cry

פרק 35

מינהו התעורר לקולותיה הרועשים של הלהקה הנכנסת, הוא קם ממיטתו ופתח קצת את הדלת, מביט בנערים שמיהרו להתיישב בכיסאות הקרובים למראות, נותנים למאפרת - אמו, לאפר ולהכין אותם להופעה המתקרבת.
כבר שבועיים שהוא ככה - כמו רוח רפאים.
לפעמים, הוא יצא מהחדר הקטן והיה נכנס אל חדר ההלבשה, מביט באמו מקרוב יותר, אבל הוא לא דיבר שוב עם אף אחד מחברי הלהקה.

הוא יצא באיטיות מהחדר והתיישב על אחד הכיסאות, מסתכל אל הנערים שהתעלמו ממנו לחלוטין.
'היי, זוכר אותי? דיברנו לפני שבועיים.' הוא קפץ בבהלה לשמע הקול שמאחוריו והניח את ידו על אזור ליבו, מנסה להרגיע את פעימות ליבו המהירות 'אויש, סליחה, לא התכוונתי להבהיל אותך.' אמר הנער שהשמיע את הקול - ג'ונגקוק.
'זה בסדר.' צפצף מינהו 'תגיד, אתה בטוח שאתה לא מכיר את ג'ימין מאיזה-שהוא מקום? הדרך שאתה מסתכל אליו... זה נראה כאילו אתם מכירים כבר.' אמר ג'ונגקוק 'לא. אנחנו לא מכירים.' הכחיש מינהו במהירות 'ולמה זה מעניין אותך? אין לך הופעה להתכונן אליה או משהו?' הצעיר נענע בראשו 'יש עוד זמן, ואני כבר מאופר. דרך אגב, איך קוראים לך?'   'מינהו, לי מינהו.'   'אז, מינהו, למה אתה כאן?' שאל ג'ונגקוק בסקרנות 'זה לא משנה.' ענה הבוגר בקרירות וגירד בעורפו במבוכה.
'יא! ג'ונגקוק! תפסיק לדבר עם מי שזה לא יהיה ובוא, אנחנו עולים לבמה!' צעק אחד מחברי הלהקה מפתח הדלת, גורם לג'ונגקוק למהר לקום ולרוץ אליו, ולמינהו לסרוק אותו לכמה שניות.
זה היה ג'ימין, הוא עמד בפתח הדלת, ידו שלוחה קדימה כדי לקרוא לג'ונגקוק לבוא ופניו מעט זעופות.
לרגע, מבטו של ג'ימין נתקל בזה של מינהו, והאחרון השהה את מבטו, הוא רצה לבדוק אם יש סיכוי שג'ימין זוכר אותו, אם הוא זוכר את ארבע השנים שבילו יחד ברחוב.
אך לא, ג'ימין העביר את מבטו אל הנער הצעיר שרץ אל מחוץ לדלת, והלך אחריו, גורם לכתפיו של מינהו לקרוס.
'הוא לא זוכר אותי?' חשב מינהו בעצב שלא הבין למה קיים אצלו, לא אמור להיות אכפת לו מג'ימין, הוא אמור לקנא בו... לא?
'הוא באמת לא זוכר אותי? הנשיקה הראשונה שלי לא זוכר אותי?'

<פלאשבק>

'מינהו!' צווח ג'ימין בקולו הגבוה וניער את זרועו של הצעיר שעיין באחד העיתונים שהתגלגלו ברחוב 'תצא מהעיתון הזה, אתה קורא יותר מידי.' מינהו משך בכתפיו והניח את הדף על הרצפה 'מה אתה רוצה, צ'יםצ'ים?'   'אמרתי לך לא לקרוא לי ככה!' התלונן ג'ימין 'אבל זה חמוד, צ'יםצ'ים.' אמר מינהו בהתגרות, טופח על אפו של הבוגר וגורם לו להזעיף את פניו.
'בקיצור, מינהו, אני רוצה שתנשק אותי.' מינהו קפא והביט בבלבול אל ג'ימין 'אתה רוצה מה?!'   'שתנשק אותי.'   'למה? למה לעזאזל?'   'כי אני לא רוצה להיות עם מישהו שייקח את הנשיקה הראשונה שלי ואז להיפרד ממנו.'   'אז למה אני?'   'כי אותך אני מכיר, וזה לא כזה נורא לאבד את הנשיקה הראשונה שלך לחבר הכי טוב שלך.' מינהו הרגיע את קצב ליבו המהיר ונתן לחיוך שובב וציני לעלות על שפתיו 'עכשיו.' אמר בקול נמוך ותפס את עורפו של ג'ימין, מקרב את פניו עד למרחק של סנטימטר ממנו 'נו? למה אתה מחכה? אתה רצית את זה.' לחש הצעיר, נושף בכוונה על שפתיו העבות של ג'ימין וגורם לאחרון להסמיק.
ג'ימין הניח בהיסוס את שפתיו על שפתיו של מינהו והזיז אותן לאט לאט, לא בטוח מה הוא אמור לעשות. 'פחדן...' מלמל מינהו תוך כדי הנשיקה ודחף את לשונו אל פיו של הבוגר, נתקל בלשונו ומתחיל 'להילחם.' איתה.