הגורל שלנו

לקבל החלטה

~10:40~

נקודת מבט ליהי:
אני וליאב יושבים בארומה, אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות להשאיר אותו או לא,
ובכללי מה ליאב חושב על כל זה, מה אני באמת בנוייה ללהיות אמא, אני בעצמי עוד ילדה, אז איך בכלל אני מסוגלת להפוך לאמא, ואז אני מבינה, שאמא שלי תגלה על זה אני פשוט בן אדם מת, איך עשיתי את זה, איך עכשיו אני הולכת להסתדר, "ליהי", מה כולם יחשבו עליי, איך אני אגדל ילד אני עוד לומדת, אין לי אפילו 18, "ליהי תסתכלי אליי בבקשה תרגיע" אני שומעת את ליאב אומר, אני רואה מטושטש בגלל שאני מחזיקה את הדמעות, "ליאב איך נסתדר אנחנו בעצמנו עוד ילדים" אני אומרת, מתקשה להחזיק את הדמעות בעיינים, "ליהי יפה שלי בבקשה תרגיע אני פה איתך" ליאב אומר, אני מרגישה שהוא מחבק אותי קרוב אליו, "מה ההורים שלנו יגידו אמא שלי תרצח אותי שהיא תגלה" אני אומרת, ופה הדמעות יצאו לבד, אמא שלי תהרוג אותי או יותר גרוע, תנדה אותי מהמשפחה תזרוק אותי לרחוב, איך אני אסתדר לבד "לילו שלי יפה את חייבת להרגיע" ליאב ממשיך מנסה להרגיע אותי, אני פשוט לא מצליחה מלא מחשבות עוברות לי בראש, אני פשוט אהיה לבד בכל זה, איך אתמודד זה יותר מידי בשבילי, "חיים שלי אני פה איתך את לא לבד אני לא מתכוון לעזוב אותך אני אוהב אותך אף אחד לא יפגע בך שאני פה אני מבטיח" ליאב אומר, מחבק אותי חזק, אני מצליחה להרגיע את עצמי, ואני רואה שאני יושבת עליו, בצורה שהוא פשוט עוטף אותי מכל הכיוונים, "יפה שלי דיי אל תבכי אנחנו נהיה בסדר" הוא אומר, אני לא מצליחה להבין איך הוא יכול להגיד דבר כזה שיהיה בסדר, אנחנו במצב הכי נורא שאפשר להיות אנחנו עוד ילדים בעצמינו אז איך בכלל נהיה הורים, "מה כולם יחשבו עלינו מה ההורים שלנו יגידו לנו, אמא שלי תרצח אותי" אני אומרת בבכי, אני לא יודעת מה הולך לקרות אבל בטוח שזה לא יהיה משהו טוב, "לילו אמא שלך לא תרצח אותך וכולם יקבלו את זה גם אמא שלך וגם אמא שלי את חייבת להרגע למען הילד שלנו" ליאב אומר, מה הוא רוצה להשאיר אותו "אתה רוצה שהוא ישאר?" אני שואלת אותו המומה, "ברור לילו, נכון אנחנו ילדים אבל אנחנו מספיק בוגרים וזה הילד שלנו הוא בא מאהבה" ליאב אומר, אני אני אני.....
אני לא יודעת מה לחשוב מה לנו ולהיות הורים, "ליהי אנחנו נסתדר אני אשכיר לנו דירה ביחד, ונגור ביחד וכולם יקבלו אותנו" ליאב אומר, זה נשמע לי מוגזם מידי, איך הוא כבר הגיע לדירה וכאלה, "ליאב אני עוד ילדה אין לי 18 עדיין עוד לא סיימתי את כל הבגרויות שלי" אני אומרת, מנסה להכניס בוא קצת היגיון, זה תינוק זה לא צעצוע שאפשר לשחק בוא ככה, צריך לשבת ולהחליט מה עושים, "ליהי עוד חודש יש לך 18 ולגבי הבגרויות זאת שנה אחרונה שלך גם ככה את תסיימי אותם והכל יהיה בסדר" ליאב אומר, בכלל שכחתי שעוד חודש אני חוגגת חוקיות איך בכלל שכחתי דבר כזה, "דיי יפה שלי בבקשה תשמרי על עצמך אני איתך אני לא מתכוון לעזוב אותך" ליאב אומר, הוא שוכח שהוא כל השבוע בכלל לא נמצא לצידי, איך אני אסתדר לבד, "ליאב זה לא ככה בכלל כל השבוע אתה בכלל לא פה, אני אצטרך להתמודד לבד ויהיה לבד פה מול כולם אני לא יודעת עם אני בנוייה לזה" אני אומרת, איך אני אסתדר ככה מול כולם ככה לבד ליאב לא יהיה פה לצידי, ובטח כולם יהיו נגדי, זה לא פשוט זה ממש קשה, עברתי את זה קשה שרק אני וליאב התחלנו להיות זוג אבל מה שהפך את זה ליותר קל, זה שליאב היה איתי פה לאורך כל הזמן, עכשיו הוא בכלל לא יהיה פה, איך אני אתמודד, "לילו השתגעת אני לא השאיר אותך לבד, עכשיו שאת בהריון אני יהיה יותר קרוב לבית וכל יום אני בבית" ליאב אומר, אני לא מאמינה ישר נמרח לי חיוך על הפרצוף "אוו את זה אני אוהב שהשאר לך כל הזמן על הפרצוף היפה שלך" ליאב אומר, גורם לי להסמיק, ואני פשוט מנשקת אותו, הלשון שלו מבקשת אישור כניסה, ואני מאשרת לו, הוא חוקר את כל חלל הפה, אנחנו שומעים שיעול ומתנתקים, המלצר שם לנו את המנות על השולחן, ואני רק מתביישת ומתחפרת בחזה של ליאב, ליאב עושה לי נאים בראש, "תודה גבר" ליאב אומר למלצר והוא הולך, "מתי הזמנת את כל זה?" אני שואלת את ליאב, "מתי שחלמת בהקיץ, קחי תוכלי את הבגט שלך" ליאב נותן לי צלחת עם שתי חצים של הבגט שיש חביתה וסלט בפנים, "לולי אתה יודע שאני לא אוכלת בבקרים" אני אומרת לליאב, "לא לא זה עומד להשתנות את חייבת לאכול אל תשכחי שאת עכשיו אוכלת בשביל שתיים" הוא אומר, ואני צוחקת "יופי אז זה אומר שאני עוד מעט יהיה פרה אז אפשר לחסוך את ארוחת הבוקר" אני אומרת מצחקקת, ליאב עושה לי פרצוף מזהיר "מה" אני אומרת בתמימות, "לילו אל תעצבני אותי תאוכלי" הוא אומר רציני, ואין לי כוח להכנס איתו לויכוח אז אני פשוט אוכלת,