בכל רגע ורגע בהופעה, ג'ין סבל.
הכאב פעם על גבו בכל תנועה שעשה, וכמעט שלא אפשר לו לרקוד.
אף אחד מהלהקה לא שם לב לכאבו המתמשך של ג'ין, בכל זאת, הריקוד אף פעם לא בא לו בקלות, אז זה די נורמאלי שיהיה לו קשה, לא?
**************
'מה התאריך היום?' צעק הוסוק אל חלל האוויר לאחר שהשבעה נכנסו אל חדר ההלבשה שלהם, נותנים למאפרת, הא-נול, להגיש להם את בגדיהם הרגילים ולתקן את איפורם.
'אני חושב שהשביעי באוגוסט, למה?' שאל ג'ין, שישב באחד הכיסאות, מנסה להתעלם מכאב הצורב שעדיין פילח את גבו 'כי מחר השמיני באוגוסט, מה שאומר שאנחנו הולכים הביתה ליומיים.' בבת אחת, כל המאקנה ליין קפאה ורצה אל מחוץ לחדר.
'הוסוק, היית חייב להזכיר את זה?' שאל ג'ין בזעף, הוסוק משך בכתפיו כמתגונן 'לא ידעתי שיש בעיה עם זה, מה הבעיה שאני אזכיר את זה?' 'טאהטאה, ג'ונגקוק, וג'ימין לא הולכים אף פעם לבית שלהם, אתה באמת לא יודע את זה?' נראה שהוסוק מבין את טעותו, הוא פתח את פיו כמנסה להגיד משהו, אך הבוגר קטע אותו 'אין טעם שתלך אליהם עכשיו, הם לא יקשיבו לך, מניסיון. תן להם להירגע, ואז, לא יודע, תציע לג'ונגקוק לבוא איתך לבית.'
**************
יונגי ישב בפינת החדר, צמוד לקיר, ובכה.
האמת, שהוא לא ידע כל כך למה הוא בוכה, אבל הדמעות זלגו בלי הפסק, מרטיבות את לחייו הקרות והבהירות.
הוא ניסה להפסיק, לעצור לפני שמישהו יגיע, אבל הבכי היה חזק וכואב מידי.
'יונגי?' הנער מיהר להרים את ראשו למעלה, ונתקל במבטו החם של נאמג'ון.
'אתה בסדר?' הבוגר התיישב על ברכיו, מוחה בקצה אצבעו אחת מדמעותיו הרבות של יונגי.'ת-תעזוב אותי.' מלמל יונגי, נאמג'ון חשק את שפתיו 'יונגי, אני מבין שאתה לא רוצה אותי סביבך, אבל אני מנסה לעזור לך, באמת.'לשנייה, ממש לשנייה, יבבותיו של יונגי עצרו, והוא סרק את הבוגר בעיניו העצובות 'א-אתה... באמת מנסה לעזור לי?' שאל בשקט, נאמג'ון הנהן וחפן ברכות את פניו של יונגי, מנגב באגודלו את לחיו הרטובה. 'אבל הדבר היחיד שחוסם אותי זה אתה, תן לי לעזור לך, בבקשה.' יונגי לא ענה, רק רכן קדימה והניח את שפתיו -שהיו נפוחות מעט מבכיו- על שפתיו של נאמג'ון.
הנשיקה הייתה חמה ורכה, כמעט נואשת.
לשונותיהם נאבקו על דומיננטיות, בעוד שני הנערים נמסים אל תוך הנשיקה שטמנה בתוכה כל כך הרבה הבטחות...
הם עצרו.
'אני מצטער.' פלט יונגי לבסוף ומיהר לטמון את פניו -שהחלו להירטב שנית מדמעות- בכפות ידיו.'יונגי,' אמר נאמג'ון בקול רך 'אתה באמת מצטער? או שרצית לעשות את זה?' יונגי לא ענה 'כי אני לא מצטער, בכלל לא.' לרגע, בכיו של יונגי הפסיק, והנער הביט מעבר לכפות ידיו, מהסס להסתכל אל עיניו של הבוגר 'תגיד לי שזו הייתה טעות, ואני אלך, באמת.' יונגי עצם את עיניו בחוזקה ופתח אותן 'זאת לא הייתה טעות.'
YOU ARE READING
cry
Romanceכולם שונאים לבכות, נכון? כל כך חבל שהבכי הוא הדרך הטובה ביותר לבטא רגשות, כל כך חבל... כל כך חבל שדווקא בשבוע החופשה הכמעט יחיד של הלהקה, כל כך הרבה דברים קורסים, נהרסים. טוב, שבעתם שונאים לבכות, אז למה הם עושים את זה כל כך הרבה? קרדיט לMyLight222 ע...
