מינהו המשיך להביט מטה, מנסה לאזור אומץ ולקפוץ מעבר לגדר. השמש כבר שקעה, כמות המכוניות התמעטה, אך מינהו עדיין לא קפץ מהגשר, הוא רצה לקפוץ, להעלים הכל, לשקוע במוות, אבל הוא פחד, עד כמה שהוא רצה למות, הוא גם פחד מהמוות, הוא פחד פתאום לא להרגיש כלום.. 'אני רוצה לקפוץ, אני רוצה למות, למה אני לא עושה את זה?' הוא המשיך להביט מטה, כמה לקפוץ - ובאותו הזמן מפחד. 'אני כל כך רוצה לקפוץ...' מינהו עזב את הגדר וירד מהגשר 'אני לא אקפוץ, לפחות לא עכשיו, אני לא תן לאיש במסכה את התענוג, אבל אני גם לא אחזור לבית, מצידי שהיצ'ול יגור שם מעכשיו, אני לא רוצה יותר קשר איתו, לעולם'
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
ג'ין מיהר למלא כוס מים עבור יונגי והלך אל חדרו של נאמג'ון. 'אתה בסדר?' שאל את הנער הצעיר שעדיין שכב במיטתו, ער, כשעיניו דומעות 'ל-לא' גמגם יונגי והסתיר את פניו בידיו 'ששש, הכל יהיה בסדר, אני מבטיח, אתה לא תצטרך לחזור לשם, לעולם, אני אמצא דרך להעלים שוב את הפלאשבקים, אני מבטיח, עכשיו תנסה לשתות' אמר ג'ין והושיט לו את כוס המים, יונגי לקח אותה בידיים רועדות ושתה ממנה מעט 'א-אני עדיין מפחד להירדם, אני לא רוצה ל-לחלום על זה שוב' הודה בעיניים מושפלות 'אני מבין, אבל אתה צריך לישון, תישאר ער עד שתרגיש שאתה שוב עייף, אל תנסה להירדם בכוח, אבל אתה כן צריך לישון, בסדר?' שאל ג'ין וליטף את ראשו של יונגי, האחרון הנהן והניח את ראשו על הכרית.
_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
'נאמג'ון.. תתעורר' נאמג'ון פקח את עיניו 'מה? הוסוק? שוב? לא מספיק שג'ונגקוק העיר אותי אתמול? אתה באמת רוצה שנחזור על כל הסיפור הזה שוב?' 'אז בסדר, אני אשאיר את טאהיונג רועד מקור ובוכה, בסדר גמור' אמר הוסוק בציניות, נאמג'ון התנער מיד מעייפותו 'שוב? טוב, אל תעיר את ג'ין, הוא צריך לישון, מה ג'ין עשה אתמול שגרם לטאה להרגיש טוב יותר?' אמר תוך שהוא קם ממיטתו 'נתן לו משכך כאבים' ענה הוסוק 'אה, אוקי, איפה יש משככי כאבים?' 'מאיפה לי לדעת? אני לא הייתי שם, עכשיו, או שתעיר את ג'ין או שתלך בעצמך, לי אין מושג מה לעשות' אמר הוסוק ויצא מהחדר.
'מה אני אמור לעשות...' מלמל נאמג'ון לעצמו והתלבש במהירות, הוא שלח מבט אל יונגי, שישן בשלווה שסתרה לחלוטין את מה שקרה בלילה הקודם, ויצא מהחדר.
YOU ARE READING
cry
Romanceכולם שונאים לבכות, נכון? כל כך חבל שהבכי הוא הדרך הטובה ביותר לבטא רגשות, כל כך חבל... כל כך חבל שדווקא בשבוע החופשה הכמעט יחיד של הלהקה, כל כך הרבה דברים קורסים, נהרסים. טוב, שבעתם שונאים לבכות, אז למה הם עושים את זה כל כך הרבה? קרדיט לMyLight222 ע...
