cry

פרק 39

עבר שבוע, ג'ונגקוק עדיין לא הלך לרופא, ההכנה הראשונית של השיר כמעט סוימה, וכמו שג'ין ציפה, מצבו של ג'ימין הידרדר.
הוא החל להסתגר בחדרו למשך כל שעות היום, והיחיד שהצליח להוציא אותו לארוחות וחזרות, היה ג'ין.
ג'ין בילה את רוב שעותיו בשיחות עם ג'ימין, בניסיון למנוע ממנו ליפול לדיכאון עמוק יותר, ללא הצלחה.

**************

ג'ין יצא מחדרו של ג'ימין לאחר שיחה ארוכה ומייאשת, הוא זיהה את ההרגשה שג'ימין חש עכשיו, והבין עד כמה זה נורא, אבל נראה כאילו ג'ימין מתחיל לאבד אחיזה במציאות, הפסיק להיות לו אכפת אם הוא יחיה או ימות, הוא היה מנותק.

ג'ין נכנס אל הסלון ומצא את טאהיונג וג'ונגקוק משוחחים בלהט - או שיותר נכון להגיד שרק טאהיונג מדבר, כי ג'ונגקוק שתק לחלוטין, ורק מידי פעם רשם מילה או שתיים על הדף שלידו.
'היי טאהטאה...' מלמל הבוגר לאחר שהתיישב ליד בן זוגו, מנשק בעדינות את לחיו וזוכה להנהון מהיר מצד טאהיונג, שהמשיך לדבר עם ג'ונגקוק בשפה החייזרית שהמציא לעצמו.

'ג'ונגקוק, קבעתי לך תור לרופא, מחר, אולי תלך עם הוסוק?' הציע ג'ין, מנסה לרמוז לג'ונגקוק שהוא רוצה לדבר עם טאהיונג לבדו.
ג'ונגקוק הבין במהירות את הרמז, הוא מיהר להנהן והלך אל חדרו של הוסוק, משאיר את טאהיונג עם בן זוגו.
'טאהיונגי, רציתי לדבר איתך על משהו-' אמר הבוגר, אך טאהיונג קטע אותו במהירות 'טאה כועס על ג'יני, טאה לא רוצה לדבר עם ג'יני.' אמר בילדותיות והוציא את לשונו אל עבר ג'ין, שליטף את לחיו בעדינות 'למה אתה כועס עליי?'   'כי ג'יני כל הזמן עם ג'ימין! ל-לג'יני אין כבר זמן בשביל ט-טאה...' יבב הצעיר 'אבל טאהטאה, בדיוק על זה רציתי לדבר איתך, תהיתי... תהיתי אם תרצה לצאת איתי היום לאן-שהוא?' עיניו של טאהיונג אורו והוא התנפל על ג'ין בחיבוק, מתרפק על חזהו 'באמת?' ג'ין הנהן וליטף את שיערו של בן זוגו 'באמת. נצא בארבע, בסדר?' טאהיונג הנהן במתיקות והתיישב על ברכיו של ג'ין, נותן לבוגר ממנו ללטף את שיערו 'היית בLittle space ליד ג'ונגקוק? זה בסדר מבחינתך?' שאל ג'ין ברכות 'כן, ג'ונגקוק לא חשב שטאה מוזר, זה טוב. נכון?' שאל טאהיונג ברצינות תהומית, גורם לבוגר לחייך ולהנהן.
'טאה רוצה נשיקה.' דרש הצעיר, ג'ין חייך והניח על פיו ניקור מתגרה, גורם לטאהיונג לשרבב את שפתיו בעלבון 'לא נשיקה כזאת!' התלונן טאהיונג 'אז איך?' הוא הרים את ראשו והניח את שפתיו בעדינות על שפתיו של הבוגר, מכניס את לשונו ונתקל בזאת של האחר.
'ככה.'

**************

'נאמג'ון, אני יוצא עכשיו עם טאהיונג, אני אחזור בערך בשמונה, תכין ארוחת ערב, בסדר?' שאל ג'ין לאחר שנכנס אל חדרו של נאמג'ון, מוצא אותו במיטתו, כותב.
'אוקי. לאן אתם הולכים?' שאל נאמג'ון, ג'ין משך בכתפיו 'זה לא משנה, ונאמג'ון, אל תילחץ, בבקשה. כשאתה נלחץ אתה תמיד הורס דברים, אני ממש לא רוצה לחזור ולגלות את המטבח שרוף.' נאמג'ון שחרר צחקוק לחוץ 'זה לא נכון.'   'זה כן, אתה הרסת לי את הגיטרה לפני ההופעה הראשונה שלנו, אתה לא זוכר?' נאמג'ון גירד בעורפו במבוכה 'זה היה בטעות, אני לא אשם שהאורגן החשמלי שלי נפל עליה.'   'כן אתה כן, אתה הפלת אותו.'   'בטעות!'   'תפסיק להכחיש, כשאתה נלחץ, אתה הורס דברים, אז אל תילחץ, בסדר?' הצעיר גלגל את עיניו 'לך כבר לטאהיונג, אני די בטוח שהוא מחכה לך.' אמר והחווה בידו אל עבר הדלת, גורם לג'ין להנהן ולצאת מהחדר.