**תסמונת פיטר פן היא הפרעה שבה אדם אינו מסוגל לגדול לקראת הבגרות. הוא עשוי לגדול פיזית כמבוגר, אך בוחר להיאחז בילדותו ולהימנע מנטילת אחריות כמו אדם בוגר.
'אוממה... הוא לא יפגע בי, אני יכול להתגונן, באמת' אמר מינהו 'לא אתה לא, מאז שקאנג-דאי לקח אותך.. הוא נעשה מפלצתי יותר, אני לא יכולה לתת לך להישאר פה...' אמרה אמו 'אוממה... הסיבה היחידה שאני לא יכול להישאר פה זה בגלל שאם תנסי להגן עליי הוא יכה אותך... אבל אני מסוגל להגן על עצמי, אני כבר בן עשרים ואחת...' אמר הנער ונגע בידה של אמו 'אתה לא בן עשרים ואחת... אתמול היה יום הולדת שלך, אתה לא יודע? אתמול היית בן עשרים ושתיים' אמרה האישה ברכות 'אוממה.. זה לא חשוב כרגע, במילא פספסתי תשע ימי הולדת..' 'תקשיב מה נעשה, אני הפסקתי להיות אחות, כרגע אני עובדת בתור מאפרת, יש לי חדר קטן בעבודה שלי כי הלהקה שאני מאפרת לפעמים מופיעה בשעות מאוחרות מאוד, אז לפעמים אני ישנה שם, אני אביא אותך לשם, אתה תהיה שם, מוגן' אמרה אמו 'אני זוכר שתמיד רצית להיות מאפרת... של איזה להקה?' שאל מינהו 'ביטיאס' ענתה אמו קצרות 'זה מוכר לי.... מאיפה?'
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
ג'ין קפא במקומו, הוא הרגיש בבירור את שפתיו הלוהטות של טאהיונג על שפתיו, אבל לא הצליח לזוז. 'ג'ין, אני...' אמר טאהיונג לאחר שהתנתק ממנו, אך ג'ין לא נשאר כדי לשמוע את דבריו של הצעיר, הוא ברח מהחדר במהירות, משאיר את טאהיונג עם דמעות חדשות בעיניו.
'מה חשבתי לעצמי... ברור שהוא לא אוהב אותי... לא הייתי צריך לעשות את זה... אני פשוט טיפש' חשב טאהיונג והניח את ראשו על הכרית 'ברור שהוא לא אוהב אותי... למה חשבתי בכלל שיש סיכוי לזה?' הוא פתח את הטלפון שלו, פונה למי שתמיד ביקש ממנו עזרה.
את\ה: נאמג'ון...
נאמג'ון היונג: קרה משהו טאה?
את\ה: כן...
נאמג'ון היונג: מה?
את\ה: ג'ין היונג לא אוהב אותי...
נאמג'ון היונג: למה החלטת את זה?
את\ה: אני לא רוצה להגיד לך בטלפון...
נאמג'ון היונג: אז אני בא לחדר שלך, בסדר?
את\ה: אוקי...
YOU ARE READING
cry
Romanceכולם שונאים לבכות, נכון? כל כך חבל שהבכי הוא הדרך הטובה ביותר לבטא רגשות, כל כך חבל... כל כך חבל שדווקא בשבוע החופשה הכמעט יחיד של הלהקה, כל כך הרבה דברים קורסים, נהרסים. טוב, שבעתם שונאים לבכות, אז למה הם עושים את זה כל כך הרבה? קרדיט לMyLight222 ע...
