'נאמג'ון, קום.' אמר ג'ין, שכרגיל, התעורר מוקדם בבוקר, וניער את כתפו של נאמג'ון, שישן על הספה החומה שעמדה בסלון הבית.
כעבור פחות מעשרים שניות, נאמג'ון התעורר והתיישב, משפשף את עיניו כדי להעביר את קורי השינה שדבקו בהן.
'למה ישנת כאן?' שאל ג'ין, הצעיר רק משך בכתפיו 'נרדמתי. אתה צריך עזרה במשהו?' 'אתה יכול להרתיח מים בזמן שאני הולך לתלות כביסה.' ענה הבוגר ויצא מהבית אל החצר האחורית, מתכוון להעביר את השעה הקרובה בתליית הכביסה הרבה של הלהקה ויודע שזה בערך הזמן שייקח לנאמג'ון להרתיח את המים.
**************
'אני יוצא למנהל, תעיר את טאהיונג ויונגי, ג'ימין יתעורר לבד, והוסוק יעיר את ג'ונגקוק.' אמר ג'ין כשהשעה הייתה שמונה, וארוחת הבוקר כבר הייתה מוכנה.
נאמג'ון לא ענה, אז ג'ין רק משך בכתפיו ויצא מהבית, יודע שהצעיר שמע אותו.
נאמג'ון לא ידע איך הוא אמור להעיר את יונגי, בעיקר אחרי הריב שהתרחש ביניהם אתמול, אבל הוא החליט לדחות את הבעיה הזאת לאחר כך, וקודם להעיר את טאהיונג.
'טאה, בוקר טוב.' הוא ניער את כתפו של טאהיונג עד שהאחרון התעורר ופיהק 'א-איפה ג'ין?' 'הלך. הוא יחזור בערך עוד שעה וחצי. אתה רעב?' טאהיונג הנהן וקם ממיטתו, משפשף את עיניו. 'ארוחת הבוקר על השולחן, תתלבש ובוא.' אמר נאמג'ון ויצא מהחדר, נותן לטאהיונג את הפרטיות שהוא צריך.
_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
'שלום, באתי אל המנהל. הוא ביקש שאני אבוא.' אמר ג'ין אל אחת המזכירות המשועממות שישבה ליד דלפק בקומת הכניסה של בניין החברה. 'קומה עשרים ושש.' ג'ין הודה לה בקידה קלה ונכנס אל המעלית, מנסה להתעלם מפחדיו.
בקומה עשרים ושש, הוא יצא מהמעלית ונעמד ליד הדלת השחורה, מתכוון לדפוק עליה ולשאת את עונשה של הלהקה, אך הדלת נפתחה מעצמה ונער צעיר יצא ממנה, כשהוא בוכה ומייבב בשקט.
'יא, ילד, מה קרה?' שאל ג'ין את הנער הבוכה, שרק הזיז את ראשו 'אתה מהלהקה החדשה... נכון?' הנער הנהן בבכי 'ק-קוראים לי י-יאון-ג'אן...' גמגם בביישנות 'אתם טירונים עכשיו, נכון?' 'כ-כן...' 'מה אתה עושה פה?' יאון-ג'אן השפיל את ראשו ולא ענה 'יא, זה בסדר, פשוט תספר לי מה קרה.' אמר ג'ין וירד אל גובהו של הנער 'א-אנחנו כל הזמן טועים בחלק קטן בכוריאוגרפיה... ו-והמנהל-' יאון-ג'אן לא הצליח לסיים את המשפט, בכיו הכריע אותו.
בתוך שנייה, ג'ין הבין שיאון-ג'אן סובל את אותו הדבר כמוהו, רק בפעם הראשונה.
'ששש... תפסיק לבכות... אני יודע שזה כואב, אבל זה אפשרי להתגבר על זה...' אמר ברכות וליטף את שיערו של הנער 'אתה צריך לישון, זה מעביר את הכאב.' יאון-ג'אן הנהן באיטיות 'א-איך אתה יודע?'
'זאת לא הפעם הראשונה שלי.' ענה ג'ין בחיוך מריר ודפק על הדלת 'להתראות.'
**************
עבר שבוע, ג'ונגקוק עבר את הניתוח שלו, ההקלטה הראשונה של השיר עברה בשלום, נאמג'ון ויונגי עדיין לא דיברו, וסיבוב ההופעות עמד להתחיל.
YOU ARE READING
cry
Romanceכולם שונאים לבכות, נכון? כל כך חבל שהבכי הוא הדרך הטובה ביותר לבטא רגשות, כל כך חבל... כל כך חבל שדווקא בשבוע החופשה הכמעט יחיד של הלהקה, כל כך הרבה דברים קורסים, נהרסים. טוב, שבעתם שונאים לבכות, אז למה הם עושים את זה כל כך הרבה? קרדיט לMyLight222 ע...
