הייתי אומר לה, חבר שלי חבר שלי אבל עד האישה שלי, באמת מעניין מה איתה במועדון הזה שהם יצאו אליו
אני מחליט לשלוח לה הודעה עם הכל טוב אצלה

אישה שלי😍:
אני: יפה שלי איך את?
אישה שלי😍: הכל טוב חיים שלי מה איתך?
אני: אני בסדר, דואג לך
אישה שלי😍: חחחח תפסיק לדאוג הכל בסדר
אני: יאללה אישה שלי השעה 23:40
אישה שלי😍: הבנים נהנים
אני: מה????
אני: אז איך אתם חוזרים לוילה????
אישה שלי😍: חחח התכוונתי שאופק ועידו נהנים עמית לא שותה כי הוא נוהג
אני: אהה יופי אני רגוע ואיך עם הבנות
אישה שלי😍: עוד שנייה מאי פלטה משהו עליינו ליד הבנים
אני:😂😂😂
אישה שלי😍: טוב אני אדבר איתך שאני אגיע לוילה אתה תהיה ער?
אני: בשבילך אני אהיה ער כל הלילה❤
אישה שלי😍: חיים שלייי אוהבת😍
אני: מחכה לך אישה שלי😍

~00:15~

נקודת מבט ליהי:
אני לא מבינה איך המקום כל כך, מלא ועוד מכניסים עוד ועוד אנשים איך זה בכלל אפשרי,
אור ומאי כבר שתו איזה חמש כוסות לפחות, לא יודעת בכלל איך הן מסוגלות להרשות לעצמן בכלל, על מי אני עובדת אני מקנאה, גם אני רוצה להרגיש את זה, ששאלתי את אור איך היא מרגישה שהיא שותה, אז היא אמרה לי שזה נותן לה שיחורר כזה והיא שוכחת מהבעיות והצרות, נשמע באמת חלום, אבל אני מפחדת, אני תמיד רוצה להיות בשליטה, וששאלתי אותה על זה היא אמרה לי, שכייף לה לא להיות בשליטה והיא פשוט סומכת עלינו שנשמור עלייה, אני כן סומכת עליהם שלא תבינו לא נכון, הם המשפחה שלי לכל דבר, הבעיה היא אני, אני אוהבת להיות בשליטה ולהיות מודעת למה שקורה סביבי למשל כמו עכשיו, אני מרגישה שיש משהו שבוהה בי אבל זה סתם בראש שלי, עידו ואופק נעלמו כל הערב לא ראיתי אותם, אני מקווה שהם בסדר ולא מסתבכים בצרות, עמית גם נעלם כנראה הלך לחפש אותם, או שהוא בכלל הלך לבלות עם איזה משהי פה, בכל זאת למה שהוא לא יהנה אני יושבת בפינה עם שולחנות עגולים גבוהים ועם כסאות האי, אני מסתכלת על אור ומאי שרוקדות ונהנות ושמה לב שאף אחד לא מתקרב אליהן, בכל זאת הם לא רקדו רחוק ממני אז לא הייתי צריכה להתקרב, "מה נערה כמוך עושה פה?" משהו שואל אותי, הוא ניראה זוועה יש ממנו ריח חזק של אלכוהול  והוא בכלל לא קרוב אליי, "מה בלעת את הלשון תדברי" הוא אומר מתעצבן, הוא ניראה משהו שבסיבובות גיל ה 25 שלו מהו רוצה ממני, אני שותקת ולא עונה לו "תדבריי" הוא צועק, ויש עוד מוזיקה ואני שומעת את הצעקה שלו, אני מתפללת בתוכי שיעזוב אותי, ומתפללת חזק שעמית יגיע להעיף אותו מפה "מה אתה רוצה" אני עונה, בשקט שיניח לי לנפשי, "מה דעתך לבוא איתי שנייה" הוא אומר לי, ומתקרב אליי, אני קמה מהכיסא "לא לא זה בסדר אני מחכה פה לאח שלי" אני אומרת לו, "אח שלך את משקרת לי" הוא אומר עצבני, הוא תופס לי את היד ומושך אותי לכיון שאני לא מבינה לאן, "דיי תעזוב אותי בבקשה" אני אומרת, מצליחה להשתחרר "אל זה ששיקרת לי את תצטערי מאוד" הוא אומר, ואני מתחילה להתקדם אחורה, אני מפחדת ממה שהולך לקרות, אני גם לא מצליחה למצוא איפה אור ומאי, אני מנסה לחפש משהו שיעזור לי, אני רואה את עמית בצד הרחבה מאחוריה, אני לא יודעת מה לעשות האיש מתקרב אליי, אני מחליטה שאין לי מה להפסיד, אני זזה הצידה ודופקת ריצה לעמית, "עמית" אני צועקת לו, הוא רואה אותי, ואז אני מרגישה שמשהו תופס אותי מאחורה, "לאן את חושבת שאת רצה"