חיים כפולים

פרק 5

"אפשר לדעת למה את עושה כל כך הרבה רעש?" קסנדרה נכנסה והעביר את מבטה על המרתף. "אפילו לא התחלת לנקות."

"א-אני מצטערת, גברת קסנדרה, הוא נכנס ו-" השתתקתי כשהבנתי שהיא לא אמרה מילה על ניקו. המבט שלה פשוט דילג עליו.

"על מי את מדברת?" היא שאלה בחשד. "אין כאן אף אחד."

"נכון," מלמלתי, מקללת את עצמי בלב על טיפשותי. ברור שניקו יצליח להיעלם. "כנראה קיבלתי מכה יותר מדי חזקה." הרמתי את ידי אל ראשי.

היא התקדמה לכיווני במהירות ואחזה בשיערי. "לא משהו שלא הגיע לך." אמרה בהתנשאות ודחפה אותי אחורה.

"לא!" מלמלתי בטון חלש כשראיתי שניקו מתקדם לעברה.

"סליחה?" קסנדרה אמרה בטון נדהם.

"כלום." מלמלתי והשפלתי את מבטי. הכאב בראשי גבר משניה לשנייה, ורק חיכיתי שתצא כבר.

"זה מה שחשבתי." היא סיננה וטרקה את הדלת, לא שוכחת לנעול אותי בפנים.

"תשאלי." ניקו אמר לפני שהספקתי לפתוח את הפה.

"איך היא-"

"-לא ראתה אותי." הוא השלים. "טריק פשוט ושימושי שלמדתי לפני שאני ומרילין התחתנו."

"מה הייתה עושה, הופך לבלתי נראה ועוקב אחריה?" גיחכתי לעצמי מהרעיון האבסורדי, אך כשניקו לא הצטרף, שתקתי. "לא נכון," אמרתי בתדהמה. "אתה חתיכת מטריד!"

"זה לא היה ככה!" הוא מחה.

"ברור." הסתרתי חיוך.

"וחוץ מזה, אל תסטי מהנושא." הוא אמר בזעף.

"אתה ביקשת שאני אשאל." הרמתי את ידי כחפה מפשע, אפילו התנועה הפשוטה הזאת גרמה לדקירות כאב בגופי.

"נכון, שתשאלי, לא שתציקי." הוא מלמל והעביר את ידו על מצחי. הוא נראה מודאג.

"אני אחיה?" ניסיתי לשאול בנימה משועשעת אך במקום זה יצאה לי נימה מעוררת רחמים.

"זה לא מצחיק, החתך ממש עמוק." הוא מלמל ובחן את פניי. "ואת ממש חיוורת."

"אני בסדר." אמרתי למרות שהתחלתי להרגיש מעט מסוחררת.

"צריך לקחת אותך לארמון." הוא פסק ואחז בידיי.

"אבל הכל בסדר." חייכתי חיוך קטן שעלה לי במאמץ גדול.

"בטח, ואני רקדנית בטן." הוא כרך את ידו סביב כתפי ופתח שער.

פתחתי את פי כדי להגיד לו שאני אעדיף לראות את קסנדרה בבגד ים מאשר אותו בבגדים של רקדנית בטן, אך החדר התכהה מול עיניי ועד מהרה שקעתי בעלטה.

-

"סלינה." שמעתי את קולו של ניקו במעומם והרגשתי אותו דוחף את כתפיי.