'ג'ונגקוק? ג'ין קורא לך, אנחנו אוכלים' אמר הוסוק מחוץ לדלתו של הנער הצעיר ביותר בלהקתם. 'לך מפה' נשמע קול בוכי מתוך החדר. 'ג'ונגקוק?' הוסוק התעלם מבקשתו של ג'ונגקוק ונכנס לחדר, מוצא את הנער מיבב בשקט על מיטתו. 'ל-לך מפה' גמגם הנער, מנסה למחות את דמעותיו, להסתיר שהוא בוכה. 'למה אתה בוכה? מה קרה?' שאל הוסוק ברוך, מתקרב לנער. 'ת-תלך מפה' אמר ג'ונגקוק, דוחף את הוסוק ללא כוח אמיתי בידיו. 'מה קרה?' חזר הוסוק על שאלתו, מתיישב ליד הנער הבוכי. 'הוא...' גמגם ג'ונגקוק ונגע בשפתיו, לא משלים את המשפט. 'מי זה הוא?' שאל הוסוק בדאגה. 'הח-חבר של ג'ימין' גמגם ג'ונגקוק בבכי 'מה הוא עשה?' שאל הוסוק בחדות, מההתחלה משהו בצ'ין היה נראה לו מוזר, החיוך שלו, שנראה מזוייף, העובדה שהוא הסתכל על ג'ין כאילו הכיר אותו מאיפה שהוא, ובכלל, ההתנהגות שלו, שנראתה חשודה מהרגע הראשון. 'הוא..הוא....' ג'ונגקוק לא יכל להשלים את המשפט, הוא עדיין לא קלט לגמרי שנשיקתו הראשונה - דבר שהוא אמור לחלוק עם אהבתו הראשונה, נלקחה על ידי.. בן זוגו של אחד מחבריו הטובים ביותר.'מה הוא עשה?' חזק הוסוק על שאלתו בנוקשות, הוא שנא את זה שג'ונגקוק בוכה מולו, חסר אונים, ושאין לו דרך לעזור לו... 'הוא... נישק אותי' גמגם ג'ונגקוק ונגע בשפתיו שלהטו מבכיו הקודם. 'הוא מה?!' צעק הוסוק 'אני... אני לא רציתי את זה' התגונן ג'ונגקוק כשהוא ממשיך לגמגם, הוסוק עצם את עיניו בכבדות ופתח אותם, נאבק בכעסו.
הוא התקרב אל פניו של ג'ונגקוק באיטיות, עד ששפתיו של ג'ונגקוק נגעו בשפתיו שלו, הוסוק נישק אותו באיטיות, מכסה את שפתיו העדינות של ג'ונגקוק בשפתיו. הוא הבריש בלשונו את פיו של ג'ונגקוק, כמבקש אישור להכנס, הנער הצעיר פישק מעט את שפתיו, נותן להוסוק כניסה לפיו. הם התנשקו למעלה משלושים שניות, עד שהוסוק הבין ששניהם צריכים אוויר, הוא התנתק מג'ונגקוק כשהוא מתנשם בכבדות, והבין עוד משהו - הוא נישק את ג'ונגקוק, בלי שביקש אישור, כמה דקות אחרי שמישהו אחר נישק אותו, וגם הוא בחוסר הסכמה. 'ג'ונגקוק.... אני מצטער' אמר הוסוק בבושה, הוא התכוון לעזור לג'ונגקוק, לא ההפך... הנער הצעיר לא ענה, רק בהה בו במבט אטום. 'ג'ונגקוק... בבקשה תסלח לי, אני....' אמר הוסוק, אך נקטע משפתיו של הנער הצעיר שנצמדו שוב לשפתיו בחוזקה. 'ג'ונגקוק.. אני...' מלמל הוסוק אחרי שהתנתק מג'ונגקוק בפעם השנייה. 'אני אוהב אותך' אמר ג'ונגקוק בפשטות וטמן את ראשו בשקע שבצווארו של הוסוק. 'יש סיכוי שזה הדדי?' ג'ונגקוק הרים את ראשו באיטיות. 'אני...' 'רק תגיד לי כן או לא' קטע אותו שוב ג'ונגקוק, כשדמעות נוצצות בעיניו. 'כן ג'ונגקוק, כן' אמר הוסוק ונישק אותו, בפעם השלישית.
_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
'צ'יני!' קפץ ג'ימין על הנער שישב על מיטתו 'שלום ג'ימיני' חייך אליו שחור השיער 'אני מצטער שהיית צריך לחכות... אני פשוט חבר גרוע' נשך ג'ימין את שפתיו 'אתה ממש לא ג'ימיני, אתה החבר הטוב ביותר שאפשר לבקש' צ'ין ליטף את ראשו. 'אני אוהב אותך..' מלמל ג'ימין 'גם אני' אמר צ'ין בחיוך רך ונישק את הנער, ג'ימין התמסר לו לחלוטין, נותן לנער הבוגר להוריד את חולצתו, אך לא יותר. 'צ'ין.. אני... עדיין לא מוכן' עצר אותו ג'ימין. 'זה בסדר' חייך אליו צ'ין 'עכשיו, כדאי שנצא לאכול, לא ככה?' המשיך, ג'ימין הנהן ולבש את חולצתו. הוא כעס על עצמו, על זה שהעז לחשוב שצ'ין לא אוהב אותו, ובעיקר על זה שהוא מפחד, מפחד.. לעשות את מה שצ'ין רומז לו שהוא רוצה כבר הרבה זמן.
_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
'נאמג'ון? צאו, אוכלים' אמר ג'ין מחוץ לדלתו הסגורה של יונגי, אף אחד לא ענה 'נו באמת, נאמג'ון, צאו' חזר ג'ין, הדלת נפתחה, ונאמג'ון יצא ממנה בשתיקה, כשמבט פגוע ומזועזע על פניו, 'נאמג'ון? מה קרה?' שאל ג'ין 'עזוב.. אתה לא צריך עוד דאגות על הראש, ואל תתווכח איתי' אמר נאמג'ון, מסלק את ההבעה הקודמת שהייתה על פניו. 'טוב, שיהיה, השולחן ערוך, הוסוק אמור לקרוא לג'ונגקוק וטאהיונג, ג'ימין קורא לצ'ין, יונגי ישן?' 'למה אני צריך את כל הפירוט הזה?' 'זה היה יותר לעצמי מאשר לך, קל לי יותר לסדר את הדברים ברשימה ולסמן וי מנטלי על כל דבר שעשיתי' 'אה, אוקי, ויונגי... אני לא יודע אם הוא ישן או לא...' אמר נאמג'ון והלך במהירות, משאיר את ג'ין מרים גבה.
'יונגי... תתעורר' אמר ג'ין וטלטל את הנער הישן 'אני ער' אמר יונגי ופקח את עיניו 'ישנת בכלל? אתה אף פעם לא מתעורר כל כך מהר' אמר ג'ין 'מה זה משנה? למה הערת אותי?' שאל יונגי 'ארוחת צהריים, אוכלים' 'אני לא רעב' 'זה לא משנה, בן הזוג של ג'ימין הגיע ואתה צריך לבוא לאכול איתנו, גם אם לא ממש פיזית' 'כל כך חשוב לך רושם ראשוני?' 'זה לא קשור, זה בן הזוג של ג'ימין, והוא חשוב לו, אז אני מצפה שתבוא לאכול איתנו' 'שיהיה' אמר יונגי וקם מהמיטה 'יופי, תלך לשולחן, אני רק הולך להחליף חולצה ובא' קרא אליו ג'ין ויצא מהחדר.
_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
'הובי... צריך ללכת לאכול' מלמל ג'ונגקוק, שהתכרבל בתוך זרועותיו של הנער הבוגר 'אני לא רוצה שתראה את צ'ין שוב' אמר הוסוק ברצינות 'אבל אני רעב... ואתה תהיה שם..' גמגם ג'ונגקוק 'אם אתה רוצה' חייך הוסוק ונשק לשערו 'אבל... אני רוצה שנשמור את זה שאנחנו ביחד בסוד...' אמר ג'ונגקוק בהשפלת עיניים 'זה בסדר קוקי, הכל בסדר' אמר הוסוק ונשק לשערו בשנית, 'עכשיו, בוא נצא, אני ממש רעב'
אז פרק די קצר... יש לי הרבה עומס בזמן האחרון... ולכן גם פרקים יתחילו לעלות פעם בשבוע בערך... מצטער
YOU ARE READING
cry
Romanceכולם שונאים לבכות, נכון? כל כך חבל שהבכי הוא הדרך הטובה ביותר לבטא רגשות, כל כך חבל... כל כך חבל שדווקא בשבוע החופשה הכמעט יחיד של הלהקה, כל כך הרבה דברים קורסים, נהרסים. טוב, שבעתם שונאים לבכות, אז למה הם עושים את זה כל כך הרבה? קרדיט לMyLight222 ע...
