18+ (מרומז)
מינהו שוטט ברחובות סיאול בראש מורכן, מנסה להעביר את התחושה המרירה שהרגיש - היצ'ול לא אוהב אותו, והוא לעולם לא יאהב, היצ'ול הוא אדם חסר רגשות, שלעולם לא יחזרו. 'היצ'ול הוא היחיד שבעצם יודע שאני קיים, ואם לו לא אכפת ממני, מה הטעם לחיות? בכל מקרה האיש במסכה יהרוג אותי, למה לחכות? אולי כדאי לסיים את זה עכשיו?' חשב מינהו והגניב מבט אל גשר שעמד לא רחוק ממנו 'למה לא לקפוץ ולמות? בכל מקרה אין לי מה להפסיד, אין לי עוד טעם לחיות, בכל מקרה אם היצ'ול לא ישלם את החובות שלו אני אמות, למה אני בכלל מחכה?' הוא החל לפסוע לעבר הגשר, ממשיך לחשוב את מחשבותיו האובדניות. 'אולי באמת כדאי לקפוץ, לחתוך הכל, לסיים עם הסיוט הזה, לא להרגיש כלום פעם אחת בחיים, זה לא יכול להיות נפלא?' מינהו הניח את ידיו על מעקה הגשר, מביט אל הגובה הרב שמצפה לו אם יקפוץ 'לקפוץ?'
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
_
'אויש, נו באמת, לא יכולת להיתקע מתחת לדבר קצת פחות מוזר?' שאל נאמג'ון כשראה את הדרך בה ג'ין תקוע מתחת למיטה. 'זה לא שאני ביקשתי ממנו להפיל את המיטה על הרגליים שלי' אמר ג'ין ונשך את שפתיו בעצבנות, הוא לא אהב לבקש עזרה מאנשים, הוא רגיל לעזור לאנשים, ולא להיעזר על ידם. 'אני אשאל את טאהיונג על זה אחר כך, עכשיו בוא נחלץ אותך מכאן' אמר נאמג'ון והרים את המיטה מרגליו של ג'ין, מכניס אותה במהירות לחדר. 'איפה יונגי?' שאל ג'ין, נאמג'ון מתח את זרועותיו, מכין את עצמו לצעקות שישמעו מצד ג'ין כשיגיד לו שהשאיר את יונגי עם טאהיונג. 'נו, איפה הוא, עם מי השארת אותו?' שאל ג'ין, עדיין לא זז מהמקום שעמד בו לפני כן. 'עם טאהיונג' אמר נאמג'ון, מתכווץ מעט לשמע הצעקות שבאו מיד אחר כך 'למה אתה חושב שאתה משאיר אותו עם יונגי? הוא יכה אותו!' צעק ג'ין וניסה לרוץ אל הסלון, אך נפל בצעדו הראשון 'ג'ין? אתה בסדר? מה קרה?' שאל נאמג'ון את הנער הבוגר שעל הרצפה 'א-אני חושב שנקעתי את הרגל בגלל המיטה' אמר ג'ין, נאמג'ון גלגל עיניים 'זה דבר שיכול לקרות רק לך, אתה יכול לקפוץ מצוק ולהישאר בחיים, אבל אתה תמות מקוץ של ורד, ברצינות' אמר וניגש לעזור לג'ין לעמוד, הוא דחה את עזרתו וניסה לעמוד לבדו, אך מיד חזר לרצפה 'זה כואב..' מלמל ג'ין 'אז עכשיו אני יכול לעזור לך?' שאל נאמג'ון, הוא ידע את זה שג'ין שונא לקבל עזרה, אבל זה לא אומר שהוא יפסיק לנסות. 'ל-לא, אני יכול לעמוד, אני לא תינוק' אמר ג'ין וניסה לעמוד בפעם השנייה, נכשל שנית. 'נו בחייך, אתה לא מצליח לעמוד, תהיה קצת הגיוני' אמר נאמג'ון, ג'ין נענע בראשו לשלילה 'זה סך הכל נקע, אני יכול לעמוד, זה לא ביג דיל' אמר וניסה לעמוד בפעם השלישית, שוב נכשל. נאמג'ון ויתר על הניסיון לשכנע את ג'ין וניגש אליו, מרים אותו בקלילות ומעמיד אותו על הרצפה 'אתה חושב שאתה יכול ללכת?' שאל, ג'ין נענע בראשו לשלילה 'אני.. אני לא בטוח.. אם לא הצלחתי לעמוד..' אמר בביישנות, הוא לא אהב לבקש עזרה, ונאמג'ון עזר לו הרבה יותר מידי. 'אוף, אתה יכול להפסיק לעשות את זה?' שאל נאמג'ון בעצבנות קלה 'את מה?' 'את זה, להגיד שאתה לא צריך עזרה כשאתה צריך, ולפחד לבקש עזרה כשאתה באמת צריך, עכשיו, לא אכפת לי מה אתה אומר, אני לוקח אותך לחדר שלך, אתה הולך לישון, אני אדאג לארוחת ערב ולניקיון, ועד מחר בבוקר, לפחות עד שעה תשע, אתה ישן' אמר נאמג'ון והרים את ג'ין על כתפו, מתחיל ללכת אל חדרו של האחרון. 'נאמג'ון? מה לעזאזל? תוריד אותי!' צעק ג'ין, נאמג'ון עשה את עצמו כלא שומע והמשיך ללכת אל חדרו של ג'ין, נכנס לתוכו ומניח את ג'ין על המיטה 'אתה צריך לישון, אתה לא ישן מספיק, זה ייתן זמן לקרסול שלך להחלים ולכל הגוף שלך לנוח, עכשיו, עד מחר בתשע בבוקר, אתה ישן!' אמר בכעס קל לג'ין, נמאס לו שג'ין מזניח את עצמו רק כדי לדאוג לאחרים. 'א-אבל..' 'בלי אבל! נמאס לי שאתה מזניח את עצמך, עכשיו לך לישון!' אמר נאמג'ון ויצא מהחדר, מכבה את האור בדרכו החוצה.
YOU ARE READING
cry
Romanceכולם שונאים לבכות, נכון? כל כך חבל שהבכי הוא הדרך הטובה ביותר לבטא רגשות, כל כך חבל... כל כך חבל שדווקא בשבוע החופשה הכמעט יחיד של הלהקה, כל כך הרבה דברים קורסים, נהרסים. טוב, שבעתם שונאים לבכות, אז למה הם עושים את זה כל כך הרבה? קרדיט לMyLight222 ע...
