cry

פרק 30

'ח-חזרתי.' גמגם ג'ין כשנכנס אל הבית המשותף של הלהקה. 'ג'יני!' צווח טאהיונג בשמחה ונשק לשפתיו של הבוגר 'בוקר טוב טאהיונגי.' חייך ג'ין, מתמסר לנשיקתו הרכה של בן זוגו 'ג'יני... מה קורה לך במשרד של המנהל?' שאל טאהיונג 'זה לא משנה, איפה נאמג'ון?'   'בחדר שלו, ואגב חדרים, אני מחכה לך בחדר שלי.' ג'ין נשק לשפתיו במהירות והלך.

'נאמג'ון, חשבתי שביקשתי ממך להעיר את יונגי.' אמר ג'ין, נאמג'ון משך בכתפיו 'שכחתי. אתה בסדר?' 'בערך...'   'מה קרה?' ג'ין החל לשחק באצבעותיו במבוכה 'תבטיח לי קודם שלא תכעס או תספר לשאר.'   'אני לא יודע אם אני אוכל לקיים את ההבטחה, אבל שיהיה.' ג'ין הפנה את גבו לנאמג'ון והרים מעט את החולצה, חושף את הקווים האדומים והמדממים שנמתחו על גבו 'מ-מה זה?' שאל נאמג'ון והעביר את אצבעו בעדינות על אחד הסימנים, מוחה טיפת דם שנטפה על עורו של הבוגר. ג'ין שמט את שולי חולצתו ונתן לה ליפול ולכסות את עורו הפצוע 'ז-זה מה שקורה לי כשאני אצל המנהל...'

'מה?!' צעקתו של נאמג'ון גרמה לג'ין לכסות במהירות את אוזניו, ליונגי להתעורר משנתו ולמספר ציפורים בחוץ לברוח בבהלה. 'יונגי, צא החוצה בבקשה. ' אמר ג'ין כשראה שהנער התעורר.
בלי ויכוחים, יונגי הנהן ויצא מהחדר כשהוא מפהק ומשפשף את עיניו בעייפות.

'זה לא חוקי!' צעק נאמג'ון, ג'ין נענע בראשו לשלילה 'תתפלא, אחד מהסעיפים בחוזה שלנו זה שהמנהל מחליט עלינו לחלוטין, אפשר להגיד שאנחנו סוג של רכוש שלו.'   'אבל עדיין! היונג, הוא פ*קינג פצע אותך, עם מה בכלל?'   'חגורה.'   'למה אתה נראה... כל כך בסדר עם זה?'   'אם לא הייתי הולך לשם, הוא היה פוגע באחד ממכם. אני מעדיף להיפגע בעצמי, בכל זאת, זה לא בתדירות כזו גבוהה.' נאמג'ון עצם את עיניו ופקח אותן 'ג'ין, אתה לא צריך להיפגע בגלל הדברים האלה, בטח שלא בדרך הזאת.' הבוגר נענע בראשו, מחניק כמה יבבות שאיימו לצאת מפיו מפאת הכאב שעדיין רתח על עורו 'זאת הדרך היחידה, וזה לא היה כזה נורא... אתה זוכר שהייתה לנו הופעה ממש גרועה פעם? אחריה... הוא עשה את זה עם שוט.' נראה שנאמג'ון בהחלט מתאפק לא לצעוק שוב, הוא אגרף את ידו ונשך את שפתיו 'איך אתה יכול לסבול את זה? מעולם לא ראיתי אותך מתלונן, צועק, או עושה כל דבר בסגנון, למה אתה כל כך... רגוע?'   'אם אני אגיד לך, אתה תיקח את זה ממני.' ענה הבוגר 'מה זה? היונג, אתה מלחיץ אותי יותר עם כל רגע שעובר.'   'כדורים נוגדי דיכאון.' פלט ג'ין, גורם לצעיר להכות את מזרן המיטה בכעס 'הכדורים האלה לא עוזרים, הם בדיוק כמו סמים, הם רק גורמים לך להתמכר אליהם בשביל לא להרגיש כלום בשביל כמה שעות, הם פשוט סמים רפואיים.'   'הם עוזרים לי.'   'זה לא נכון! היונג, ניסית כבר לקחת כדורים כאלה שנפרדת מקי-מון, אתה ראית בעצמך שהם סך הכל גורמים לך להתמכר אליהם, והפסקת. למה חזרת אליהם עכשיו?' שאל נאמג'ון, ג'ין השפיל את ראשו 'לא חזרתי אליהם, מעולם לא הפסקתי.'

_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

יונגי התיישב על יד הקיר מול דלתו של נאמג'ון, הוא היה מטושטש משנתו, לכן לא באמת שם לב למה שקורה בחדרו, רק לצעקתו של נאמג'ון ולמספר ציוצים מבוהלים של ציפורים בחוץ.
הוא היה עייף, התוצאה של האימונים שעבר אתמול ותופעות הלוואי של התרופה שלו הכריעו אותו, וברגע שהוא שם את ראשו על הכר - הוא נרדם.
הוא תהה למה נאמג'ון עדיין לא ביקש מג'ין להעביר את מיטתו אל חדרו של האחרון, ובכלל, למה לקח לו כל כך הרבה זמן לעשות את זה. כי, בכל זאת, הוא שונא אותו, נכון?