"שקט, שבו יפה. יש לי כמה הודעות.' אמר סוכנם של להקת הקייפופ הידועה, לשבעת הבנים הרועשים שמולו, אחרי עוד כמה דקות של נסיונות השתקה וקצת עזרה מה'אמא' של הלהקה, ג'ין, הצליח הסוכן להשתיק אותם 'טוב, בנים, דבר ראשון, ההופעות האחרונות היו מעולות, באמת, הפעם התעליתם על עצמכם.' פתח הסוכן בחיוך רחב 'ו... אני מצ'פר אתכם! בשבוע הקרוב אני משחרר אתכם מאימונים!' קולות ההתלהבות של שבעת הנערים נשמעו כנראה בכל קוריאה הדרומית, ממזמן לא הייתה להם הפוגה כזאת, לא מתחילת הקאמבק החדש שלהם. 'שקט!' ניסה הסוכן להשתיק אותם, אך ללא הצלחה 'מתי תתבגרו...' מלמל ויצא מהחדר, מוותר על הניסיון להמשיך את האסיפה הקטנה שלהם.
"אתם מאמינים? אין אימונים במשך שבוע!' צעק טאהיונג, 'טאהטאה! אין אימונים אז אתה רוקד עכשיו? חשבתי שאין אימונים' אמר ג'ונגקוק בעייפות 'אני מתכוון לישון בעיקר, לא ישנתי כבר חודש.' המשיך ופיהק. 'חשבתי שיונגי הוא הישנוני מביננו.' צחק הוסוק 'ג'ונגקוק צודק, תפסיקו לרקוד, זאת חופשה, ואם אני אצטרך לחזור עוד פעם אחת על הצעדים של הריקוד אני אשתגע.' אמר ג'ימין 'אבל באמת, יונגי, למה אתה לא ישן? אתה בדרך כלל ישן בשעות האלה.'. המשיך 'בשעות האלה? זה נשמע כאילו הוא תינוק, סך הכל ארבע אחר הצהריים.' אמר הוסוק 'דבר ראשון הוסוק, אני יכול לענות בעצמי, דבר שני, ארבע אחר הצהריים זו שעה מצויינת לישון בה, ודבר שלישי, אני לא ישן כי מישהו,' יונגי נעץ עיניים בטאהיונג 'העיר אותי.' טאהיונג החל לצחקק 'זה לא מצחיק!' אמר יונגי 'אה, ראפמון, מה אתה חושב על החופשה? כרגע אתה פשוט בוהה בי.' אמר יונגי, הוא היחיד שקורא לנאמג'ון בכינוי הבמה שלו, גם כשהם בדירתם המשותפת, השאר קוראים לו בשמו האישי.
נאמג'ון ניער את ראשו 'אני... אני חושב שזה מעולה, גם לי נמאס לרקוד את אותם הצעדים, האמת, שבאמת מתאימה לי חופשה קטנה כרגע.' יונגי פיהק והניח את ראשו על השולחן 'חסר לך שאתה נרדם כאן! פעם קודמת הייתי צריך לגרור אותך לחדר שלך, ואני לא מתכוון לעשות את זה שוב.' הזהיר ג'ין, שהתעורר מהרהוריו 'על מה חשבת? היית נראה ממש בעולם אחר לפני רגע.' העיר ג'ונגקוק 'אני... על כלום' אמר ג'ין, מתחמק, האמת שהוא חשב על טאהיונג, על כמה יפה הוא רוקד, על כמה יפה הוא.... הוא ידע שאסור לו להיות מאוהב בטאהיונג, והוא הדחיק את הרגשות האלה כמה שיותר, הוא אוהב את טאהיונג, אבל רק כמו אח, 'רק כמו אח.' הזכיר לעצמו שוב ושוב. 'לא, לא, לא, לא, אתה לא נרדם פה!' צעק על יונגי המנומנם, יונגי קפץ מכיסאו בבהלה 'משוגע...' מלמל 'אוף, תפסיקו לצעוק, אתם עושים לי כאב ראש.' אמר נאמג'ון לשני הנערים שעדיין צעקו בהתרגשות 'עזוב אותם טאהטאה, הם לא מבינים כלום' אמר הוסוק וגרר את טאהיונג אל מחוץ לחדר, כעבור כמה שניות נשמעו צרחותיהם המעומעמות מעט מחוץ לחדר.
ג'ין עקב בעיניו אחרי טאהיונג היוצא מהחדר, הוא לא רצה שהוא יצא, בכל פעם שהיה לידו, הרגיש קצת יותר טוב, הוא ידע שזה מוזר, שזה אובבסיה, אבל המשיך להדחיק את רגשותיו 'רק כמו אח' הזכיר לעצמו שוב ושוב. 'סוף סוף יהיה פה שקט ואני אוכל לישון' אמר יונגי והניח את ראשו על השולחן, וג'ין התנער מהרהוריו החוזרים 'אפ אפ אפ אפ! מה אמרתי? אתה. לא. ישן. פה.' אמר שוב ליונגי, והאחרון הרים את ראשו מהשולחן ואמר 'אבל אני עייף!' 'אז לך לחדר לישון!' ענה ג'ין בעצבנות והביט בג'ונגקוק, שכבר נרדם על השולחן 'יא! מה אמרתי על לא להרדם פה? קום כבר!' צעק לאוזנו של הצעיר, הוא לא התעורר, ג'ין סטר לו קלות על לחיו, ג'ונגקוק עדיין ישן 'קשה להעיר אותו בדיוק כמו שקשה להעיר אותך, יונגי.' אמר ג'ין ליונגי, האחרון גיחך 'אז כדאי שתגרור אותו לחדר שלו...' הבוגר נשף אוויר בעצבנות 'אין סיכוי, לא אחרי שגררתי אותך לפני שבוע.' הוא סטר בחוזקה ללחיו של ג'ונגקוק, הוא התעורר בבהלה 'למה עשית את זה?' התלונן ושפשף את לחיו האדומה והכואבת 'זה מה שקורה כשאתה נרדם לא בחדר שלך.' אמר ג'ין באדישות וחזר לשבת. נאמג'ון וג'ימין החליפו מבטים ביניהם והחלו לצחוק, 'זה לא מצחיק.... כואב לי.' התלונן ג'ונגקוק 'תגידו, התחלפת בתפקיד עם כולם? קודם אתה ישנוני כמו יונגי, עכשיו אתה בכיין כמו טאה?' אמר ג'ימין, אחרי שנרגע מצחוקו הקודם 'שמעתי את זה!' צעק טאהיונג מחוץ לחדר 'הם עדיין צועקים? מוגזם, אני הולך לקרוא להם.' אמר ג'ונגקוק ויצא מהחדר, אחר כמה שניות נשמעה צעקתו 'תחזרו כבר! אנחנו מדברים, ואחר כך אתה טאה, תתבכיין שלא דיברנו גם איתך' 'זה לא נכון! אני לא מתבכיין אף פעם.' נשמע קולו של טאהיונג, מתבכיין 'עכשיו התבכיינת.' קולו של ג'ונקוק. אחרי עוד כמה ויכוחים נכנס הוסוק לחדר ואמר: 'הם עדיין מתווכחים, הם הגיעו מוויכוח על אם טאה בכיין לוויכוח אם חדי קרן קיימים או לא.' נאמג'ון וג'ימין חזרו לצחוק, 'אני רציני!' אמר הוסוק. 'ג'-ג'ין' איך זה לא מצליח להצחיק אותך? אתה פשוט פסל קרח.' אמר ג'ימין בין פרצי הצחוק 'יא! אני לא פסל קרח, יונגי פסל קרח!' אמר ג'ין 'מודה באשמה.' הרים יונגי את ידו.
YOU ARE READING
cry
Romanceכולם שונאים לבכות, נכון? כל כך חבל שהבכי הוא הדרך הטובה ביותר לבטא רגשות, כל כך חבל... כל כך חבל שדווקא בשבוע החופשה הכמעט יחיד של הלהקה, כל כך הרבה דברים קורסים, נהרסים. טוב, שבעתם שונאים לבכות, אז למה הם עושים את זה כל כך הרבה? קרדיט לMyLight222 ע...
