cry

פרק 33

'יש כאן מישהו?' שאל ג'ין אל חלל האוויר לאחר שנכנס אל ביתם המשותף של הלהקה, כשטאהיונג מאחוריו.
השעה הייתה שש בערב, ולמרות שהיה די מאוחר, הוא לא ציפה שיהיה מישהו בבית.

'היי ג'ין, טאה. אני וג'ימין פה, הוא בחדר שלו, שנינו כבר אכלנו.' אמר ג'ונגקוק, שנכנס את הסלון 'לא אמרת שאתה הולך עם הוסוק?'   'בסוף נשארתי, רק אתם הגעתם?'   'דיברתי עם נאמג'ון, הוא אמור להגיע עוד חצי שעה, הוסוק אמור להגיע בשמונה בערך ויונגי... אין לי שום מושג.' ענה ג'ין והתיישב על אחד הכיסאות, גורם לטאהיונג למהר להתיישב לידו ולהניח את ראשו בעייפות על כתפו 'טאהיונגי, אתה עייף?' שאל הבוגר ברכות וליטף בעדינות את לחיו של טאהיונג, שהנהן כשעיניו חצי עצומות 'אז לך לישון.'   'א-אבל זה מוקדם...' מלמל הצעיר בביישנות 'אם אתה עייף, כדאי שתלך לישון, בלי קשר לשעה.' טאהיונג משך בכתפיו וקם, הולך לחדרו.

**************

'היי היונג, יש כאן עוד מישהו חוץ ממך?' שאל נאמג'ון לאחר שחזר מביתו, ג'ין הנהן 'טאהטאה ישן, ג'ונגקוק וג'ימין כל אחד בחדר שלו, אכלת כבר ארוחת ערב?' נאמג'ון הנהן גם הוא והתיישב על יד הבוגר, כשחיוך קטן על שפתיו 'המנהל התקשר אליי אתמול, הוא אמר שלמרות החוזה שהופר, טאהיונג נשאר.' עיניו של ג'ין הבזיקו 'באמת?'   'כן.'   'תודה...'   'אין על מה, אם כבר זה אני שצריך להודות לך, אתה עושה הרבה יותר מידי ממה שאתה צריך.'   'זה לא נכון...' מלמל ג'ין וגירד בעורפו במבוכה, נאמג'ון גלגל את עיניו 'זה כן, ניהלנו את הוויכוח הזה כבר פעם, ואני לא מתכוון לחזור אל זה שוב.'   'אייש, שיהיה. אגב, עדיין למה לא אמרת לי למה לפני שלושה ימים הלכת לג'נגוון.' אמר הבוגר 'האמת... שאין לי שום מושג, אני חושב שפשוט הייתי צריך... לצאת קצת, להירגע.'   'ממה?'   'זה לא משנה, באמת.' ג'ין משך בכתפיו 'אוקי, אבל אכפת לך להישאר כאן כדי לחכות ליונגי והוסוק? הם אמורים לחזור עוד מעט. אני הולך אל טאהטאה.' אמר והלך, משאיר את נאמג'ון על הספה, לבד.

הוא נכנס אל חדרו של טאהיונג והתיישב על יד הנער הישן, מלטף בעדינות את לחיו ומסדר את השיער שנפל על עיניו העצומות.
'ג'י-ג'יני?' מלמל טאהיונג כשמגעו החם של הבוגר העיר אותו, ג'ין הנהן 'אני כאן, זה בסדר, תמשיך לישון.' לחש בשקט אל אוזנו, גורם לעיניו של הצעיר להיעצם שנית 'בבקשה תישאר פה.' ביקש טאהיונג ומשך את זרועו של ג'ין אליו, האחרון חייך ונשק ללחיו החמה ברכות 'אני אשאר פה, מבטיח.'

_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

נאמג'ון הרים את עיניו מהספר שקרא בדיוק כדי לראות את הדלת נפתחת ואת יונגי נכנס אל הבית.
ברגע שעיניו החומות של יונגי פגשו במבטו של הבוגר, הוא מיהר להשפיל את ראשו ולהניח את ידיו על לחייו כדי להסתיר את הסומק שעלה בהן. 'יונגי,' אמר נאמג'ון ברוגע 'אתה מתבייש ממני?' הצעיר הנהן במבוכה 'למה?' יונגי השתעל מעט אל תוך אגרופו הקטן ולא ענה. 'חשבתי שמה שהיה בינינו נפתר לפני שלושה ימים...' אמר-שאל נאמג'ון, 'זה כן...' מלמל יונגי והתיישב על אחד הכיסאות הרחוקים ביותר מהספה עליה ישב הבוגר 'אז למה אני מביך אותך?' שאל נאמג'ון וקם ממקומו, מתיישב באחד הכיסאות שקרובים יותר אל יונגי.
'אני יכול לנשק אותך?' הוא שאל לפתע, גורם לנער להשתנק בבהלה 'מ-מה?'   'אני יכול לנשק אותך?' שאל נאמג'ון שנית, יונגי הנהן בביישנות והרים את ראשו אל הבוגר, נותן לאחרון להניח את שפתיו ברכות על שפתיו הקטנות.
נאמג'ון הניח את ידו על עורפו של יונגי וקירב אותו אליו, מכניס את לשונו בעדינות אל פיו ולא נתקל באף התנגדות מצד האחר.