cry

פרק 2

ג'ין קפא 'מה זאת אומרת?' שאל בהיסוס 'רציתי למות.' חזר ואמר יונגי, מבטו תקוע בתקרה, ואז הוא התחיל לבכות 'אני-אני אוהב אותו ג'ין, והוא-הוא שונא אותי.' גמגם בבכי 'מי זה הוא? יונגי, אתה עברת התקף, אתה לא יודע מה אתה אומר, די, תרגע ותלבש את החולצה שלך.' אמר ג'ין 'ל-לא, הוא-הוא שונא אותי...' המשיך לבכות 'די, יונגי, הכל בסדר' אמר ג'ין וליטף את ראשו 'תלבש את החולצה שלך ותרגע.' יונגי ציית, אך אחרי שניגב את דמעותיו חזר להיות פסל קרח, הוא לא אמר מילה לג'ין, רק המשיך לשבת על הרצפה, דומם. 'אתה מוכן להסביר לי עכשיו?' שאל ג'ין 'לא.' ענה יונגי בנוקשות 'אתה בעצמך אמרת - אחרי התקף אני לא יודע מה אני אומר.' ג'ין נאנח 'אחרי התקף אתה גם לא זוכר מה אמרת.' יונגי שתק 'אתה מתכוון לספר להם?' שאל ג'ין 'לספר להם מה?' יונגי הרים גבה 'על המחלה, ההתקפים, אתה הצלחת לשמור את זה בסוד במשך השנתיים הראשונות, ואחרי שהתחלת לקחת תרופות לא היית צריך להסתיר, אבל עכשיו? כולם ראו אותך רועד.' אמר ג'ין 'אני לא יודע.' אמר הצעיר וקם, מתיישב על הכיסא שלו 'אל תרדם בזמן שאני הולך לקרוא להם.' אמר ג'ין ויצא מהחדר.

במסדרון עדיין חיכו חמשת חברי הלהקה האחרים, ג'ימין והוסוק, שדברו על משהו, נאמג'ון, שעמד, נשען על הקיר, ו... ג'ונגקוק וטאהיונג, שני הנערים הצעירים ביותר בלהקה ישנו, כשראשו של טאהיונג על כתפו של ג'ונגקוק, ג'ין חסם את הרצון לקרוע את ג'ונגקוק לגזרים 'רק. כמו. אח.' הזכיר לעצמו. 'הוא בסדר, אבל... לא כדאי שתדברו איתו, נאמג'ון, רוצה לעזור לי לגרור את שני אלה,' ג'ין הצביע על טאהיונג וג'ונגקוק 'לחדר שלהם?' "אוקי...  אבל קודם תגיד לי, מה קרה ליונגי?' את החלק האחרון של המשפט נאמג'ון ביטא בטון דאגני ברור, ג'ין הרים גבה 'כרגע הוא בסדר...' נאמג'ון הנהן והרים את טאהיונג על כתפיו, ג'ין שחרר נהמה שקטה ואמר בקול מתוח; 'אני אקח את טאה, ג'ונגקוק יותר קל, קח אותו אתה.' הפעם היה תורו של נאמג'ון להרים גבה 'זה שאתה גדול ממני לא אומר שאתה חזק ממני, אני אקח את טאה, אם הוא באמת יותר כבד, עדיף שאני אקח אותו.' ג'ין אגרף את כפות ידיו, לא מספיק שקודם ג'ונגקוק, עכשיו גם נאמג'ון? הוא שחרר עוד נהמה ואמר בקול תקיף; 'לא. אני אקח את טאהטאה, אתה קח את ג'ונגקוק.' נאמג'ון הוריד את טאהיונג מכתפיו וצפה בג'ין המרים את טאהיונג בעדינות, הוא הרים את ג'ונגקוק וסחב אותו על חדרו, המרוחק ביותר בבית.

 'אוי אלוהים-' הוא שמע כשהניח את ג'ונגקוק על מיטתו, הוא מיהר לצאת מהחדר וראה את ג'ין, שרוע על הרצפה, כשטאהיונג הרדום מעליו, מרתק אותו לרצפה 'אוי, נאמג'ון, אתה יכול בבקשה להוריד את הדבר החמו... את טאהיונג ממני?' נאמג'ון מיהר להרים את טאהיונג וסחב אותו אל חדרו, כשחזר, ג'ין כבר קם.
נאמג'ון התקדם במסדרון לעבר הוסוק וג'ימין 'אני מתכוון לנסות להוציא מיונגי את מה שקרה לו, רוצים לעזור לי?' שאל אותם 'לא כדאי שתעשה את זה' אמר ג'ין מאחוריו 'ג'ין, אתה בסדר? אתה נראה כאילו מישהו נכנס לך לחדר.' כולם ידעו את החוק מספר 1 של ג'ין, אף אחד לא נכנס לו לחדר, האמת, שהחדר של ג'ין היה מלא בדברים קטנים של מריו כמעט כמו שהחדר של טאהיונג מלא בבובות, אך בניגוד לטאהיונג - ג'ין הסתיר את חולשתו למריו. 'אני.. אני בסדר.' אמר ג'ין, מנסה להרגיע את עצמו לאט לאט. נאמג'ון נכנס לחדר, ואחריו ג'ימין והוסוק, אחרי כמה שניות גם ג'ין נכנס, והתיישב ליד יונגי, שבהה בכף היד שלו, ולא הראה סימן קל שבקלים שהבחין בארבעת הנערים שנכנסו. 'יונגי, אתה עומד להגיד לנו מה קרה, גם אם אצטרך להכריח את הוסוק לדגדג אותך.' אמר נאמג'ון, יונגי לא ענה 'נו, בחייך, יונגי, ספר לנו, מה כבר יכול לקרות, זה לא שהסתבכת באיזו קנוניה בשוק השחור, נכון?' אמר ג'ימין 'למה כל כך חשוב לך לדעת?' שאל יונגי, כשהוא עדיין בוהה בכף ידו 'כי אתה ההיונג שלי, אידיוט.' אמר ג'ימין, יונגי התעלם ממנו, 'אתה מסכים לי לספר?' שאל בעדינות ג'ין 'לא.' ענה יונגי 'אתה תצטרך לספר להם מתישהו, אתה יודע את זה.' אמר ג'ין, מתעלם מהעובדה שהם לא לבד 'יונגי בבקשה, אם לא תספר אני אדגדג אותך ואביא לפה את טאהטאה שיעשה לך עיני כלבלב.' אמר הוסוק, ג'ין התכווץ מעט, אך ניסה להסתיר זאת.